אמונות חילוניות טפלות

אמונות חילוניות טפלות

המשך נצחון החומרנות בישראל

 לרוב אין היהודי החילוני – על אף שהביטוי "אנטישמיות" הוא אחד מהנפוצים ביותר הנמצאים בתרמיל המונחים שלו – מודע למלוא תכנו של ביטוי זה; למעשה, היהודי החילוני שונא שומרי המצוות איננו מבין כלל מה קיים ביסוד המגמה אשר כילתה מליונים מבני עמו לאורך ההסטוריה ואשר עלולה להביא גם אותו ואת בני משפחתו אל מותם.

לרוב, הוא אינו חש שהוא חייב לעצמו או לאחרים מבני עמו הסבר כלשהו על מהות האנטישמיות; הוא מסתפק בהגדרתה של זו כסוג של מחלת רוח או סטיה נפוצה בקרב רבים מבני העמים הנוצריים. בכל מקרה, הוא כמעט ואיננו מעלה על דעתו כי למעשה אם תיערך אנליזה של הערכים המרכיבים את השנאה הקשה המופנית כלפי היהדות, זו הקרויה "אנטישמיות", יגלה הדבר כי אין הבדל רב בין ערכיו שלו נגד היהודים הדתיים לאלה שהיו קיימים בתודעתם של אויבי העם אשר הביאו לחיסול חלק גדול ממנו ומאיימים על קיומו עד ימינו. בהקשר זה הוא נוהג לעתים קרובות לשכוח כי האויב הנאצי היה אף הוא ...סוציאליסט.

לאורך ההסטוריה הארוכה של מעורבות העם היהודי באנושות היה עקרון המפתח שבו דגל כנגד הדוגלים בנושא החומרניות: הרוח. בערכיו המוצהרים ובדרכו היה העם היהודי נושא דגלה של רוח האדם וככזה היה הוא פעיל בכל מעשיו נגד גישת החומר. זו, אשר היתה אופיינית כמעט לכל העמים ששנאו את היהדות, הגיעה לשיאה בנצרות אשר ראתה מלכתחילה את תרומתו של היחיד לקהילה כנמדדת – כמו שראוי הדבר בסוציאליזם - על ידי הקרבתו הקנינית לטובתה. במשך מאות שנות התפשטותה של גישה זו בעולם, אשר הגיעה בעולם היהודי לשליטה ללא מצרים של הרעיון הסוציאליסטי, התבטאה בפועל בתפיסת היהדות כבלתי-מעשית בשל התבססותה של זו על תפיסת האל כמהות השלטת בעולם והשלכותיה הפעילות: הלימוד ההלכתי והענקת כבוד ומעמד של בכורה לגורמים מופשטים, כמו בורא העולם ודרכיו. ברוח זו ראה האתאיזם את היהדות כבלתי מעשית מחד וכנצלנית מאידך.

רוח תנועת ההשכלה היהודית, אשר קנתה לה מהלכים בקרב חלק מהעולם היהודי, נרכשה בחלקה הגדול גם על ידי רבים מבני היהדות שהפסיקו לשמור מצוות לחלוטין. אופייני הדבר למורשת רבים מיהודי הונגריה, אשר ראו ברוח זו את שומרי המצוות כאחראים, בין היתר, לשואה הנאצית שהתרגשה על העם כולו. בישראל גופא בלטו בין שרידי השואה בני אדם כמו טומי לפיד, השותף למפעל הציוני, אשר קיבל את העקרונות הפרגמטיים של החומרנות הישראלית והסכים עימם. אין זה מקרי, מבחינה זו, שהמדינה בחרה בו כיו"ר מוסד "יד ושם", המנציח את זכר השואה במדינת ישראל, בשל ההסכמה העקרונית שלו עם היות תיפקודם של ממשיכי המסורת היהודית ונציגי רוח האדם שבה שלילית מעיקרה מבחינה מציאותית.

כמו שאר ניצולי השואה החילוניים שחיים במדינת ישראל לא הבין מר לפיד מעולם כי השנאה התהומית כלפי האדם היהודי מצידם של הנאצים מכוונת כלפי רוחניותו. אך הוא היה קרוב לרוח הבוז הסוציאליסטי הרואה את אנשי הרוח כ"משתמטים" מחובה ציבורית והוריש לבנו את האמונה הטפלה בחובות הכלל ובכך שעל שר האוצר לכפות אותם הר כגיגית על האזרח.

צורה אופיינית לתנועה הציונית החילונית, שראתה תמיד את היהודים הדתיים כסוג של טפילים הניזונים מכוח החיים של החילוני, מבלי להבין כי ערכיו הכלל-עולמיים של היהודי הם אלה שהעניקו לו את מקדמת היתרון על פני עמים אחרים, גם יאיר לפיד, כמו אביו, ירש את האמונה הטפלה באי-מעשיותם של היהודים וחוסר האיזון המעשי שקיים בעצם העובדה שאיש ההלכה והידע היהודי מייצג תלכיד מקיף של ידע מופשט, הסכינו האב ובנו, על אף ההבדלים שביניהם, על כך ששניהם מחזיקים – כל אחד בדרכו שלו - בסוד הקיום. דבר זה נראה להם כמעניק להם, כמו לראשי הציונות הארצישראלית, מקדם קיומי שדי בו כדי לכפות את השקפת עולמם על תלמידי הישיבות.

בכל בחינה מעשית נכשל יישומה של אידיאה זו ומוכיח את עצמו כבלתי יעיל, שלא לדבר על היותו גם לא צודק, שכן המחזיקים בו מעדיפים לפרנס מקופת כספי הציבור את איש הרוח האוניברסיטאי, המבסס את קיומו על תיאוריות תלושות ממאגר הנושאים המקובלים בעולם ככאלה שיש לציבור ענין בהם על פני הענקת יתרון קיומי לצבא ד', כלומר: לעשרות ומאות אלפי אלה השוקדים על המשפט הישראלי מילדות ועד שיבה.

לכאורה היתה שטחיותו הברורה של ה"שויון בנטל" מיועדת להיהפך לעפר ואפר עם הנסיון הראשון ליישום הרעיון שניתן להשוות בין עמלם של תלמידי תורה לזה של אוכלי החינם מן הצלחת הציבורית, אך לקולו של יאיר לפיד הצטרף לאחרונה יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, אשר הסגיר את כיפתו – כפי שעשה כל מאמין אחר באמונה הטפלה של הציונות החומרנית – לידיו של תקשורתן השרירים המטורף, נציג הדור השני של ישראל החומרנית. כך, בכוח אמונתם של הציוניים השטחיים המאמינים בכוחה של תפיסה חומרנית לתפוס ולכבוש נתחים של ממש של קיום בעולם החומר, מתכוננים סוציאליסטים חדשים אלה לנצל את קדשי רוח ישראל לטובתם.

אם וכאשר ישמידו בני חבורה זו, המאמינים שבידיהם המפתח למדינת ישראל יהודית בתוקף אי הסכמתם עם רוחניותה של מסורת ישראל, את הקדוש לעם ישראל, ובמיוחד את הסירוב להסכים עם תפיסה אלילית הרואה בחומרניות את חזות הכל, ישקע העולם כולו בביצת האמונה הטפלה הרואה את העתיד בהצלחתו המעשית של האדם החדש, המשיג לעצמו עוד ועוד חלקים מהעולם החומרי אך נוטש אותם לטובת אי ידיעתו את תכלית הדברים. 

ועד שישים האל קץ למירוץ אינסופי זה להשגת מהלכים בעולם החומר ימשיכו כל אלה לבסס את הישגיהם החומרניים על יסוד ניצול חבריהם-אחיהם ודיכויים לשפל של עוני תוך כדי איבוד לאי-דעת של איכות החיים הרוחניים שנועדה מקדם לבני העם היהודי. עד לאחרונה ניתן היה לראות את נבחרת החומר הזו משוטטת במסלולי טיול ברחבי ארץ ישראל כשהיא נהנית מהיבטיה החומריים, כשילדיה וממשיכי דרכה שמחים בצעצועי מותרות שקנו להם, כמו מכוניות יוקרה, מעדני איכות ומגורים חדשניים, וכל זאת מבלי לשים את לבם לעוני הרב ולחולשה האנושית שאלה משפיעים על כל סביבותיה. כי לו היו הם יודעים עד כמה חזקה ותקיפה היא שליטתו של בורא העולם במסלולי החיים של בניו, הם לא היו מעיזים להעלות בדעתם את הנסיון לבחור במסלול חיים שונה מזה שלו נועד העם היהודי; בנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט יינצלו, אולי, מנחת ידם של הפלסטינים, הנוצרים והאמריקנים, אך לא ממימושה בפועל של התיאוריה המדעית היהודית, שבלעדיה אין משמעות לקיום כלשהו בכלל.