אחריות קולקטיבית

אחריות קולקטיבית

תופעה שגורה בדורנו היא מעורבותם המתמדת של בני העם הגרמני בפעולות תיווך בין מדינת ישראל לאויביה הערבים בכלל וארגוני הטרור בפרט, בהקשרים שבהם מתנהל בין הצדדים מו"מ בנושאי החלפת שבויים כמו זה שהגיע לשיאו לאחרונה בפרשת גלעד שליט. סוג כזה של מעורבות גרמנית איננו נראה לאנשי המערב בעל משקל מיוחד אבל לא כך הוא לגבי אויביה של ישראל; מבחינתם, קנו בני העם הגרמני בפעולותיהם נגד העם היהודי אשראי רב, המעניק לגרמניה ולבני עמה כקולקטיב נקודות זכות כאויבים לעם היהודי. בהקשר זה, אף כי מנקודת המבט המערבית אין שום קשר בין מה שנעשה במלחמת העולם לימינו, אין הדבר נראה כלל באופן כזה על ידי הערבי.

בהקשר זה מעניין לשים לב לכך שהקולקטיביזם הערבי שותף לקולקטיביזם הנאצי בכך ששניהם אינם רואים את היחיד כמהות הקיימת מחוץ להקשר הלאומי, אלא כאיבר של הגוף הלאומי. קו משותף מוביל מהגישה הנאצית, אשר ראתה את היהודי כקשור לאבותיו ולאבותיהם ונושא באחריותם לרעה שעליה הם אחראים (לכאורה), לבין הגישה הערבית-מוסלמית, הרואה כל תינוק ישראלי כנושא באחריות פשעי העם היהודי וככזה מתאים לפגיעה רצחנית. בשני המקרים נושאים הצאצאים באחריות מוצאם התורשתי הרבה יותר משנהוג להכיר בכך אף בקרב חלק מהעם היהודי עצמו.

אין ספק כי גרמניה מצאה דרך לעשות בהווה הון פוליטי גדול ממה שהתרחש רק לפני מחצית המאה. את הרווח הכפול של גרמניה מנושא זה ניתן לתאר כ"אכילת העוגה ושמירתה" במלוא מובן המלה; מחד היא מצליחה, בפעולותיה הרבות למען ישראל, הכוללות שילומי פיצויים לניצולי השואה, למחוק את העננה המכבידה עליה מאז סיום המלחמה, בשל החיסול שכפתה על חלק גדול מן העם היהודי. מאידך היא ממשיכה להיתפס בשל כך בעיני אויבי ישראל כאוייבת הגדולה ביותר בעידן החדש של העם היהודי.

כדאי לציין בהקשר זה גם את העובדה שמחד נראה לבני אדם מתקדמים רבים בעולמנו כי האנטישמיות נתפסת על ידי רבים כסרח עודף השייך לתקופות העבר ואמונות ההבל, המהוות חלק מהאמונה הדתית ועבודת האלילים של המאות שעברו. אך מאידך הצליח, בעיצומה של המאה ה20, גורם כמו התנועה הנאצית לשלב שליטה מתוחכמת בטכנולוגיה העדכנית של המדע הגרמני עם הפעלה חכמה של הגורם האנטישמי בתרבות העולמית בצורה כזו שהנאציזם קיבל כמעט בכל מקום שאליו הגיע בכיבושיו תמיכה מקומית בגישתו האנטי-יהודית.

שיתוף הפעולה שבו זכו שונאי ישראל הנאציים בכל ארץ שבה דרכה כף רגלם – כמו הסיוע שקיבלו בציד יהודים במקומות שאינם קשורים בתודעה כנושאי חיידקים של שנאת ישראל, כמו צרפת והולנד - מוכיח עד כמה הצליחו הנאצים לקלוע באידיאולוגיה האנטישמית שלהם בערך מציאותי שקיים ביסודות התרבות המערבית, מה ששימש להם, כמובן, כסיוע גדול במלחמתם. הצד האנטישמי הידוע פחות בציבור – זו השייכת לערבים – התבטא כבר בשיתוף הפעולה שהתקיים בין המופתי הערבי לבין אדולף היטלר בשנות המלחמה. יש המרחיקים לכת בהערכת הדבר עד כדי תליית רעיון השמדת היהודים על ידי הנאצים בהצעה שלו. והיום, שנים רבות לאחר שהנאצים סיימו את פעולתם, שנאת ישראל חיה וקיימת במחוזות ערב.

על רקע האנטישמיות האידיאולוגית המוחזקת בידי שונאי ישראל כדאי לתפוס את עובדת קיומה של שנאה עתיקה זו כחלק מתפיסתם של האירופאי והערבי את העולם, אשר מנוצלת אף היום, כפי שהדבר נעשה גם לפני מאה שנה והרבה יותר מכך, כחלק מצבא המלחמה הקיים נגד כל המיוצג על ידי היהדות. מסייעת למגמה זו הגישה המקובלת בעולם החופשי כמתקדמת אשר איננה רואה מקום להאשים את נכדו של הקצין הנאצי כמי שיש לו חלק בגישה הקולקטיבית, אלא שהעובדות הנוגעות לאנטישמיות החדשה מציגות תמונה אחרת.

כך, בלי קשר להסבר מסויים, מהווה האנטישמיות הקיימת מאז ועד היום, את היותה בעלת ערך שממשיך להתקיים בעולם על אף שלכאורה מוצהרת התנגדות כלפיו במערב. בעובדה זו יש משום וידוי על היות הדבר נחוץ לפחות לפסיכולוגיה של חלק מהאנושות אם לא יותר מכך...

נתונים נוספים