עסק רע

עסק רע

הוויתור הישראלי על הצדק

חג החירות שבא עלינו לטובה מביא עימו את עליית המודעות הציבורית לנושא החירות;  עם התקרב מועד ביקורו בישראל של נשיא ארה"ב ברק אובאמה – וביחד עימו גם האפשרות (שלצערנו כנראה לא תתממש) שיהונתן פולארד ייצא לחופשי ויגיע עימו – כדאי לזכור את שחרורו של גלעד שליט מכלא החמאס. כי אם באמת ימשיך פולארד (שמעולם לא פגע לרעה באיש) לבלות את חייו באומללות הסבל של השבי האמריקני, יהיה הדבר בהתאמה להתבטאות של משה פייגלין לגבי חוסר הצדק והיחס הבלתי שוויוני של מדינת ישראל כלפי שבוייה, המבטא את העדפתה את הישראלי על פני היהודי...

קשה שלא להסכים עם ההנחה שניתן היה לעשות רבות למען שחרורו של פולארד, וניתן היה להוציאו לחופשי כבר לפני זמן רב, אך לא נעשה די ולפיכך ביחד עימו נמצאים בכלא, שבויים ונבגדים, גם מאות אלפי אזרחים יהודיים לא רק בארץ. וצריך להיות ברור, בהקשר זה, כי הבגידה הנוראה במקרה של פולארד איננה שלו באמריקה אלא של אמריקה בו. אך ספק באם ימצא ישראלי כלשהו את העוז להצהיר על הדבר באזני נשיא ארה"ב...   

יש רבות ללמוד על מערכת הערכים של ישראל מהעובדה שהיא איננה רואה בשחרורו לחירות של יהודי שבוי רווח גדול כמו שראתה ממשלתה בעיסקת שליט. ומה שהוא, אולי, הטרגדיה הגדולה ביותר של עיסקת שליט הוא שהיא נתפסת על ידי רבים כמבטאת את העלתם על נס של ערכי חיי האדם וחירותו, ולפיכך ביטוי של הודאת המדינה באחריותה לחיי אזרחיה ולעקרון הערבות ההדדית הקיימת בעם ישראל. אך ביחד עם הרבים המאמינים שאמונת המדינה בערכים אלה היא המתבטאת בעסקה זו, הרי רבים רואים בה – ובדיוק באותה מידה -  עסק רע.

במיוחד על רקע אי הצדק המשווע הברור כל כך של האסיר המעונה פולארד מבטאת, בעיני רבים, עיסקת השחרור של גלעד שליט, את היפוכם של ערכי החירות הנעלים ואת הזלזול בהם, וזאת דווקא בשל ניצולם בדרך שעלולה להציגם כסיסמאות ריקניות המנוצלות כדי לפגוע בישראל כעם וכמדינה. כי היותו של שחרור שליט רע מודגשת על ידי ההיבטים השליליים הרבים שחברו אליה – ובעיקר זה החשוף לכל עין: שחרורם של רוצחים מכלא ישראל על ידיה.

עיסקת שליט איננה הפעם הראשונה (ובוודאי שלא היחידה) שבה נמחלים עוונותיהם של רוצחים אכזריים בהסטוריה של מדינת ישראל. אך בעצם וויתורה של ישראל על ענישת הרוצחים שאותם היא משחררת יש לא רק הצהרה על זילות הצדק שיש בפגיעה בתשלום הראוי שלהם על חיי אזרחי ישראל שבהם פגעו, ולא רק הענקת לגיטימציה לפעלם (שלא לדבר על הכבוד שלו הם זוכים בין אויבי ישראל)  אלא גם משום הפקרת חייהם בעתיד של אזרחי מדינה שעלולים להיפגע מידם. אך ראשית לכל מתחילה הכניעה הישראלית המוסרית בנושא שליט בוויתורה על הענשת רוצחיהם של חיילי צה"ל שנהרגו על ידם.

אנשי המעשה שבינינו יראו, מן הסתם, כלא מעשית את הגישה שיש לאלץ כל פושע לשלם על פשעיו, אך חובתה המוסרית של מדינת ישראל לגרום לעולם כולו להבין כי היא איננה מוותרת על צדק או על שום ערך אנושי גם אם אין היא יכולה להשיגם בפועל בהווה – וכי במוקדם או במאוחר נבוא חשבון עם כל מי שפגע בנו או שיכול היה לסייע לנו ולא עשה זאת כי כבני אדם רואים אנו את שליט, פולארד ואובאמה כבעלי בחירה חופשית לכל דבר.