כל ישראל חברים?

כל ישראל חברים?

הערבות החברתית בישראל

 

באמירה הידועה "כל ישראל חברים" יש כדי להצדיק את השימוש הרב שנעשה בידי המדינה במשאביהם של כל האזרחים; ההוצאות הרבות שיש למדינה על נושאים שונים המכוונים באופן מוצהר לתועלת האזרחים מוסברות בכך שאלה מהווים ביטוי מעשי של הקשר הקרוב הקיים בין בני החברה הישראלית, השייכים לאותו עם. כל אלה הם בעלי אחריות לרווחת החברה כולה, החולשת על תחום רחב יותר מזה של חיי היחיד.

 

על יסוד זה מניח משלם המסים כי במשאבים המוצאים מכיסו נעשה שימוש שעל אף שאין הוא מכיר את פרטיו באופן אישי הרי שבסופו של דבר הוא מעניק לו רווח אישי מתוקף העובדה שרווחתם של אנשי החברה כולה היא חלק יסודי באיכותה והוא עצמו מהווה חלק ממנה. אך מעשית רק לעתים רחוקות יודע היהודי מה בדיוק נעשה עם כספו.

 

לפיכך, לכאורה, מחזיקים רבים מאזרחי ישראל ברושם שהם שותפים למשא שנח על כתפי רבים, ואשר הם אינם מצליחים לשער את מלוא ההיקף הגדול של התועלת הכלל-חברתית שיש להם ממנו. כך או אחרת, מניחים בני העם היהודי כי הם נהנים משירותי מדינה רבים יותר מאשר היו יכולים לספק לבדם לכלל העם; דבר זה, הכולל רבות מההוצאות הבטחוניות, הכלכליות והרפואיות המתוחכמות שבהן מחזיקה קבוצת השליטה של הממשל, משודרג ומוגבר על ידי מערכות השלטון במיוחד לצורך ידיעתו של ההמון.

 

כשמדובר במדינת ישראל יש ל"חברות" שבה מדובר אופי של כפייה דיכויית שאינו מאפשר לאזרח המדינה להתחמק מלמלא את חלקו היחסי (האם?) ולהעניק את שכר עמלו לאחרים. מה שלכאורה נראה שמקובל כסוג של שותפות-ידידות אמיצה בין רבים איננו אלא הכחשה בוטה של החירות האנושית אשר נפגעת שוב ושוב בערוגות גינתה של התרבות הישראלית.

 

תרבות זו, שמאות אלפי בניה מחזיקים בהישגי מחשבה רבים, על אף דיכויים על ידי הממשל, איננה מאפשרת להם לשפר ולקדם את יכולותיהם היחידאיות; למעשה, היא דואגת לשמור את רוב בניה במרתפי חסך ומחסור כלכליים שאין הם יכולים למלא בה באופן עצמאי את מה שתרבות השלטון גזלה מהם. גזל זה אינו מתבטא במה שנלקח מן העם אלא במה שלא ניתן לו ליצור באופן עצמאי על יסוד בחירתו.  

 

בפועל, די שכל אזרח יתבונן בקליפה החיצונית של תרבותו כדי להבחין בריק האמנותי ההולך והמתדלדל של היצירה האמנותית החומרית, אשר ממלא את ערינו בגרוטאות חסרות שחר הקרויות "פסלים" ואת מבני המוזיאונים הציבוריים בתמונות שנבחרו על ידי מעטים לא-נבחרים, שבחלקן הגדול איננו ראוי לכותרת זו. ושלא כמו המכשירים המתוחכמים הנושאים את טייסינו במלחמה או אלה המספקים את הערכים החיוניים לחולים הממלאים את בתי החולים שלנו, אין האזרח הישראלי יכול להעריך כהלכה את מידת חיוניותו של כל מכשיר מסוג זה ואין לו מושג אמיתי לגבי עלותו המציאותית.    

 

חוסר השקיפות הוא הביטוי שבאמצעותו מאשימים רבים ממנהיגי הציבור את המחדל הכללי של חוסר ידיעתו של האזרח היהודי במדינת ישראל את הדרך הנכונה שבה משתמשים במשאביו. ואין בכך יותר מלספק הסוואה שטחית לעובדה החיה בחברת הגזל הישראלית, שבה נמנע מהיחיד לדעת מי, בדיוק, מכל ישראל, הם חבריו וכמה נמנע ממנו.