אנטישמיות - עד מתי?

אנטישמיות – עד מתי? (*)

חידה שעדיין לא נמצא לה פתרון ראוי היא שאלת האנטישמיות. שנאת יהודים איננה עובדת מן העולם; מזה דורות רבים היא נותרת בוערת בעמים רבים בלהבה שעצמתה חזקה ובלתי נכלית, ואיש לא הצליח, עד היום, לברר את מקורותיה בצורה שתאפשר להעבירה מן העולם.

הישראלי הצעיר נוטה שלא לעסוק בנושא ולדחוף את הסוגיה האנטישמית מתחת לשטיח אירועים כמו השואה, אך לעתים מתפרסם מידע אשר מציג עובדות שמהן עולה כי האנטישמיות איננה המצאה מדעית או פוליטית של ארגון פוליטי כמו המפלגה הנאצית, אלא גורם שנטוע עמוק בנפשם של אנשים שאינם נאצים, המוכנים להרוג ואף להיהרג עבורו. דוגמה מובהקת לכך היא פרשת פוגרום קילצה, אשר התרחשה בפולין בשנים שלאחר תום מלחמת העולם השניה.

קילצה אחרי 60 שנה

מאמרו של סבר פלוצקר "ידיעות אחרונות" 5.7.06 מציג לפנינו את הפרשה שברובה איננה מוכרת ליהודים בני זמננו: פוגרום קילצה. אין כמו פרשה זו להמחיש עד כמה חידתית היא האנטישמיות האירופאית.

שנה לאחר תום מלחמת העולם השניה, התרחש פוגרום בעיר קילצה בפולין. העילה היתה עלילת דם מהסוג הפרימיטיבי ביותר שבו השתמשו כדי לרדוף את העם היהודי במשך דורות:

ב-4 ביולי 1946 פשטה בעיירה קילצה בפולין שמועה שהיהודים חוטפים ילדים פולנים, שוחטים אותם ומשתמשים בדמם לאפיית מצות. בית שבו התרכזו פליטים יהודיים שנותרו בחיים אחרי שעברו את אימי השואה הוקף על ידי כוחות משטרה וצבא וביהודים בוצע פוגרום. במשך שעות רבות נרצחו יותר מ-40 יהודים, ביניהם תינוקות בני יומם, זקנים, נכים ונשים הרות. זמן קצר לאחר מכן נשפטו חלק מהפורעים, מספר קטן שלהם הוצא להורג ורובה ככולה של הפרשה טואטא במהירות אל מחוץ לזכרון ההסטורי כדי שלא לפגוע באינטרסים הפוליטיים של הפולנים או של ישראל החדשה.

השבוע, במלאת 60 שנה לפוגרום קילצה, הוציא "המכון לזכרון לאומי" ספר עבה של מסמכים הנוגעים לאירוע. במקביל יצא לאור בארה"ב ספרו של ההסטוריון פרופ' גרוס, "פחד: אנטישמיות בפולין אחרי אושוויץ", המוקדש לאירועים שלפני ואחרי הפוגרום בקילצה: בין היתר, מתאר הספר את פרטי האירועים ביחס לכך ש"...עד שנת 1947 אלפי יהודים נרצחו בפולין. פשעים רבים נגד יהודים ורכושם בוצעו בפולין בשנים שלאחר המלחמה".

(*) קובץ זה פורסם בשנת 1006 ברשת החופשית

מגמת הדחקה

יש בעובדה זו משום עדות למגמה קיימת של ניתוק קונספטואלי של הקשר בין אנטישמיות לשואה. מגמה זו נתקלה בהתנגדותם של כל מי שחפץ לדחוק אל מחוץ למודעות את חלקו של כל מי שלא היה נאצי רשמי וככזה מעורב בהשמדת יהודים. הענין לקשור את האנטישמיות לנאצים בא לידי ביטוי בהתעלמות והקטנה של כל אירוע של התעללות או יציאה נגד יהודים שהתחולל בעולם מאז המלחמה הגדולה.

אנטישמיות ונאציזם

אך יותר ויותר ניתן לראות כי הנסיון לקשור את האנטישמיות לפעולות הנאצים עומד בניגוד להסטוריה ארוכה של פגיעה ביהודים עד הנאציזם – והמשך פעלה של האנטישמיות העולמית מאז המלחמה ועד היום. יותר ויותר נראה כי המציאות מחייבת אותנו, כישראלים וכיהודים, להבין את המשמעות וההשלכות של העובדה שהנאצים, אף כי אין לזלזל באנטישמיות האותנטיות שלהם, רכבו אידיאולוגית על שנאה הסטורית ליהודים, אשר היתה קיימת בכל המקומות שאליהם הגיעו בכיבושיהם.

נראה, בהקשר זה, כי פעולת ה"פתרון הסופי" שהופעלה על ידי הנאצים – השמדת היהודים בעולם - התבססה על שיתוף פעולה מקומי עם אוכלוסיות לא יהודיות אשר האנטישמיות היתה לחם חוקן מאז ומתמיד, אשר חיו בארצות שאותן כבשו הנאצים; האנטישמיות ה"טבעית" שלהן איפשרה את המכנה המשותף של העמים הכבושים עם הנאצים, שהיה מה שגייס משתפי פעולה עם הכובשים הנאצים בכל מקום שאליו הגיעו.

עובדה זו, שבמשך שנים לא התייחסו אליה ברצינות הראויה, לא נתפסה כביטוי לאנטישמיות אלא, במקרים החמורים שלה, כבוגדנות לאומית. גם מי שסייע בהשמדת יהודים במדינות כמו רוסיה או צרפת הואשם בבגידה ולא באנטישמיות, אך האנטישמיות לא מתה עם מות שלטון הנאצים והאירועים הפוליטיים ממשיכים לדווח בהתמדה על תופעות אנטישמיות בכל אתר ואתר ובצורות הופעה שונות.

העובדה שהאנטישמיות לא זכתה עד היום לניתוח חד-משמעי שיביא להבנתה סייעה לכך שלעתים רחוקות הועמדו אנשים לדין בגינה. למעשה, אף פעולותיהם של אנשים אשר עסקו בפעילות אנטי-נאצית, כמו ציידי נאצים דוגמת שמעון ויזנטל, לא זכו מאז תום המלחמה בסיוע מדיני משמעותי כלשהו, ואין לדעת במדוייק מדוע. אך לא מן הנמנע הדבר שחלק גדול מההתנגדות ליהודים קשור לאידיאולוגיה של דתות מתנגדות ליהדות, כמו הנצרות או האיסלם (ב"ברית החדשה" הנוצרית מוצהרת במפורש התנגדות ליהודים).

לא חסרות הוכחות לנטיה אנטישמית מפורשת בתרבות המערבית, גם כאשר אין החוטאים בה תואמים לנאציזם המקורי, המואשם בדרך כלל בגזענות. כבר מסרט כמו "שכנוע ידידותי" בכיכובו של גרגורי פק, אשר נוצר בשנות ה-60, ברור כי הנגע שולט גם בחברה האמריקנית, שלכאורה אין סיבה להתפתחות גישה כזו בתוכה. הפתרון האפשרי לחידה יימצא אולי בעקרון הנוצרי בלבושו הלא-דתי, אשר מערכת הערכים שלו דוחה רגשית את היהדות. יש, אולי, גם קשר בין פעילותה המדינית של מדינת ישראל לבין התופעה.

תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, העובדה היא שהאנטישמיות לא רק חיה ונושמת, אלא מצליחה להשיג שטח מחיה אצל דורות חדשים, המפעילים אותה בעולם כולו. לא רק שיש חשיבות בחקירת הופעת התופעה האנטישמית, יש מן הענין לבדוק גם את תגובות הקהילות היהודיות לתופעה – וגם את התייחסות השלטונות המקומיים לדברים.

לעתים מופיעה האנטישמיות בפרסומים אלה או אחרים של תנועות שכוונתן פוליטית:

אנטישמיות מקוממת

יוסי בר, "ידיעות אחרונות" 15.5.06 מספר:

"קריקטורה אנטישמית שהופיעה ביום ששי בביטאון המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, מפלגתו של יו"ר הפרלמנט... עוררה זעם בקרב היהודים, שגרירות ישראל וחברי הפרלמנט.

בטאון המפלגה ...פרסם קריקטורה אנטישמית שבה נראים גדר ההפרדה ושער שמעליו כתוב "הרעב משחרר", בדומה לשער שמעליו היה כתוב "העבודה משחררת" מעל כניסת מחנה ההשמדה אושוויץ"

בכתבה צויין גם "כי הקומוניסטים לא הגיבו לזעם התגובה"

אפיינית ביותר היא ידיעה על חילול בתי עלמין יהודיים, כמו זאת:

אוקראינה: חולל בית העלמין היהודי העתיק בז´יטומיר

31 מאי 2006 ד' בסיון תשס"ו

בית העלמין היהודי העתיק בעיר ז´יטומיר שבאוקראינה חולל אמש בידי פורעים, כך נמסר מהאגף לשיקום בתי עלמין של ´מרכז רבני אירופה´.


הרב שלמה וילהלם, רבה של זי´טומיר, דיווח לרב הראשי לרוסיה, בערל לאזאר ולרבני אירופה כי המפגעים שברו מצבות רבות בבית העלמין וניסו להצית את האוהל שהוקם מעל קברי הצדיק רבי אהרן מזי´טומיר הטמון במקום.


הרב אברהם יפה-שלזינגר, גאב"ד ´מחזיקי הדת´ ג´נבה ויו"ר האגף לשיקום בתי עלמין, אמר לכתבנו כי ´מרכז רבני אירופה´ עוקב בדאגה אחר התגברות חילולי בתי העלמין בתקופה האחרונה וכי הוא שיגר מחאה נמרצת לשלטונות אוקראינה תוך דרישה לחקור במהירות את הפרשה ולעצור את המפגעים.

לעתים, פעולות אנטי-יהודיות ישירות יותר מתרחשות במקומות לא שגרתיים ולא מקובלים לגמרי, ובאים לידי ביטוי בצורות לא צפויות:

אוסטרליה: דם על ספרי התורה בבית הכנסת

10 ימים לפני שנחנך בית הכנסת המשופץ מדרום לסידני, פרצו אליו אלמונים, מרחו דם על ספרי התורה ועל הרצפה, שברו את ידיות הכסף של ספרי התורה וגנבו את הפרוכת

ניצה לואנסטין, "ידיעות אחרונות" 29.6.06 מוסרת:

"אנטישמים אוסטרלים חיללו בית כנסת בקוג'י, דרומית לסידני..."

"ההתקפה אירעה עשרה ימים לפני טכס החנוכה החגיגי של בית הכנסת המשופץ."

"נשיא בית הכנסת אמר כי הקהילה חשה פגועה מההתקפה... לדבריו, התוקפים פגעו "בלב הרוחני" של הקהילה."

"משטרת סידני פתחה בחקירה... מפקדי המשטרה... אמרו כי מדובר באירוע מטריד ביותר."

כפי שניתן להתרשם, מעדיפים כוחות המשטרה במקום להתייחס במינימום האפשרי למה שממנו עלול לעלות הרושם שקיימת התנכלות מפורשת לקהילה יהודית מקומית. עם זאת, חומרת הדברים איננה מאפשרת התעלמות מוחלטת מהם.

לאחרונה נרשמים אירועים רבים המעידים על אנטישמיות במזרח אירופה. אירועים כאלה אינם זוכים לדיווח המשכי, כמו השתוללותו של מחזיק בסכין בבית כנסת במוסקבה, ואם ניתן לפרש את הדברים כבעלי אופי פלילי, אין הם מקושרים כלל לאנטישמיות אף אם הם מתבצעים כנגד יהודים.

מטבע הדברים, אין כוחות החוק ששים להכריז על חקירה כללית בנושא אנטישמיות בקשר לכל אירוע המערב יהודים, אך יתכן כי הדברים קשורים גם לעובדה שלא קיים היום מקום שבו אין מידה מסויימת של שנאת יהודים, אשר חקירה כזו תעלה.

נראה כי היהדות העולמית חשופה ופגיעה כלפי אנטישמיים בנושאים רבים, החל מהשנאה השגורה של שונאי היהודים כלפיהם במשך הדורות וכלה בשנאה שהתפתחה מאז השואה, המכוונת נגד האשמת היהדות נגד חלק העולם שהתעלל בה במלחמת העולם השניה. ברוח זו התפרסמה לפני מספר חדשים הכתבה הבאה, שעסקה בפעולה אנטישמית שכוונה נגד קהילה שבה עסקו, בין היתר, בשמירת זכרון חלק מנפטרי השואה:

"בתחילת השבוע צוייר צלב קרס אדום על מצבת הזיכרון לנספי השואה בחצר בית-חב"ד ברחוב אלבני במערב הרטפורד. בחב"ד און ליין מדווחים כי הכתובת האדומה צויירה על גבי שישה מגיני-דוד לזכרם של 6 מיליון היהודים שנרצחו על קידוש השם במלחמת העולם השנייה.


"אני מאוד כאוב, מאוד מאוכזב ומאוד מודאג", אמר הרב יוסף גופין, מנהל בית-חב"ד המקומי לתקשורת המקומית. "לשים צלב קרס על אתר זיכרון לשואה הוא עילבון לנספים ולמשפחותיהם. זוהי תבוסה אדירה". הרב גופין סיפר לתקשורת כי בתוך האתר מונח אפר של הנספים.


הרב גופין הצהיר כי אם הכוונה של הכתובת הייתה להפחיד את הקהילה היהודית או ליצור פירוד בקרב תושבי העיר - כוונתם נכשלה. דבריו פורסמו בערוץ הטלוויזיה המקומי
WTNH.


"הם מנסים לאיים עלינו, או להחליש את האמונה שלנו", אמר הרב גופין. "אבל אין דאגה, הרוח שלנו רק תתחזק".


המשטרה עדיין מחפשת אחר חשודים שביצעו את המעשה.

בין הצורות השונות שבהן מוצאים האנטישמים דרך לבטא את גישתם גם פגיעות במה שנחשב כיצירות ספרות המנציחות את השואה:

גרמניה: שרפו את "יומנה של אנה פרנק"

אלדד בק, "ידיעות אחרונות" 6.7.06 מפרסם כי "פעילי ימין קיצוני בגרמניה שרפו באירוע פומבי את הספר "יומה של אנה פרנק"."

הוא ממשיך:

"עשרות מקומיים, בכללם ראש העיירה, התכנסו לציין את "חג השמש" – מסורת פגנית (מסורת מתרבות עובדי האלילים) שאומצה בידי לאומנים קיצונים. האירוע אורגן על ידי גוף ימני קיצוני ששמו "איגוד המולדת"..."

"ראש העיירה לא הגיב על המעשה. מפלגתו תובעת ממנו לעזוב את שורותיה ולהתפטר מתפקידו."

במקרה זה, כמו ברבים אחרים, סביר שלא נשמע המשך לאירוע. מה שנותר, מתוך ציפיה מתוחה לבאות, הוא לנסות ולזהות את המשותף לכל המעשים הללו, שעד עתה מה שמשותף להם הוא מה שאנו קוראים, במידה רבה בלי דעת, אנטישמיות. אולי בזמן כלשהו תיפתר החידה ואז ניתן יהיה להתמודד עם התופעה בצורה מושכלת יותר.

עד אז חשוב לגבש עמדה חד משמעית ומושכלת כלפי התופעה. נראה כי כל עוד האנטישמיות קיימת, יש לה השלכות מעשיות, החל ממה שהיא גורמת לבני קהילות יהודיות ברחבי העולם וכלה בעניני מדיניות, שסביר שיש להם השלכות גם על מעמדה של היהדות בעולם.