טבעה הרוחני של שואה

 

טבעה הרוחני של שואה

רבים מאלה שנזעמים על שפוגעים להם במושג השואה בכל פעם שמשתמשים בו כדי לתאר טרגדיה זו או אחרת, עושים זאת מכיוון שהם מחברים את המושג לכמות מסוימת.

מעל לכמות מסוימת של נרצחים, הם סוברים, ניתן לקרוא לרצח שואה, ומתחתיה לא. כי יש כמות שלגביה אין מקום להשתמש במושג זה. הם טועים. שואה, כמושג, איננה קשורה לכמות מספרית אלא לעקרון– והקשר המספרי מדלל אותה כי הוא מציג אותה כשטוחה, כאילו אין בה את העומק של העולם האישי של כל יחיד המעורב בה.

על השואה להיתפש, כמושג, כקיימת בעולמו של היחיד מכיוון שהיחיד הוא היחידה היחידה שבה מתחוללת השואה במלוא משמעותה. דווקא המיקוד על מספר הנספים העצום מרחיק את בני האדם מלהבין את משמעותה – וזו מתקיימת רק במימד עולמו של האדם היחיד. זו, למעשה, גם הסיבה שבגללה יצירות הממחישות את השואה בצורה הטובה ביותר הן כאלה המתארות את הטרגדיות היחידאיות של בני אדם שנפלו לה קרבן.

הבנת ענין זה תזרז את המודעות האנושית להכרה בזכויות היחיד. זה יהיה חלק מתהליך תפישת האנושות את העובדה שיחיד הוא מהות רוחנית ולכן אין לראותו כעצם גופני שמתקיים בגבולות הנתפשים על ידי החושים. ראיית האדם כמהות גופנית ולא כמהות רוחנית מרחיקה את האפשרות להמחשת מהותו האמיתית.