שיעמום

 

שיעמום

כשאתה רואה סרט מתח-פעולה טוב ואתה מתחיל להשתעמם בקטעי הפעולה, לא כדאי לך לחשוב במונחים של "זה משעמם". קביעה כזו היא מובנית (אינטרינסטית) והיא משליכה את סיבת השעמום שלך באופן מלא על הסרט, מתוך הנחה סמויה ששעמום יכול להיכפות עליך מבחוץ (כלומר מן היצירה) ולא היא; שעמום הוא מהות אובייקטיבית פעילה, שמורכבת ממפגש בין שני גורמים: תודעתך ומושאיה. החלק החשוב והעיקרי בה הוא מידת הריכוז שלך - וזו נגרמת ומורכבת בגלל היבטים שונים של מצב רוחך.

מצב רוח צריך להיות מובן כמצב שבו נמצאת רוחך מבחיכה איכותית: ממה שהיא יודעת, ממה שיש בחובה מבחינת יכולת ידיעתית ובעיקר מבחינת איכותך האנושית, כלומר מבחינת הבנתך את המציאות ואת האמנות. כשאתה מתמקד בכך אתה מתמקד במה שביכולתך לעשות, שהוא אשר יצר את השעמום.

למהות אובייקטיבית, כמו השיעמום, שני היבטים: היבט מטפיסי והיבט מלאכותי. בהקשר המסוים של הקטע ה"משעמם", ההיבט המלאכותי הוא מכלול מה שיש בידינו לעשות כדי להפיג את השעמום (ובתוך זה לשנות את המיקוד ממה שאיננו יכולים לשנות למה שאנו כן יכולים). ביצירת האמנות אין אנו יכולים לגעת במה שאיננו יכולים לגעת ועד כמה שהדבר נוגע לסרט שאנו רואים אנו איננו יכולים לשנות שום דבר בסרט עצמו. אך את מצב ההתמקדות שלנו אנו יכולים לשנות כי אנו בשליטה על ה"עדשה" הידיעתית שלנו.

דוגמה לשינוי מיקוד מסוג זה הוא להתמקד בהיבטים טכניים, אנתרופולוגיים או לגיסטיים שונים הקיימים בחוויית הסרט שלנו כמו, למשל, מיקוד המצלמות בסרט, כוונת הבימאי, בחירת התמליל, הקלסתרים, התפאורות או היבטים הקשורים לצדדים המסחריים של היצירה. שינוי מיקוד מסוג זה יהיה כמו להסב את המבט מתוך רכב נוסע אל הנוף החיצוני או אל מבנה המכונית במקום להתמקד בתכלית שאליה אנו נוסעים.

זה יהיה, בהקשר זה, לא נכון לראות את מיקודנו ביכולתנו התודעתית לשנות את המציאות תוך נסיון להפעיל במציאות גישה של ראשוניות התודעה. תודעתנו, במקרה זה, היא עובדה. נסיוננו לשלוט בעובדה ולכבוש אותה אינו שונה משום נסיון אחר לשלוט בעובדת מציאות. בהקשר של חווית אמנות שנראית לנו כמשעממת, נובע הדבר מהתמקדותנו בהיבט בלתי מעניין שלה. התמקדות בהיבט אחר – דבר הנמצא בשליטתנו – תייצר ענין.

אין בכל הדברים הללו כדי לשלול את אפשרות הימצאותה האובייקטיבית של יצירה אמנותית טובה שמבחינת הענין שבה היא קשה ביותר לריכוז ולמציאת ענין, אך פעמים רבות יותר מכפי שאנו משערים נמצאת השליטה ברמת הענין בידינו שלנו. למעשה, לרוב כוללת דרכו של האדם לחוויה אמנותית שלב של לימוד לשונה האמנותית של היצירה. גם הנאה מסרט קולנוע מצריכה ידיעת קריאת התרגום המודפס על המרקע או לפחות הבנת הלשון שבה מדברת היצירה – שלא לדבר על הצורך שקיים ללמוד את השפה שבה מדבר האמן – כלומר במקרה ויש לחווה היצירה ענין להבין את כוונתו של האמן היוצר.

כך או כך, השיעמום הוא תוצר של חוסר ענין וזה, כשלעצמו, נובע מכך שהמפגש של האדם עם האמנות שלפניו פשוט איננו נראה לו קשור בצורה כלשהי לחייו או לנושאים שמעניינים אותו בהם.

נתונים נוספים