מקומה של הידיעה בנפש

מקומה של הידיעה בנפש

תפישה פילוסופית שיסודה באחדות ומוחלטות המציאות נותנת תחושת בטחון עצמי של ידע בטוח - יהיה אשר יהיה היקפו. זהו גם הבסיס לרצון טוב כי הוא מקור התפישה שהחיים ניתנים לידיעה, להבנה, להשגת מטרות ובמיוחד את הראשית שבהם: האושר. במצב מסוג זה אין האדם חושש אף מן הבלתי ידוע כי יש בו את הבטחון שיכול הוא להתמודד גם עם הבלתי ידוע לו באופן ראוי.

בטחון עצמי ורצון להרחיב דעת בכדי להשיג יותר אושר מביאים סובלנות והכרה בקיום טעויות ושונויות כחלק מתהליך קיום שבו הבטוח איננו מושג בצורה אוטומטית אלא על ידי עבודה של התודעה היוצרת. עבודה זו יוצרת, למעשה, את עובדת היותה מקור הידע; לא מדובר בידע מומצא או מיסטי אלא ידע שהוא פריה של מלאכת איסוף, ליקוט והסקת מסקנות הגיוניות מפעולת מחקר.

תפישה של יקום מפורק ומפוצל שלא ניתן לדעת איך חלקיו מתחברים מכניסה את האדם למצב של חרדה היות ופעולותיו חייבות להיות מושתתות על ידע מובן והוא חתום על חוזה ידע שמקורו אינו בידו (שלא לדהר על מגמותיו, תכליותיו ומטרותיו). אדם המחזיק גישה מסוג זה לידיעה הוא קטן אמונה, איננו מסוגל להיות סובלני והוא תוקפני כדי לשמור על עצמו מפני פגיעת הבלתי ידוע.