המלחמה נגד היהודים

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1278

 

המלחמה נגד היהודים

על מי שעומד עלינו לכלותנו

גם מי שיראה בכך משום קטנוניות לא יוכל לשלול על הסף את הרעיון שמנקודת מבט יהודית נערכה כל מלחמת העולם השניה על ידי הנאצים בעיקר נגד העם היהודי. מנקודת מבט זו, ההפסקה הקצרה כל-כך שבין תום מלחמת העולם השניה לבין פתיחת המלחמה נגד מדינת ישראל יכולה לרמז על כך שהמלחמה נגד מדינת ישראל היא חלק ממלחמה המתחוללת בעולם נגד היהודים זמן רב יותר ממה שנמשך הסכסוך במזרח התיכון.

לא רבים מצאו לנכון לתהות על הסיבה האמיתית למתקפה הכוללת שבה פתחו מדינות ערב על מדינת ישראל מיד עם קומה בשנת 1948. אך סימני התעמולה הנאצית האנטי-יהודית ניתנים לצפיה במלחמתם של הערבים נגד היהודים עוד מהתקופה שלפני קום מדינת ישראל, ודבר זה יש בו כדי להבין בדרך שונה מהמקובל את מלחמתן של מדינות ערב במדינת ישראל. את הסכסוך במזרח התיכון מבינים רבים בעולם – ובמיוחד מן הצד השמאלני של המערב - כמאבקו של העולם הערבי לשמור על מקומו מפני חדירת גורמים זרים ברוח האנטי-אימפריאליזם. רוח זו משתלבת עם הלאמתם בארצות ערב של נכסים השייכים, במקורם, לבני תרבות אירופה, כמו תעשיית הנפט או תעלת סואץ. עם זאת, ספק באם ניתן לראות בכך משום הסבר לאלימות הערבית המקומית נגד הישוב היהודי בארץ ישראל, שהקדימה בהרבה, כאמור לעיל, את הקמתה של מדינת ישראל.

כאמור לעיל, רק לעתים רחוקות הובחן בעובדה שמלחמת מדינות ערב נגד מדינת היהודים החלה שלוש שנים בלבד לאחר שתמה מלאכת ההשמדה הנאצית נגד היהודים בסוף מלחמת העולם השניה. העובדה שיש בכך כדי להציג את מלחמתם של הערבים במדינת ישראל כהמשך של הנסיון הנאצי להשמיד את העם היהודי כמעט ולא זוהתה במפורש וסביר שחלק מכך נבע ממדיניות ההסברה הערבית, אשר זיהתה את הצגת העולם הערבי כאנטישמי כמהלך שיגרום נזק לתדמית הערבים בעולם.

הערבים שמאז ומעולם היו רגישים ביותר לגבי מעמדם הציבורי, לא חפצו שמלחמתם נגד מדינת ישראל תיתפס בעולם כמלחמה נגד העם היהודי. ההסבר לכך היא ירידת קרנה של שנאת ישראל בעולם ביחד עם הוקעתו של המשטר הנאצי על ידי העולם החופשי, עם סיומה של מלחמת העולם. דבר זה ניתן לצפיה גם בימינו, כאשר צורר ישראל מובהק כמו אחמדיניג'אד נשיא אירן מקפיד לשתף תומכים יהודיים בכנסים שהוא עורך, כדי להמחיש את ההבדל שהוא רואה בין ישראל ליהדות. את גישת ההפרדה הזו ניתן לראות מאז ומתמיד גם בפעולות המלחמה של הערבים, המוצהרות בקפידה כמאבק נגד "הציונות".

מבחינת דעת הקהל העולמית יש הבדל משמעותי בין מלחמה שמבוססת על סכסוך טריטוריאלי לבין מלחמה דתית. בזמן שהראשונה נתפסת בדעת הקהל כלגיטימית, השניה נראית כמיסטית וחסרת הגיון, במיוחד אם מדובר במלחמה שבה מעונין האיסלם הקיצוני לנצח ולהשמיד את היהדות. במיוחד לאחר הנסיון הכושל, אך חסר התקדים מבחינה הסטורית, של הנאצים להשמיד את העם היהודי, היה ברור לערבים שלא יקבלו בעולם שום תמיכה למלחמתם אם תתבסס על נושא דתי-גזעי ולכן ביססוה על התנגדות למדינת ישראל, לציונות ולכיבוש הטריטוריאלי שכביכול ביצעה זו.

עם זאת, גם אם אויביה הערביים של ישראל נוהגים להדגיש כי אין הם עוינים ליהדות אלא לישראל, ברור למי מכוונת הקריאה "איטבח אל יהוד!" ששימשה את הפורעים הערבים שעשו שמות בקהילות היהודיות במזרח התיכון הרבה לפני קום המדינה. בנוסף לכך יש לראות בפעולות נוספות כמו פיצוץ בניני הקהילה היהודית בארגנטינה פעולות שנערכות באופן מובהק נגד יהודים, גם אם וכאשר הן מתורצות כפעולות לא אנטישמיות.

כדי להמחיש את קיומו של הקשר האנטי-יהודי שהתקיים במלחמתם של הערבים נגד היהודים עוד לפני מדינת ישראל אין כמו דמותו של המנהיג הערבי-מוסלמי אמין אל חוסייני, אשר כיהן כמופתי של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי. הוא נודע באנטישמיות החריפה שלו ובהתנגדותו הגורפת לציונות והיה המנהיג הראשי של העולם הערבי ובייחוד של ערביי ארץ ישראל בשנות השלושים. הוא היה אחראי למתקפות הטרור על היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המרד הערבי ובתחילת מלחמת העצמאות. כמו כן כיהן כראש הוועד הערבי העליון ובמסגרת זו הביע את תמיכתו הבלתי מסויגת במשטר הנאצי ובהרג שיטתי של יהודים. באמצע מלחמת העולם השניה הגיע לגרמניה ונפגש בשנת 1941 עם היטלר. הוא קיבל ממנו הבטחה כי עם כיבוש המזרח התיכון "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים". לאחר מכן, לאות הצהרה על סולידריות עם מטרות המשטר הנאצי אף הצטרף לאס.אס.

בשנה שבה פגש בהיטלר בגרמניה ביקר אל חוסייני גם בעירק, בה זכה לכבוד גדול והפיץ את רעל האנטישמיות שהתבטא בפרעות שנערכו נגד הקהילות היהודיות בבגדד. אחרי המלחמה נמלט ממשפט בינלאומי, הסתתר במזרח התיכון והמשיך להנחות פעילות עוינת נגד יהודים, בין היתר באמצעות קרובי משפחתו, שחלקם אף שימש כמנהיגי הכוחות הערביים במלחמת העצמאות.

פעילותו האנטישמית של אל חוסייני לא הצטמצמה להנהגה פוליטית בלבד; הוא השפיע רבות על הסובבים אותו מבחינה רעיונית, כתב רבות ויצר תשתית רעיונית להמשך ההתנגדות לכל ביטויי היהדות במזרח התיכון. את רעיונותיו ניתן לראות גם כיסודות מוקדמים לפעולות הטרור שהתפתחה נגד מדינת ישראל מאוחר יותר, ובמיוחד ביצירת הקשר בין האידיאולוגיה הנאצית לארגון "אל קאעידה".

בנושא אחרון זה תומך חוקר מדע המדינה הגרמני, מתיאס קונצל, המציג בספרו "ג'יהאד ושנאת היהודים" את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה. לדעתו קיים קשר בין הטרור האיסלאמי לבין התפיסות הנאציות האנטישמיות. הוא מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות איסלאמיסטיות אחרות, מנחה אידאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי אל העולם המוסלמי בעיקר תנועת "האחים המוסלמים" המצרית.

בדברים אלה יש כדי להטיל ספק במחשבה-אשליה שהמלחמה נגד אויבי היהדות ניתנת לסיום על ידי הסכמים. אלה מבין היהודים ואזרחי ישראל המתפתים להלך מחשבה זה נכבשו על ידי התעמולה המציגה את הסכסוך המקומי ככזה שנוגע בעניני שטח. אך עובדה היא שאחרי חתימת הסכמי שלום בין מדינת ישראל למצרים וירדן עדיין ממשיכות מדינות אלה במדיניות העויינת את ישראל. ומה שיותר מכך: במדינות אלה ישנם גורמים רבים המגלים שנאה מוצהרת לישראל ונמנעים מלשתף עימה פעולה או מלהעניק לגיטימציה לא רק לנציגי הממשל הישראלי אלא גם לבני ארצותיהם שמגלים אהדה כלשהי לישראל. דברים אלה חושפים את קיומה הבלתי מוצהר של מלחמה עקרונית, קבועה ובלתי כפופה להסכמים, הקיימת בארצות אלה, נגד העם היהודי.

גם סקירת תכניהן של תכניות החינוך שבהן משתמשת הרשות הפלתינית כדי להכין את הדורות הבאים של ערביי האיזור מראה כי צוררי היהודים – ובכלל זה היטלר – נתפסים בתרבות זו באורח חיובי ביותר. נראה שמנקודת המבט של אויבי ישראל המלחמה נגד מדינת ישראל, שהיא בגדר המלחמה נגד היהודים, לא נסתיימה בשנת 1945 וגם לא עם חתימת הסכמי שלום עם מדינות ערב. מנקודת מבט יהודית, שהיא גם הריאליה המתאימה לעובדות ההסטוריה, המלחמה נגד היהודים, זו שבה אויבים "עומדים עלינו לכלותנו" עתיקה אף יותר משנות גלותו של העם היהודי מארצו.

בפיתוח תודעה על יסוד הבנה זו של המלחמה יש משום צעד משמעותי לקראת ריאליזם מדיני אמיתי, כזה שהתפיסות הפציפיסטיות הנאיביות אינן מאפשרות ליהודי של היום להחזיק בהן. על רקע המציאות המדינית שבה יותר ויותר אנשים נוטים לעבר "ריאל-פוליטיק" יש להדגיש כי אכן טוב הדבר להשתית את הבנתנו המדיניות ואת מדיניותנו על אמת עובדתית במקום על רעיונות דמיוניים – וכי אמת עובדתית כזו היא עצם המלחמה המתחוללת נגד היהדות במשך דורות רבים, כאשר שאיפתם האמיתית של אויבי היהדות איננה השבת קנין גזול או השגת ערך שנמצאים בידי העם היהודי אלא השמדתו הגמורה.

רבים מאנשי שלומנו יתרעמו על עמדה מסוג זה ויראוה כבלתי שפויה, במיוחד מכיוון ששאיפה לרצח מנוגדת מטבעה לכל שאיפה ורצון אנושיים הגיוניים. הם צודקים, כמובן, אך לא לגבי היהודים אלא לגבי החפצים בהשמדתם. למעשה, עצם העובדה שהשכל הישר אינו יכול להסכים עם קיומה של מגמה מסוג זה הפכה את המלחמה נגדה, פעמים רבות, לבלתי אפשרית; גם ההתנגדות העכשווית לקיומה של שנאת ישראל כמוה כאחד המאפיינים האיומים שהתעוררו בהקשר ההשמדה הנאצית, שהיא התגובה המתגוננת של מכחישיה, אשר דחו על הסף את עצם קיומה של שנאה בלתי מוסברת כזו לעם שלם.

אך שוב ושוב הוכח כי אויבי העם היהודי, אשר עומדים עליו לכלותו, אינם מרוויחים מכך שום דבר זולת פגיעה עצמית, שלא לדבר על כך שהם גם אינם מצליחים בפעולתם זו. סקירת העובדות הנוגעות לרדיפות, לפרעות ולהצקה הקבועה שנערכו נגד יהודים בעולם אינה מעלה בחכה שום שכר משמעותי זולת, אולי, סיפוק של טירוף – מה שאומר שאת השאיפה להשמדת היהדות יש לראות כצורה של טירוף. אך חשוב לזכור כי עובדה היא שסוג זה של סטיה אנושית חולנית הוא גם מה שהכניס יהודים לתאי הגאזים.

קיומה של שנאת ישראל זו איננה בגדר תרגיל דמיוני תיאורטי אלא עובדה מדעית מוכחת שהיא מוצקה יותר מכל אשליותיהם של חולמי והוזי המדיניות שאליה דוחף העולם של היום את ישראל. העדויות לקיומו העובדתי של טירוף זה מתועדות לאורך ההסטוריה הארוכה של המלחמה נגד היהודים, שמה שמתרחש במזרח התיכון אינו אלא החלק האחרון, אך לא המסיים שלה. אם יעכלו המציאותיים שבין מנהיגי ישראל את משמעותה של עובדה זו יהיה זה הצעד הראשון למציאת פתרון אמיתי למלחמה נגד היהודים.