גברים בחלל

גברים בחלל (STARSHIPS TROOPERS)

הסרט "גברים בחלל" ידוע לשמצה בקרב חוגים מסויימים הרואים אותו כ"פשיסטי" במקרה הגרוע או כ"שטחי" ורדוד במקרה הפשוט. אני אינני טוען לזכות הסרט מבחינה סגנונית או לכך שהסרט מושלם מבחינה טכנית (על אף שזכה במועמדויות לפרסים יוקרתיים וגם בחלק מהם, שנסבו במיוחד על איכויות טכניות כמו על "אפקטים מיוחדים"), אך לדעתי מכיל סרט זה כמה איכויות ערכיות חשובות מבחינה אנושית וככזה הוא מהווה ביטוי למגמות רעיוניות שיש חשיבות לקיומן במציאות החברתית של ימינו.

עלילת הסרט "גברים בחלל", המתרחשת בעתיד, שבו מותקפת האנושות על ידי גזע של חייזרים קטלניים דמויי חרקים, עוקבת אחר הקריירה הצבאית של אדם צעיר המתגייס לצבא ההגנה של האנושות, המנהל מלחמת חורמה נגד גזע החרקים החייזרים, עוד מתקופת נעוריו שלפני בחירתו להצטרף למאבקם של בני מינו נגד התוקפים.

בעולם העתידני המתואר בסרט זוכים המשתתפים במלחמה על קיומה של האנושות בשכר שאותו מקבל כל מי שמסכן את חייו במלחמתו למען הישרדות הגזע: בזכות האזרחות. זכות זו מוצגת בסרט כתנאי להתקבלות לחברות שוות-זכויות על ידי בני האנושות. ערך זה, שנקבע כבר על ידי הסופר רוברט היינליין, שכתב את הספר שעליו בוסס הסרט, מבטא רמת מודעות גבוהה הקיימת בעולם האנושות העתידני, שבו מסכימים בני אדם רבים על העקרון שכדי לקבל זכויות יש לשלם בעמל רב, הכולל סכנת קיום אשר המלחמה נגד הגזע הזר היא דוגמה אחת לתשלום מסוג זה.

אף כי הסרט עוסק בעימות מלחמתי בעיקרו, הרווי באתגרים קשים, החל מאווירת התחרותיות שמלווה את האדם הצעיר מתקופת לימודיו, המשך בתקופת החישול והאימון שהוא עובר עם התגייסותו לצבא וכלה בקשיי הקרבות העקובים מדם נגד האוייב, אין הוא נוטה בצורה כלשהי לפשיזם. האשמתו בנטיה כזו נובעת, מן הסתם, ממה שנראה כמיליטריזם, כלומר כמעטה סגנוני של נופך צבאי וכוחני בהתנהלותו, החל מרמת הביטוי של התקשורת התרבותית-חברתית המשולבת בעלילת הסרט, הכוללת בבירור פניה אל הצופה בסרט ברוח של הצהרת גיוס השואפת להביא צעירים להתנדב למלחמה.

אך ביסודה של שאיפת הממשל לגיוס צבאי כפי שהדבר מבוטא בסרט קיים ערך הסותר בבירור כל נטיה פשיסטית: החירות. בעולם שאותו מצייר הסרט לא קיים חוק גיוס חובה והלוחמים הצעירים הבאים אל הצבא עושים זאת מתוך רצונם החופשי ועל בסיס בחירתם הם. בהתאמה לכך מעניקה החברה המתוארת בסרט כבוד ויקר לאלה הבוחרים להילחם על קיומם ומשבחת אותם על מה שהוא בבירור פעולה חיובית וברירה נכונה ומוסרית של אדם המוכן לסכן את עצמו בגבורה למען ערכי החיים שלו.

במוכנות זו של אדם לבחור להגן על עצמו במלחמה נגד כל מה שמהווה סכנה עבורו קיימת מוסריות חיובית מציאותית, ובעידודו של היחיד האנושי לפעול למען חייו יש משום מגמה חיובית של חברה תרבותית, שהיחיד יכול למצוא בה שותפים ומסייעים למשימת הגנה עצמית על ערכו האנושי, החל מההיבט היחידאי של חייו הוא וכלה בהיות חייו של האדם מבוססים – במיוחד כאשר הם מוצבים נגד הנלחמים בו – על ערכים כמו ידידות ואהבה, שהם היסוד לכל שיתוף פעולה כמו הקמת משפחה או מערכות מסחריות וצבאיות.

בנקודה זו הופך העימות בין הגזע האנושי לחייזרים דמויי החרקים לעימות עקרוני בין קולקטיביזם לאינדבידואליזם: בזמן שהגזע האנושי מאופיין ביחידאיות, שמתבטאת בכך שכל יחיד אנושי בוחר – לטוב או לרע - בדרכו שלו, החייזרים-החרקים הם קולקטיביסטיים במהותם, החל מכך שהם מתקיפים בצורה עדרית המורכבת ממאסות המוניות שאין בהן כל היררכיה פיקודית שבה מתבלט יחיד כלשהו, אלא שהיצירה מבליטה את היותם מחוסרים מאפיינים יחידאיים ואת היות כולם כפופים ליצור אחד השולט בהם, אשר תפיסתו וההשתלטות עליו היא הפעולה שמכניעה את כולם בסופו של דבר.

הסרט מציג לפני הצופה את בני האדם כיחידאיים בפעולותיהם ובבחירתם – ואף מציג, כביטוי לחשיבותה של הבחירה היחידאית את ההבדל בין בני אדם מוסריים ללא מוסריים. בזמן שהראשונים מיוצגים על ידי הגיבור וחבריו, הבוחרים להיות לוחמים ואף גיבורים, וביחד עימם את המורה המעניק להם הדרכה והשראה גם בחדר הכיתה וגם בשדה הקרב, השניים הם בוגדים בבני מינם ומעריצים של אויבי האדם; את אלה אנו פוגשים בין מוריהם מעריצי החרקים, הרואים את היצור הקולקטיביסט כראוי להערצה, וגם בשדה הקרב, שבו אנו פוגשים בקצין פחדן, שלא רק שאינו מעז להילחם אלא אף מחדיר פחד ורוח תבוסתנית בקרב הכוח הלוחם.

בתיאור יסודות חלשים אלה הקיימים בחברה האנושית, ואשר מהווים גורמים חלשים בעצמם ואף כאלה המחלישים את הכלל, קולעת היצירה לקיומם של גורמים בחברת ימינו, אשר דוגלים בתבוסתנות אל מול אויבי התרבות. מבחינה זו קולע הסרט לטבע המלחמה המתחוללת היום בעולם; במלחמה זו נמצאת האנושות של ימינו בין החברה היצרנית, היחידאית, שבה בני האדם מסייעים זה לזה ברוחם ובונים תרבות שבה יוכל כל אחד לפתח את עצמו ולממש את יכולותיו האישיות, לבין חברה קולקטיביסטית, שבה בני האדם שולטים זה בזה ומאורגנים כך שיחידאיותם נמחצת תחת כובד משקלו של הכלל.

ברוח התבוסתנות הפציפיסטית במוצהר של רודפי השלום של זמננו אין בחברה של היום מקום לרוח המלחמה שמוצגת בסרט באורח חיובי. בהקשר הקיים בזמננו, כל מגמה המצדיקה את המלחמה כערך חיובי – ואפילו מוצדק הדבר במונחים של הגנה עצמית ושמירה על קבוצת הייחוס המגינה על היחיד – מוצאת את עצמה מוקעת כשלילית. דבר זה מתבטא בכך שמאז מלחמת העולם השניה נאלצים הגיבורים הצבאיים של העולם המערבי להתנצל יותר ויותר על מעלליהם הגיבוריים, שהיו מוסריים ביותר, ולהציגם קבל העולם המתדרדר לאנטי-מוסריות, כאילו היו בגדר של טעויות.

מבחינה זו מהווה סרט מסוג זה גם עידוד מוסרי לאזרחי ישראל, הנתונה מאז הקמתה במתקפה מצד העולם הערבי הקולקטיביסטי באופיו; אזרחים אלה חשו במשך שנות קיומה תהליך זה של התדרדרות ערכית אחרי שצבאה, שניצח במלחמותיו הצודקות את האויב, מוצא את עצמו נדרש להסביר את צדקתו. כבודה של ישראל, שמצאה את עצמה במלחמה מרובת חזיתות שבה הוקפה באויבים מכל עבר מוצאת את עצמה מתנצלת על "חוסר המוסריות" של חייליה, בדיוק באותה דרך שבה יוצריו של סרט זה מוצאים לנכון להסביר שמלחמתה של האנושות למען הגנה עצמית וגיוס בניה כדי להשתתף בה היא מלחמה של גבורה למען ערכי חיים – ואלה אינם מייצגים בשום צורה אי מוסריות או נטיה פשיסטית.

מבחינה זו מהווה "גברים בחלל" סרט חינוכי שיש בו כדי ללמדנו את ההבדל העקרוני בין גבורה לאומית צודקת, שבה מצטרף היחיד מבחירה לקולקטיב הטבעי שלו, לבין לאומנות, שבה היחיד נכפה להקריב את עצמו למען הכלל על יסוד הנחה שהקולקטיב חשוב ממנו.

נתונים נוספים