בעיית הפליטים היהודיים

בעיית הפליטים היהודיים

הסכמי השילומים שנערכו בין מדינות ישראל וגרמניה בשנות החמישים היו אמורות לגשר על פער התהום שהותירה שואת השמדת היהודים במלחה"ע השניה, אך מבחינת רבים היה בכך רק פיצוי חלקי, לא הולם ואף בלתי מוסרי. מבלי לחדור לנבכי הפרטים המעורבים בדרך בה נקבעה מידת השילומים, אין ספק שהדברים רחוקים מכדי לכסות באופן מלא את הנזקים שגרמה מדיניותה של גרמניה לעם היהודי. לא מדובר רק בצורת ההערכה של הסבל העצום, אלא בשאלה של קביעת היקף הנזק, שכן רבים הם הנכסים שהופקעו מידי האוכלוסיה היהודית באירופה כולה בשל פגיעתו של הכיבוש הנאצי – וחלק גדול מהם, הכולל נכסים קרקעיים כמו בתים, שטחי אדמה ומפעלים, עדיין לא הושב לבעליו.

בתחום זה גילתה ממשלת ישראל אזלת יד גדולה גם כנציגה לכאורה של העם היהודי בתפוצות ואף בשטחיה היא, כפי שקרה הדבר לגבי העיר חברון, שתושביה גירשו את תושביה היהודיים וניכסו לעצמם רכוש רב שהוצא מידי הקהילה היהודית המקומית ולא הושב עד היום לבעליו. ברור, בהקשר זה, כי במיוחד על רקע העובדה שרבות מזכירים הערבים את הנושא הקבוע של הפליטים הערבים מארץ ישראל בולטת אזלת היד ו/או הפה של הנציגות הישראלית ביחס לשרידי העם היהודי שמקורם בארצות ערב, בני העם היהודי אשר עברו קיפוח ודיכוי קשה במשך זמן ארוך של חיים בארצות ערב ובסופו של דבר גורשו מהן מבלי לקבל שום פיצוי הולם על הרכוש הגדול אשר אבד להם, מבלי שימצאו לנכון להסביר, לתרץ או לנמק את הסיבה לכך.

וקשה להימנע מלהעלות את חובתה של ממשלה יהודית עתידה, אם תקום כזו, לייצג את העם היהודי בעולם בדיוק בנושא הפליטים היהודיים שהיו קרבנות שוד, גזל, הפקעות, גירוש, דיכוי וכל סוג אפשרי של התעללות שהתקיים בכל רחבי העולם, כאשר שליטים שבשטחיהם חיו דורות על גבי דורות של יהודים החליטו באופן עצמאי על שמיטת חובות מחזורית, שבה פעם אחר פעם היו מכריזים על החלטות חד-צדדיות שבהן היו מקלים על חובות רשומים שהיו חייבים ליהודים, מפקיעים נכסי עתק שהיו ליהודים שגרו בארצותיהם, מטילים עליהם מסים מיוחדים, כולל מסי גולגולת שהיו נגבים על יסוד שרירותי בהתאם לאוכלוסיה היהודית, ללא שום נימוק שיצדיק פשעים ארוכי זמן אלה. כל אלה הם חובות שהעולם כולו חב לעם היהודי ושבמוקדם או במאוחר יהיה צריך לשלמו.