אוואטר

 

אוואטאר

 

"אוואטאר", סרטו החדש של ג'יימס קמרון, שהקרנתו פותחת את העשור השני של המאה ה21, הוא יצירת מופת אמנותית. על אף ההשקעה העצומה שהיא מגלמת, היא גדולה בהרבה יותר מובנים מאשר ההיבטים הטכנולוגיים החדשניים הקיימים בה לכל אורכה. מחוץ לאיכויות הצורניות המדהימות ביופיין הקיימות בסרט, שאיש לא יערער על ערכן הויזואלי השובה לב ועין גם יחד, מייצג "אוואטאר" גם צעד גדול קדימה מבחינה רעיונית. את "אוואטאר" יש לראות כנסיון משמעותי של אמן-יוצר בעל יכולת גדולה לתת תשובות חדשות ומשמעותיות לרבות מהסוגיות המעסיקות את הגזע האנושי מזה שנים רבות בנושאים רבים ומגוונים הממלאים את עולמו של האדם.

"אוואטאר" הוא סרט מדע-בדיוני המתאר עימות בין הגזע האנושי לבין המינים החיים הממלאים כוכב חדש ומסתורי המתגלה במעמקי היקום. הצורה בה מתחולל המפגש מתארת את כל ההיבטים העיקריים שקיימים בהתמודדות שבין האדם למציאות וחושפת, למעשה, את טבעו של האדם לטוב ולרע, החל מהאיכויות המיוחדות של רוחו החוקרת והלמדנית, המסוגלת להתאים את עצמה לתנאים חדשים ולאתגרים מיוחדים וכלה בפעולות הלא-חיוביות של האדם, המבטאות את אי-הבנתו, גסותו ואכזריותו אם וכאשר אין הוא מצליח לממש את האפשרויות שעומדות לפניו. במובן זה מציג לפנינו קמרון באמצעות "אוואטאר" מראה שבאמצעותה הוא חושף לפנינו את מרחבי הבחירה הפתוחים לפני טבע האדם ביקום, כשהוא מצייד אותנו במבט ארוך-טווח וחומר חשוב למחשבה.

אף כי במבט שטחי ניתן להבין את הסרט כביטוי פוליטי של תפיסת איכות הסביבה ודומיה, המתנגדת לכיבוש האימפריאליסטי-טכנוקראטי-קפיטליסטי של העולם, לא תהיה הבנה זו נכונה: למעשה, מעבר ליכולת לפרש את היצירה כאמירה סמלית קלישאית על הגורל האכזר של הפרא האציל הנדרס על ידי גסותו ורשעותו של האדם הלבן קיימת בסרט אמירה אמיתית, מורכבת ורצינית, המכוונת למען רוח האדם. אלא שב"אוואטאר", אמירה זו איננה נכשלת במלכודת הדוגמטית הפרושה לרגלי האדם בן זמננו, הכופה עליו לבחור בין רוח הטבע לחומר המדע ולדחות את הקידמה אלא מציעה את האפשרות השלישית: את הקידמה האולטימטיבית, זו המבוססת על שילוב ערכים.

אל מול תפיסת ההפרדה המוטעית הקורעת את העולם האנושי לשני חלקים של גוף ורוח בלתי מאוחדים – גוף החומרנות ורוח המיסטיקה - מציע "אוואטאר" את אפשרות הסינתיזה, איחוד ההיבטים, שהוא הסולל את הדרך לקידמה האמיתית, שבה משתלבים זה בזה הטכנולוגיה והטבע. את שני אלה מציג "אוואטאר" כשני צדדיה של דרך אחת, זו שבה בוחר ללכת גיבור הסרט. בחירתו היא כזו של אדם נאור, השואף להמשיך ולהתקדם בחייו משלב לשלב, החל מהבאת יכולתו הגופנית לשיא והמשך בלמידתו את דרך החיים של בני התרבות המקומית. בכך הוא מבטא את הפוטנציאל האנושי, שבאמצעותו מסוגל האדם להתגבר על אתגרים, לכבוש עולמות ולגדול כמהות טבעית.

הסרט, שאחד מנושאיו החשובים הוא היחס בין פראות לתרבות, אינו נכנע לדוגמה המקובלת התופסת את יצורי הטבע המקומיים שעל הכוכב כפראים ואת בני האדם, טייסי החלל ואנשי הצבא, כמייצגי הקידמה התרבותית בהכרח, אלא מציג גישה אחרת לגבי מושג התרבות: לשיטתו, מה שקובע קידמה תרבותית היא מידת הקידמה הרבה ביותר מבחינה אובייקטיבית. במובן זה מייצגים ילידי הכוכב, המקיימים תקשורת גבוהה עם עולמם הטבעי תרבות גבוהה – וכך הוא גם מי שמחזיק ביכולת להכיר בהישג זה, מה שעושה את הגיבור, הרוכש את יכולות הילידים, לבן תרבות אידיאלי. לעומתו, מי שמציג את הפראות, שהיא האנטי-תיזה לתרבותיות שמבטאים ילידיה של פנדורה הוא דווקא האדם ההרסני, האלים, שאינו מכיר בערכיה של התרבות המקומית: הוא מיוצג על ידי מפקדו הצבאי של הכוח האנושי הפולש לכוכב, שאינו אלא פרא.

בסרט מודגש כי האדם הלוחם הוא, ביסודו של דבר, איש של שלום. כזהו הגיבור וגם, בתחילת הדרך, מפקדו הממונה, שהם חיילים מקצועיים שניהם. אלא שמבין שניהם דווקא הגיבור הוא זה שלא שכח עובדה זו והדבר משתלב עם הרעיון שבתחילה נראית לו הדרך שבה הוא בוחר ללכת בפנדורה ככזו שתגן על האינטרס האנושי במקום, אך תוך זמן קצר הוא מבין שיש בה יותר מכך; למעשה, מה שמתחיל כשירות חיילי שגרתי באופיו, הופך מבחינתו לתהליך התמרה פעיל, שבו הוא מתקדם משלב לשלב בתהליך של אבולוציה אישית ייחודית, המתחילה בשיפור יכולתו הגופנית וממשיכה בשיפור הקשר הרוחני שלו עם הטבע והבאת הפוטנציאל האנושי שלו לידי מימוש חסר-תקדים.

יש שיטעו ויראו בתהליכים העוברים על גיבור הסרט בין הילידים משום השתלטות הפראי על התרבותי או אף את נצחון הטבע על האדם, אך עדיף לראות תהליכים אלה כמימושו של הגיבור את מה שקיים בטבעו כאדם, אך בדרך מיוחדת. בתהליך שבו מתקדם ומתפתח, לפי "אוואטאר", היחיד האנושי, מתבטא עולם שלם של אפשרויות חדשות, הנפתחות לפני האדם בכוכב החדש. הכוח המניע את הגיבור, העובר משלב התפתחות אחד למשנהו, אינו מיסטי אלא רוחני במלוא המובן האנושי של המושג; זו מתבטאת בצורה שבה משתמש הגיבור לצרכיו במדע.

מקומו של המדע בהוויה האנושית הוא אחד מהחשובים שבנושאי היצירה. הסרט מציג יותר מגישה אנושית אחת למדע ויש בו הבחנה חשובה בין מוסכמות הממסד המדעי, המקובלות כיסוד חשיבה על ידי כל בני האדם – לבין המדע החדש, החלוצי, אשר אינו מקובל ומוסכם על כולם. למעשה, את תחילתה של ההתמרה האינדבידואלית שעובר הגיבור בסרט הוא עושה במסגרת פרוייקט מדעי מתקדם וחדשני, הנושא את שם הסרט – "אוואטאר". תכנית ה"אוואטאר" בפנדורה מנוהלת על ידי מדענית המייצגת לא רק את הצד המדעי-טכנולוגי של כיבוש הכוכב על ידי האדם, אלא גם את יכולת רוח האדם להגיע להישגים מדעיים החורגים מהמוסכמות הממסדיות של תרבותו הנוכחית. באמצעות המחקר שהיא עורכת על הכוכב ועל כל החי בו מגיעה המדענית להישגים מדעיים גדולים וכפי שהיא מזהה יש לתגליותיה, כמו לכל גילוי מדעי חשוב, הכוח להוות בסיס לקידום משמעותי עבור כל המין האנושי. זוהי, למעשה, ההבטחה שנושא בכנפיו מבצע ה"אוואטאר" לכלל הגזע האנושי. למעשה, זוהי גם התשובה לשאלה שגיבור הסרט נשאל על ידי אויבו הגדול בשיא העימות המסיים ביניהם: "איך ההרגשה לבגוד בבני הגזע שלך?" על רקע גילוי הגיבור את העובדה ששיתוף עם הילידים מאיץ את מימוש הפוטנציאל האנושי, ברור שדווקא פעולת מלחמה נגד המקומיים פוגעת בעניני בני האדם.

באמצעות מפקדו לשעבר של גיבור היצירה, ההופך לאויב הפעיל של כל עולם החי של פנדורה, מבוטא אחד המסרים השליליים החריפים שלה, המכוונים נגד בני האדם המשתמשים בפירות החומריים של המדע, אך מבלי לכבד את ערכי היסוד של החקירה המדעית. אויב זה, המפקד הצבאי של הכוח האנושי שכובש את פנדורה, מבטא באישיותו את כל השלילי, המוטעה והבלתי-מוסרי שקיים בהתנהגות האנושית, אם וכאשר היא נשלטת על ידי תפישות קדומות, שמקורן בכשלים עתיקים שהשמידו את רוח האדם והטבע בעולם הישן. ביסודן של תפישות אלה שלו נמצאת, קודם כל, גישה חומרנית-מיסטית מובהקת, שמבוססת על הערצת החומרי והגופני כחזות הכל ודוחה על הסף כל התייחסות של כבוד לערכי חיים מציאותיים אמיתיים. אלה מתבטאים בכך שכל מה שמעניין אותו הוא השגת החומר שאותו הוא חומד גם אם יעלה הדבר במחיר השמדת מקור חייה של קהילה שלמה ופגיעה אף בחייהם של שותפיו האנושיים. בכך שהוא מנהל את מלחמתו בהם באמצעות טכנולוגיה שמטרתה השמדה חומרית של האויב ובכך שאין הוא מוכן להתחשב בערכיהם של אחרים, החל מבני השבטים המאכלסים את הכוכב שהוא כובש וכלה בבני אדם המייצגים השקפות שונות משלו, אין אדם כזה פועל בצורה מדעית אלא בצורה פראית, תוך שהוא מתעלם מעובדות ויוצר הרס במקום בניה.

קמרון מצליח להמחיש ב"אוואטאר" את העובדה שבני אדם שופטים ומעריכים בהתאם למגבלות הבנותיהם שלהם את העולם. בהקשר זה אופייני וראוי לציון הוא גם ההבדל שמבוטא בסרט לגבי מהות העושר, כפי שהוא נתפס על ידי גישות שונות ומנוגדות, שכן בזמן שאיש הצבא המכור לחומר יכול לראות עושר רק כמהות חומרית, רואים אלה הנמצאים למולו עושר כחיים, כלומר כאפשרויות חיים. למשל, כשאיש הצבא החומרני מנסה לחשוב במונחים של שכר, הוא מבטיח לגיבור הנכה שיקבל רגליים חדשות, אך אופק מבטו של הגיבור כבר השיג שלב זה ועבר אותו לתחומים שהם מעבר ליכולות הגוף, כמו היכולת להיות בקשר רוחני עם מרחבי העולם הטבעי.

דרך "אוואטאר" מצליח קמרון, אשר אינו מתעלם מהצד הרציני של בעיות כבדות משקל, להציע תשובות חדשות, מקוריות ומתוחכמות לשאלות תרבותיות שמצפות כבר מזה עשרות שנים לתשובה; הוא עושה זאת על ידי הענקתו זווית ראיה חדשה לבעיות נפוצות בתרבותנו, שבדרך כלל מולבשות באופן שגרתי ברעיונות המוכרים של העידן החדש, אך הוא מעניק להן מרכז כובד אחר וכך גם נקודת מוצא אחרת לצורך טיפול; מעבר לטיפולו בנושאי הפוטנציאל המדעי האנושי, במקומו של הלוחם בתרבות, וביחס הראוי לטבע החיים, לחומר ולעושר, מבטא הסרט את קיומו של עימות בין השקפות כלליות על טבע המציאות; בזמן שהמתקדמים שבבני האדם ובין ילידי הכוכב רואים בטבע את הפוטנציאל השיתופי וההרמוני הקיים בין המינים הטבעיים השונים כמקור של ברכה לכל, רואים האחרים דווקא את הניגוד כיסוד השליט במציאות.

גישת ההרמוניה היסודית מתבטאת בפעילות בעלת אופי דתי וביכולת להפיק רווח מהקשר בין גזעים שונים. בהתקיימה אצל בני האדם והילידים היא מאפשרת להם להתקרב זה לזה וליצור ביניהם שפה משותפת, סחר בידע ואיחוד כוחות. הגישה המנוגדת איננה מסוגלת לראות את אפשרויות השיתוף בין הגזעים, איננה מכירה בחשיבותה או במעמדה של הפעילות הדתית או משתלבת עימה ולוחמנותה היסודית מתבטאת בגרימת נזקים חמורים למכלול הטבעי של הכוכב, לחיים בו ולעצמה.

ברוח דומה, יותר מפעם אחת מואשמים בסרט בני האדם המחזיקים בגישה זו בפגיעה בטבעו של עולמם המקורי, האדמה. להאשמה זו, שניתן לראותה כחלק מטענותיהם של אלה המאשימים גורמים בעולמנו בפגיעה בו, אין להתייחס באורח פוליטי-פשטני, אלא לראות את יסודותיה הערכיים באורם המדוייק. על אף שניתן להבין את "אוואטאר" כמכלול טענות השגורות בעולמנו נגד תרבות האדם הלבן שדיכא את הפראים עלי אדמות, נגד תרבות המערב שדחתה את רוח המזרח ונגד הממסד החומרני הפסוודו-מדעי אשר דחה על הסף כל צורה של רוחניות תרבותית ודתית, כדאי לראות את "אוואטאר" כיצירת אמנות המעניקה לנו הזדמנות לבדוק מחדש את כל הנחות היסוד התרבותיות שלנו לגבי מעמדו של האדם בעולם, הבנתנו את הטבע ואת האחדות והקשר בין הדברים החיים שקיימים בעולם. במובן זה מאפשר לנו סרטו של קמרון טיפול מושכל בנושאים רבים, החל מדת ומוסר, המשך בזכויות האדם ורוחניותו, במעמד החומר וכלה בתפקידו של היופי במציאות.