"שחיתות" שמאלנית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1499

 

"שחיתות" שמאלנית

 

מדברים לאחרונה במחוזותינו רבות על שחיתות. כולם עוסקים, לכאורה, במלחמה בה והיא תמיד קשורה בתודעת הציבור לקבלת טובות הנאה. אך מי שקובע, במציאות הפוליטית הישראלית, מהי שחיתות, הוא השמאל:

כל איש ציבור דתי שיקבל מתנת ארוחה במלון כלשהו יואשם בשחיתות, אך איש לא יקרא "שחיתות" לעובדה ששמעון פרס, למשל, קיבל ללא תשלום את היכל התרבות לצורך עריכת מסיבת יום הולדת. כי, שוב, רק השמאל הוא הקובע מהי שחיתות – ולפיכך גם מיהו המושחת.

השמאל שומר לעצמו בענין זה כמה הצלחות מרשימות: הוא הצליח, בין היתר, לשכנע את הציבור כבר מאז הבחירות האחרונות כי הליכוד הוא מעוז השחיתות. בכך, אין ספק, הביא רבים וטובים לנטוש את הליכוד. אך מה שיותר עקרוני הוא שבשל נצחונו הרעיוני בענין השחיתות השמאל גרם, מה שחמור לא פחות, לכך שמדינאים טובים רבים אשר סבורים כי ענינה של השחיתות הוא כספי ביסודו, יוותרו על "טובות הנאה" ועל "ג'ובים" שאינם, בעצם, אלא מכשירים יסודיים להפעלת כוח פוליטי.

אך מחנה השמאל עצמו, המבוסס על תקציבים נאים, שבאמצעותם הוא מפעיל את השפעתו (ושחלק גדול מהם מגיע ממקורות לא ברורים חוץ-ארציים) אינו רואה את עצמו כקשור בשום דרך לשחיתות.

איך השמאל מצליח לצאת מסתירה זו שלם? הדרך פשוטה: היא מוסברת ברמה של תכליות. את מטרותיו רואה השמאל כנחוצות לציבור, אם לא כקדושות ממש. לצורך מטרות אלה אין גבול לשום הוצאה וכל שוד של הקופה הציבורית יאה להן ו"הכרחי". את מטרות הימין או כל מי שאיננו מייצג תכליות שמאלניות – כמו הדתיים, למשל – ממילא רואה השמאל כלא נחוצות ולפיכך כמושחתות מעצם קיומן.

על יסוד גישה זו תשלום חשבון של עשר שקל במזנון הליכוד הם שחיתות ובמפלגת העבודה מליון דולר לכל נושא שהוא הם תמיד הוצאה הכרחית.

כדאי גם לשים לב לכך שעפ"י אותו עקרון שופט הציבור גם שחיתות במרחב ההוצאה הציבורית; למשל, תקציב בן מאות מליונים לתיאטרון הלאומי או בן מיליארדים למחלקה זניחה באוניברסיטה מוצדקים תמיד, כי אין איש מחזיק באמת-מידה ראוייה כדי למדוד את נחיצותם ורווחיותם לציבור. לעומת זאת, יודע כל ילד כי כל מה שהחרדים עושים עם כסף איננו הכרחי לציבור – ולכן, ממילא, כל כסף בידי מגזר זה מייצג, בהכרח, שחיתות.

בהקשר זה, מעניין לבחון את השימוש שעושה השמאל בלשון כפולה: מה שמחנה השמאל מכנה בליכוד "ג'ובים" אינו אלא משרות, ו"דילים", בלשונו המזלזלת, הם, למעשה, הסכמים.

כל אדם בעל שכל ישר יודע ששום מחנה פוליטי – כמו כל עסק ראוי לשמו – איננו מסוגל לפעול ללא משרות. אך רכב ושירותי נהיגה, שבמקרים רבים הם דבר הכרחי לביצוע יעיל של מהלכים – הם במחנה השמאל מינימום הכרחי של עזרה לאיש ציבור המשרת את ציבורו ואילו לאלה שבמחנה הימין הוא קורא "טובות הנאה".

די אם נבחן איך, בצורה נבזית ופושעת, נהנים מאמון הציבור מעלימי הכספים הגדולים ביותר – כמו ח"כ העבודה ושר השיכון עד לאחרונה, הרצוג, אשר שומר עד היום על זכות השתיקה לגבי כספיהם הנעלמים של עמותות ברק – ואיך, לעומת זאת, ממשיכים חלקים גדולים של הציבור להאמין כי המושחתים הגדולים ביותר הם חובשי הכיפה.

מדוע?

שוב, כי הציבור איננו יודע להבחין בין ההוצאה לתכליתה – ומבחינתו, הוצאת כספי הציבור לצרכים שאינם מקובלים עליו, כמו ישיבות, מקוואות ושכר לכאלה ש"תורתם אומנותם, היא "מיותרת" לחלוטין.

ומה שמיותר, כפי שמלמדת האסכולה השמאלנית, הריהו מושחת.