אנטישמיות מגמתית

אנטישמיות מגמתית

נסיון להקדים תרופה למכה?

מאז מלחמת העולם השניה הולכת ההתנגדות לישראל כעם וכמדינה ומתחזקת. התחזקות של אנטישמיות מתרחשת גם באירועים כמו השפל הכלכלי העולמי בשנים 2010-2011 והמהפכות העממיות האלימות המתרחשות בארצות ערב, כאשר בכל מקום שבו קורה הדבר מועלים על ידי חלקי אוכלוסיה מקומית האשמות נגד גורמים יהודיים האחראים-כביכול למשברים אלה, וקשה שלא לראות קשר מסויים בין התופעה לבין הפופולריות המכוונת של הספר "זקני ציון" שגאתה לפני מלחה"ע השניה.

פופולריות חזקה ליצירה זו נרשמה גם בדור האחרון בארצות ערב, שבהן עלתה העוינות ליהדות ביחס ישר להתגברות הסכסוך הפוליטי בינן לבין מדינת ישראל. לרבים מבינינו כדאי לקחת בחשבון את היות העוינות ליהודים משותפת לחלקי אוכלוסיה רבים החיים במדינות ערב, בנות הברית של הנאצים ורבים מן המקומות שנכבשו על ידי הנאצים ועם זאת שיתפו עימם פעולה בנושא השמדת העם היהודי (כמו צרפת). המכנה המשותף לכל אלה הוא ההתנגדות הדתית הנוצרית-מוסלמית ליהדות.

המשמעות המעשית של דבר זה היא שבעולם הנוצרי והמוסלמי קיימת תשתית אנטישמית כבר בהנחות היסוד הדתיות, ואף כי לעתים אין הפוליטיקה המקומית במקומות אלה מרשה לעצמה (כמו לאחר השואה) לצאת במפורש נגד העם היהודי – או, כמו במקרה הנוצרי, גורם סבלם של היהודים לחשיפת העצב החשוף של הרחמים הנוצריים - עדיין יש בתשתית זו די כוח לגרום לרבים לשנוא יהודים במידה המספיקה לפעול נגדם. בהקשר זה, הצלחתו של היטלר לזהות את האנטישמיות החבויה באירופה ולנצלה לטובת מדיניותו ראויה לציון ואין לשכחה בגלל המלחמה, במיוחד כשהיא מרימה את ראשה בשנאת היהודים בארצות ערב.

חשוב בימינו להבין כי שנאת היהודים היא ביטוי מובהק של חוסר שכלתנות, שהמקרה המיוחד של היטלר הציג לפני העולם את הפוטנציאל הפוליטי שלה, אשר הערבים (ובמיוחד מנהיגיהם הדתיים) מוצאים לנכון בהסתותיהם האנטישמיות לנצל ככוח פעולה זמין במאה השנים האחרונות. סקירת העובדות הנוגעות לדבר מאז המלחמה ועד ימינו מצביעה על כך שעל אף היעלמות הנאציזם (שגם היא עדיין לא הושלמה לגמרי) פוטנציאל זה עדיין רחוק מלהיות ממוצה עד תומו ויש, מבחינת היחס ליהודי, התאמה רעיונית תשתיתית חזקה וקשר בין האיסלם לבין השמאל, העלול להתפתח למגמה אנטי ישראלית כלל-עולמית, כפי שהוא מתבטא היום במזרח התיכון ובאירופה.

העובדה שהאיחוד האירופאי וארה"ב, על אף תמיכתם העקרונית בעמדת ישראל, מייצגים התנגדות פוליטית כלפיה, חוברת להתנגדות הערבית כלפיה והמשמעות המעשית של הדבר, במיוחד אם רואים את ההיבט הדתי שלו, היא שיתוף פעולה בין הנוצרים והמוסלמים נגד היהודים. דבר זה הועצם וקיבל חיזוק כשהוחלפה החמלה על היהודים שנרצחו בשואה בחמלה על סבל הערבים מן ה"כיבוש" הישראלי.

בכך חוברו להם יחדיו האנטישמיות הדתית, הרגשנות הנוצרית והמגמות השמאלניות שחלק מהם כבש, ביחד עם התפשטותו העולמית, את הרחוב הערבי, האירופאי ואף הישראלי. כל אלה מצאו מכנה משותף באנטישמיות פעילה, אם כי לא תמיד מוצהרת ככזו, אשר בוססה על המשותף בין ראיית היהודי כגזלן קרקעות הפלסטינים ברוח השנאה המוסלמית והתנגדות השמאל המערבי והישראלי, לבין ראיית היהודי כקפיטליסט המדכא את הפרולטריון ברוח השמאל הסוציאליסטי וראיית היהודי הדתי כאנכרוניסט פרימיטיבי הדוחף את העולם המתקדם במדרון קיפוח זכויות הנשים והתנגדות לממסד המדעי.

העליונות הכוחנית של דתות הנצרות והאיסלם שהצליחו להחזיק במשך אלפיים שנה בשליטה בחצי הכדור המערבי איפשרה להן, באמצעות המשאבים שהחזיקו בידיהן, להגיע לשליטה על העולם כולו, התבססה על רעיונות, ידע והנחות יסוד שגויות, תלושות מן האוויר ומופרכות לגמרי, שכולן – ביסודו של דבר – אינן אלא עיוות של דברים שמצאו במסורת ישראל. לפיכך, ניתן להניח שכל בחינה הגיונית של הנחות אלה היתה ממוטטת לגמרי מבחינה פילוסופית-רעיונית את שליטת הממסד הרגשני של הנצרות-איסלם בעולם וחושפת את האלטרנטיבה שאלה דאגו לדכא תחת שליטתן דורות רבים: את היהדות.

אחד הכזבים הנפוצים בעולם הוא זה של הניגוד בין הנצרות והאיסלם; האמת בנושא זה היא שהאיסלם מקובל בנצרות באהדה מוסתרת על אף הניגוד והשנאה ביניהן, כי הוא משחרר את הצד הרעיוני-רגשי שהנוצרים הסתירו תמיד - את האלימות והאכזריות שהוצגו על ידיה כביטוי של צדק, החל מהאינקוויזיציה ועד הנאציזם (שאף המוסלמים שונאי ישראל לא השתוו למעלליהם). ברוח זו, הנצרות והאיסלם גם יחד שותפות להחבאה ושמירה של חפצי האמנות השייכים ליהודים עד היום לאורך תקופה ארוכה הכוללת את מה שנבזז מהעם היהודי במאה ה20 בשואה האירופאית ובגירוש היהודים מארצות ערב.

על רקע זה יש סבירות רבה לכך שעליית כל האנטישמיות העכשווית איננה, ביסודו של דבר, אלא נסיון להקדים תרופה למכה שהולכת ומתכוננת להיות מונחתת על ראשן של הנצרות, האיסלם וכל גרורותיהן-זרועותיהן בעולם של היום. מכת-מחץ זו, המתגבשת בעומקי ההגות הרצינית, מאיימת על כל הנחות היסוד והרעיונות המזינים את כל הפעילות הדתית-רעיונית-פוליטית, המשלבת את רעיונות הנצרות-איסלם עם השמאל-סוציאליזם, באמצעות פסיכולוגיית המונים ורגשנות. בימינו, עם עלייתה העובדתית של מדינה המאפשרת ליהודים עצמאות יחסית, מאיימת על כל אלה עליית גורמי יהדות שפויה.

הבעייה שקיימת בעולם הנוצרי-קתולי במיוחד עקב נצחונה של ישראל בשנת 67 וכיבושה את המקומות הקדושים לנצרות היא כזו של תפיסת התדמית העצמית של אומות הנצרות והאיסלם, שכן היא מערערת על הנחות המוצא היסודיות של דתן ועלולה להביא לחשיפת עובדות מציאות המוביחות את השקר שביסוד תפישות אלה, הן מבחינה אידאית והן מבחינה מעשית הסטורית. התנהלותו של עם ישראל במאה האחרונה עשוייה לחשוף מבחינתן של דתות אלה את העובדה שהיהדות מבטאת לאורך כל ההסטוריה שלה את האלטרנטיבה המעשית להן של צדק, אמת וטוב.

ההשלכות המעשיות שעלולות לנבוע מכך יכולות להיות כאלה של פירוק תרבויות העולם הראשיות אחרי שהיהדות תוכיח באמצעות צדקתה את כשלונן ואת אחריותן, באמצעות פגמיהן הרעיוניים, להשקעת ותקיעת התרבות האנושות כולה לביצת הרוע וחוסר המעשיות שבה נתון היום העולם כולו. על דרך המשל ניתן לומר שהפחד הראשי מחשיפת הפשע הוא זה של הבנים החושש מלאבד את הוריהם כשתיחשף האמת ההסטורית והיא שהיו רוצחים ושודדים שצברו לעצמם לא רק עושר חומרי ויכולת טכנולוגית אלא גם "סמכות" מוסרית. אם אכן קיים שד דתי-רעיוני בן אלפי שנים, המקפיד לשמור בסוד על חטאי הנצרות והאיסלם נגד היהדות והעולם, ניתן להבין את החרדה של מאבקו האנטישמי.

נתונים נוספים