ה"דתיים"

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 803

ה " ד ת י י ם "

על האנטישמיות הגמדית

מאה שנות אנטישמיות יהודית נוצרית-סוציאליסטית נותנות בישראל של היום פירות הביאושים שלהן – והפעם, כמו בחקלאות המודרנית המייצרת גזרים גמדיים ותירס גמדי – בצורת אנטישמיות גמדית. שלא כהוריה הגסים, המגודלים והניתנים לצפיה בעין בלתי מזויינת, האנטישמיות הישראלית החדשה היא קטנטנה, כמעט נסתרת לגמרי, והיא מופעלת, מבלי דעת, על ידי יהודים בורים כנגד מי שהם מגדירים כ"דתיים".

מה שמאפיין את האנטישמיות הגמדית הוא שהיא אינה יודעת שהיא כזאת; פרחי הרוע האנטישמי אינם צומחים רק היכן שהם נראים בבירור ורבים ממעבירי זרעי האנטישמיות אינם מודעים כלל למעשה זה שלהם ואפילו סוברים שהדעות שבהן הם מחזיקים ושאותן הם מביעים הן אובייקטיביות, סבירות וחסרות כל מאפיין קולקטיביסטי. ואכן, לצורך פעולת גידול האנטישמיות בשדות ישראל היה צורך לטפח באנשי הרוח – וקל וחומר באלה הניזונים מפיתם הרוחנית, מידה מסויימת של אידיוטיות, של ננסות רוחנית, אשר לא תבחין באנטישמיות עד שיהיה כבר מאוחר מדי – ובכך סכנתה.

אנטישמיות גמדית זו אפיינית לפסוודו-אינטלקטואלים של התקשורת. רבות הן הדוגמאות לכך, והן באות לידי ביטוי בזרם השמצה דליל קבוע המכוון כנגד ה"דתיים". הנה אחת מהן, שבוטאה במשפטים ספורים שנאמרו בראיון אופייני בתכנית הבוקר של ירון לונדון, שנערך בבוקר יום ג' ה16 לינואר:

משה גביש, אורח מרואיין הממליץ על מיסוי ההון, אומר לירון לונדון כי מה שמפעיל את ההחלטות הכלכליות בישראל הוא "לחצים" וכי "לסקטור הכלכלי אין לובי"; "לדתיים," אומר גביש, "יש הרבה חברי כנסת ויו"רות בועדת הכספים."

"אבל המעמד הבינוני שהולך למילואים, שעובד בפרך, שלומד, לו אין" משיב לו לונדון בהסכמה אוהדת.

משמעות אמירתו של גביש, שלא רק שאינה נתקלת בשום התנגדות, אלא שגם מאושרת על ידי המנחה האוהד, היא ש"הדתיים" אינם יצרניים. בנוסף לכך, מה שאנו לומדים מאמירתו של המנחה, הוא שמאפייני "המעמד הבינוני" – אשר "הדתיים", לשיטתו, אינם משתייכים אליו – הם שלושה: א. הליכה למילואים. ב. עבודת פרך. ג. לימודים. לפי התיאוריה האנטישמית הגמדית, יש הפרדה בין "הסקטור הכלכלי" ל"דתיים", כלומר שלדתיים אין עסקים, אין חנויות והם אינם משלמים מסים. ה"דתיים", לשיטתו, אינם משרתים בצבא, אינם עובדים ואינם לומדים...

זה ברור שאין שום צורך להוכיח את שקריות הדברים, אבל יש לאי הוכחה זו גם היבט מוסרי: היא מבחינה – ולכן מסננת – את אלה שיודעים את האמת מאלה שכבר אבדו בשקר; מי שבאמת מאמין באגדת הדתי הטפיל, אינו יודע – בד"כ בגלל מערכת החינוך הסוציאליסטית הריכוזית – כי הוא כבר מהווה חלק מצבא האנטישמיות העולמי וכל מה שמבחין רשמית בינו לבין הפריץ הוא ההבדל בין השימוש במילה "דתי" ל"יהודי"; לפי החשיבה האנטישמית החדשה, הגמדית, הבלתי מורגשת (כמעט), שלא הם, גמדי החשיבה, המציאו, אבל הם ממשיכיה ומוביליה, ה"דתיים" זה משהו שגדל במסדרונות הכנסת, מתקיים על לחצים ומתפרנס מיו"רות ועדת הכספים.

לאשה שחשבוה לדתיה, נאמר שלשום בחנות, על ידי אדם שלא פגשה מימיה: "אתם תעשו ילדים ואנחנו נשמור עליכם". ילד ממשפחה קרובה שלי, השומרת מצוות, הוכה לפני מספר חדשים על ידי נערים עולים מרוסיה; הם הצדיקו זאת באמירה ש"הדתיים עושים צרות לעולים מרוסיה". לונדון וגביש, האם לדעתכם יש קשר בין מה שאתם אומרים לאירועים אלה?