אנטישמיות של כאן ועכשיו

אנטישמיות של כאן ועכשיו

מתחילתה של המלחמה הנוכחית בלבנון מתמודדת ישראל עם התקפות מבית ומחוץ. בדיקתן של אלה תעלה שחלק גדול מהן לא נולדו בזמן המלחמה הנוכחית, אלא מהוות עדות לפעילות אנטי-ישראלית קודמת. בנוסף לכך, התקפות אלה מציגות דינמיקה מיוחדת, המתחילה בביקורת פוליטית ומגיעה עד כדי פעילות אנטישמית הכורכת את העם היהודי כולו וקושרת אותו, רעיונית והסטורית לאירועים המתרחשים במלחמה.

הפעילות האנטי ישראלית, המכוונת נגד המדינה והעם – החל מפעילות אנטישמית וכלה בהתנגדות רעיונית-אידיאולוגית על יסוד פציפיסטי – מגלה יחס מעניין של היזון חוזר בין המתקיפים השונים. מה שמעניין במיוחד את הקורא הישראלי הוא שבחקירת שרשי הטיעונים מסתבר שההתנגדות למדיניות ישראל החלה להתבשל זמן רב לפני המלחמה – וחלק גדול ממנה על ידי ארגונים ישראליים, הממומנים על ידי גורמים האויבים לישראל.

אנטישמיות חדשה

בראיון רדיו עם אחד מבכירי הסוכנות היהודית הוא מסר על עליה בתופעות אנטישמיות מאז פרוץ המלחמה הנוכחית. כששאל אותו המראיין "מה ההבדל בין אנטישמיות קלאסית למה שקורה היום?" השיב הבכיר, שהוא אחראי על תחום החינוך בסוכנות: "איננו מגדירים בקלות אירוע כאירוע אנטישמי. אנו מבחינים בין הפגנות נגד מדיניות ממשלת ישראל בסכסוך לבין אנטישמיות.

למשל, בדיווח מסן פאולו בברזיל, נמסר כי ה"יוניון", ארגון עובדים גדול, קיים הפגנת הזדהות גדולה מול נציגות פלשתין בסן פאולו והביע התנגדות להפצצה של ישראל על עזה. מה שמיוחד לאירוע היה שעל השלטים שהוחזקו בידי ההמון המפגין נראו בו בזמן תצלומי קלגסים נאציים ממלחמת העולם השניה ופעולות של חיילי צה"ל. המסר נועד, כמובן, להשוות בין צה"ל והנאצים - והדבר התדרדר בסופו של דבר לפעולה נגד הקהילה היהודית.

הנקודה הנאצית

בהקשר זה כדאי לזכור את דבריו של בנימין נתניהו, העוסק היום בהסברת עמדת ישראל בעולם, בראיון שנתן היום. הוא הזכיר את החיבה שיש למתנגדי ישראל להשוואה בין פעילותה הצבאית של ישראל לפעולותיהם של הנאצים. בהקשר זה, אמר נתניהו, הדבר פועל לטובת בעיות מצפון מסויימות שיש כלפי היהודים עקב השואה; הם סבורים כי אם היהודים פועלים כמו הנאצים, אז מה שעשו להם הנאצים אינו נורא כל כך...

בהמשך תיאורו את התופעה האנטישמית מסר הבכיר מן הסוכנות על הופעתן של תופעות אנטישמיות במקומות חדשים ביחס; "נתקלנו במקומות חדשים שבהם המלחמה הוציאה לאור היום את השד האנטישמי: בקמרון באפריקה וגם בקפריסין ובשוויץ, שלא לדבר על מדינות סקנדינביה.

הוא ציין כי יש סדר קבוע לתופעה: הדבר תמיד מתחיל בביקורת לגיטימית (כנראה פוליטית) ומתדרדר ל"פרוטוקולים של זקני ציון", היצירה האנטישמית הקלאסית. השיא של אירועי ההווה הוא רצח חברת הפדרציה היהודית בבית עסק בסיאטל על ידי צעיר מוסלמי. לכך יש להוסיף גם את האירוע הבלתי ברור של רצח ישראלי על ידי צעירים מוסלמיים באוסטרליה השבוע, אף כי המשטרה המקומית אינה קושרת אותו לאנטישמיות.

בעולם כולו, ובמיוחד באמריקה ובאירופה מדווחים אלפי אירועים אנטישמיים שחלק גדול מהם מתחולל בעימותי אינטרנט. האוניברסיטאות במערב רושמות אף הן פעילות אנטישמית, הבאה לידי ביטוי בביקורת פוליטית, שחלק גדול ממנה מבוצעות על ידי צוותות המרצים.

לכך יש להוסיף שיש במוסדות החינוך במערב סטודנטים רבים שמטרת שהותם במוסדות היא פעולה כשגרירים אנטי-ישראליים; אנשים אלה ממומנים על ידי גורמים מוסלמיים כדי להוות נציגים/שגרירים של פעילות אנטי ישראלית ואנטי יהודית באקדמיה.

לכך יש להוסיף פעולות הזדהות אנטי-ישראליות של גורמים מקומיים כמו החרם של איגוד המרצים הבריטיים – ואת העידוד לפעילות כזו מצידם של של מספר מרצים ישראליים שמטיפים נגד התנהלותה של ישראל. חלק מהפועלים נגד מדיניות ישראל פועלים על פי השראה שהם מקבלים מההפגנות שנערכות על ידי השמאל הישראלי. בהקשר זה, יש לציין כי חלק מארגוני השמאל הישראלי ניזון מכסף רב שמקורו במפרץ הפרסי.

יש המציינים כי התופעה של אזרחי ישראל שתוקפים את ממשלתם משמשת בידי הגורמים הרעיוניים התוקפים את ישראל ככלי עזר יעיל במיוחד, שכן באמצעותו הם מדגישים גם את ההתנגדות התוך-חברתית שקיימת בישראל למה שהם מציגים כחוסר מוסריות מצידה.

רבות ניתן ללמוד מן המתרחש בממסד האקדמי בהקשר זה מכתבה שכותרתה

בריטי סירב לפרסם בכתב עת ישראלי: "אני משתתף בחרם"

תמרה טראונמן, ("הארץ" 19.5.06) מספרת כי "עורכיו של כתב עת היוצא לאור על ידי האוניברסיטאות בישראל נתקלו בסירוב, כאשר פנו לאחרונה למרצה בריטי בבקשה שיכתוב מאמר... הפרופ' ריצ'רד סיפורד מאוניברסיטת אקסטר סירב בנימוק שהוא משתתף בחרם אקדמי על ישראל."

אף שבתקופה שבה נעשה הדבר עדיין לא הוכרז חרם בצורה רשמית צויין בכתבה כי "...גם ללא החלטה רשמית, מרצים ישראלים ובריטיים אומרים כי החרם קיים" וכי הפרופ' סיפורד התבטא בראיון שנתן לשאלת עיתונאי ישראלי ש"...אני, כמו אקדמאים בריטים רבים, משתתף בחרם האקדמי על ישראל נוכח ההתפשטות הברוטלית הבלתי חוקית והטיהור האתני האיטי, הנעשים בידי הממשלה שלך."

בכתבה צויין כי "סיפורד, המכהן כראש המחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת אקסטר, אמר ל"הארץ" כי החרם האקדמי לבדו, הוא "רק תרומה קטנה להעלאת התודעה הבינלאומית לטווח ארוך. זו התקווה היחידה לשלום צודק במזרח התיכון"

המאבק של הלובי הישראלי נגד פעילות ההחרמה מתואר בדרך זו:

"הלובי הישראלי נגד החרם כבר החל בפעולה נמרצת להוקעת סיפורד. לדברי סיפורד, כפי שצפה, החל להגיע אליו מבול של כתבי שטנה בדואר אלקטרוני. "המועצה הבינלאומית המייעצת למען למען חופש אקדמי", גוף שהוקם באוניברסיטת בר-אילן... פרסמה אתמול הודעה בה היא מזהירה כי "כבר עכשיו ישנו חרם סמוי בין האקדמיה בבריטניה וישראל..."

מה שמעניין במיוחד הוא שיש הסטוריה ארוכה לתנועה שהפרופסור מייצג; כפי שמצויין בכתבה, "התנועה לחרם אקדמי על ישראל החלה בארה"ב ובאירופה עם האינתיפאדה הראשונה. הפעולות הוחרפו ב-2002, לאחר הפלישה המחודשת של ישראל לשטחים במסגרת "מבצע חומת מגן".

לגבי החרם האקדמי נגד ישראל נאמר כי "הצעת ההחלטה שתידון החודש בועידה של איגוד המרצים שונה מקודמותיה. מנוסח הצעת ההחלטה עולה כי החרם הנוכחי לא יעסוק רק בכיבוש, אלא גם באפליית אוכלוסיה בתוך ישראל..."

אם נבחן, לדוגמה, חלק מהמודעות שהתפרסמו בעתונות בישראל בעיצומה של המלחמה הנוכחית בלבנון, נוכל לזהות את אותם יסודות רעיוניים מתנגדים למדיניות ישראל, אשר נמצאים מוכנים בידי מפעיליהם, כבר מזה זמן רב.

הארגון "גושלום" פרסם ב"הארץ" (1.8.06) את המודעה הבאה, בעקבות התנצלותה של ישראל על הפצצת בית בכפר קאנא:

קראנו להם לברוח

זוהי התחסדות מעוררת סלידה

כי אנחנו:

הפצצנו את הכבישים.

הרסנו את הגשרים.

מנענו הספקת דלק

הרגנו משפחות שלמות בדרכים.

יש רק דרך אחת

למנוע עוד אסונות כמו זה

ההופכים אותנו למפלצת:

להפסיק!

אין פתרון צבאי!

יום לאחר מכן פרסם "גושלום" את המודעה הבאה:

ממשלה כושלת בורחת קדימה.

כששום תכלית אינה מושגת – שוב שולחים חיילים לתפוס שטח

מניתוח פרטי הטיעונים ניתן ללמוד כי, למעשה, מדובר באמירות פציפיסטיות כלליות, אשר הותאמו לאירועים העכשוויים. במקור, הטיעונים הפציפיסטיים נגד ישראל עשויים להיות נכונים גם לפעילות צבאית ופוליטית שהתרחשה בשנים שעברו. למשל, הרעיון של "שוב שולחים חיילים לתפוש שטח" אינו אלא גרסה מודרנית של האשמתה של ישראל ב"כיבוש", שהוא אחד מטיעוני היסוד של השמאל נגד ישראל מזה שנים רבות, למעשה כמעט מאז מלחמת ששת הימים.

מעניין כמו"כ לשים לב לכך שהסברי ישראל לגבי ההתראה שניתנה לתושבי כפר קאנא לפני ההפצצה, נתקלים אך ורק בלעג מצידו של "גושלום". הארגון אינו מסביר על מה הלעג; כנראה שאין הוא רואה בהתראה מוקדמת כזו שישראל נוהגת בה סיבה לתת לישראל נקודות זכות לפי שיטתו.

גישה דומה, אם כי פחות מפורשת, עולה מפרסום של "רופאים לזכויות אדם", אשר מוצא לנכון לשפוט, מוסרית, לשלילה את פעילותה הצבאית של מדינת ישראל.

הארגון "רופאים לזכויות אדם" יוצא ישירות בפרסום נגד המפתח המוסרי שעליו מבססת ישראל את פעילותה; לצורך הענין היא מגייסת את אמירתו של גאנדי הנוגדות את העקרון היהודי של "עין תחת עין":

"עין תחת עין הופך את כל העולם עיוור" מהטמה גאנדי

ולאחר שציטטה את גאנדי היא עוברת, בפרסומה, למה שעפ"י דעתה הוא ההשלכות המעשיות של עקרון זה למציאות הפוליטית:

להפסיק מיד את ההרג

45 אזרחים, מהם לפחות 13 ילדים, נהרגו בשבוע האחרון רק ברצועת עזה

אנו אנשי ונשות רפואה קוראים להפסקת הרג אזרחים חפים מפשע

הגנה אמיתית על אזרחינו אינה מצדיקה ואינה מחייבת פגיעה באזרחי הצד השני

שוב, הדברים מוצגים כאילו הם אינם צודקים מבחינה מוסרית ותוך כדי ביקורת על מעשיות הפעולה. למותר לציין כי סוג כזה של ביקורת נמצא, בוודאי, בדיוני הקבינט הישראלי, אך הופעתו בפרסום של ארגון שמוצג בעוסק בהומניות פעילה – רופאים – מעניקה משקל מיוחד לדברים שהוא מפרסם.

אך, שוב, הפרטים המופיעים בפרסום, המציגים את פעולתה של ישראל כלא מוצדקת מבחינה מוסרית, אמנם מעודכנת לאירועים האחרונים, אך ביסודה היא מתאימה לכל המדיניות של ארגונים היוצאים נגד מדיניות ישראל עוד לפני המאבק הנוכחי. כדאי לשים לב לכך שעל אף שהפרסום נערך בימי המלחמה בצפון, הוא מתייחס, למעשה, למגוון החזיתות שבהם מעורבת ישראל בלחימה – וזאת ניתן ללמוד מאיזכורה של עזה.

דבר זה מעיד על כך שהאידיאולוגיה המתקיפה את מדיניות ישראל לא החלה לפעול בנושא בהווה, אלא לפני כן. מה שעולה מן הדברים הוא קיומה של חזית רעיונית מורכבת, אשר מבקרת את פעולות ישראל במשך תקופה ארוכה ביותר – ומדי פעם מתאימה את רעיונותיה האנטי-מלחמתיים והאנטי-ישראליים למצב המתרחש במציאות.

במיוחד בולטת בהתנגדות לפעולות ישראל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרסום זה, המשוואה האזרחית, המציגה שויון השקפתי לכאורה בין אזרחי ישראל לאזרחי "הצד השני" בשיקוליה של ישראל – ההתייחסות לאזרחים, בהתאם לגישה ההומניסטית העומדת ביסוד כללי ההסכמה האירופאית, כאל "חפים מפשע" – וההדגשה של ילדים הרוגים על ידי צה"ל.

השמטת הקשר מוסרי

מה שמאפיין את הגישה האנטי-ישראלית, בהקשר זה, היא הצגת פעולות המלחמה של ישראל כלא מוסריות ומבלי לומר זאת, משמעות הדברים היא הצגת ההריגה שמתרחשת כמעשה רצח. דבר זה מודגש במיוחד על ידי אי איזכור ההקשר המוסרי – היותה של ישראל עסוקה בהגנה עצמית ובתגובה על מעשי אלימות שכוונו נגדה לפני כן.

למותר לציין כי אף אחד מהארגונים שנסקרו אינו מוצא לנכון להציג, כאלטרנטיבה, רעיון שיעניק פתרון למצב. נראה שדי לכל אלה בהצגת התנגדות למדיניות ישראל, שנראית להם לא הומנית, מבלי להציע, אפילו ברמז, אפשרות חליפית להתמודדות עם המצב. גישה כזו משמעותה השמטת הקשר, כלומר: הצגת פעולות ישראל ככאלה שמתבצעות באשמתה ועל פי בחירתה, ללא אירועים מסויימים שקדמו להן או הביאו אותן.

האנטישמיות החדשה

נראה שהארגונים הישראליים המבקרים מבית את מדיניות ישראל מועילים בפעולתם לארגוני אוייב אנטי-ישראליים ואנטי-יהודיים. זה ברור כי התמלילים המציגים את מדיניות מדינת ישראל באור שלילי מבחינה מוסרית עשויים להיווצר על ידי כותבים ישראליים, הרואים בכך ביקורת טקטית ותו-לא, אך אין ספק בכך שכשדברים אלה נבחנים על ידי גורמים לא-ישראליים הם יכולים, בהחלט, להיתפס כחיזוק לאנטישמיות. ספק באם לישראלים והיהודים המעורבים ביצירת טיעוני נגד פציפיסטיים אלה יש בקרה על הדרך שבה הם משרתים את האנטישמיות החדשה.

קשה לשער את המידה שבה כל הפעילות האנטי-ישראלית הזו, שצד אחד שלה הוא ביקורת מדינית וצדה האחר אנטישמיות, מביאה נזק משמעותי לעם היושב בציון, אך מן הנתונים הרבים על עליה בפעילות האנטישמית, המתרחשת במקביל לביקורת הפוליטית המופנית נגד מדיניות ישראל, אין ספק שהדברים מסייעים זה לזה.