ללא עדים?

 

ללא עדים?

אנחנו רואים סרט ובו מבצע רוצח רצח אכזרי מבלי שיהיו לו עדים. אנחנו מקבלים זאת כעובדה מוגמרת ואיננו מערערים על היות הדבר עובדה או, אפילו, תוהים עליו. אנו יוצאים מתוך הנחה שבמסגרת קביעת עלילה רשאי האמן להכניס עובדות ככל שעולה על רוחו, אך שוכחים כי יש לקביעה זו גם משמעות חינוכית, שכן היא מציגה עמדה לגבי המציאות.

אך על אף שהיא יתכן במציאות, רצח ללא עדים איננו בגדר עובדה אמיתית - לא בפועל ולא בכוח. אנו מניחים, מבלי לחשוב על כך פעמיים, כי העובדה שבמציאות קורה לעתים מעשה רצח ללא עדים מאשרת את הופעת הדבר ביצירת אמנות. אך מתפקידה של יצירת אמנות להציג בפנינו את המציאות באמצעות האפייני לה, שהוא העקרון הקבוע בה, המציג את האופי הרציף של הופעת העקרון במציאות ולא את היוצא מהכלל, הזניח.

בשל תפקוד מטפיסי זה של אמנות מקבל הצופה את הרושם - במיוחד כשהדבר חוזר ביצירת אמנות אחת אחרי אחרת – כי המציאות היא מה שהאמנות מציגה לפניו. במקרה של הרצח חסר העדים, נראה היום לקהל צופי הקולנוע כי מדובר באירוע בעל אופי ריאלי, אך ספק עד כמה הדבר נכון. סביר יותר להניח שמעשי רצח נעשים בדרך כלל בצורה שיש לה עדים למכביר.

רצח ללא עדים הוא מקרה אחד מני רבים אשר מוצגים לצופה בקולנוע, ואשר רבים בציבור משוכנעים כי מדובר באמת מכיוון שהם אינם יודעים להבחין בין מה שנמסר להם על המסך לבין היות הדברים המצאה של היוצרים האמנותיים, שיש לבודקה ולבקרה לפני שמייחסים לה משמעות של מציאות.

בהקשר זה, רבות הן התופעות של רוע, טפשות וכשלון אשר מוצגות באמנות לפני הצופה כאילו הן מבטאות את המתרחש במציאות, אך רק לעתים רחוקות קורא היוצר תגר על הדבר ומציג מראה שונה, מהופך, של המציאות, שבו מלאה היא בטוב, חוכמה והצלחה.

נתונים נוספים