שוד ושבר

 

שוד ושבר

הבדיקה המשטרתית השגרתית הנעשית כאשר נמצאת גופת אדם שנרצח כוללת בירור לגבי אפשרות קיומו של מעשה שוד בצד הרצח. דבר זה נעשה בעיקר מכיוון שמציאת סימנים לגזל מהווה הצבעה על סיבת הרצח. אך לעתים קורה שהרצח עצמו הוא כה מזעזע עד שאפשרות השוד נדחקת לקרן זווית, כי במקרה כזה ברור שאין בשוד הסבר שדי בו כדי לנמק את הרצח. דבר מסוג זה מתרחש ביחס לשואת יהודי אירופה; הרצח ההמוני האכזרי כל כך של מליוני יהודים, גברים, נשים, זקנים וטף בידי הנאצים העלים מתשומת הלב של הציבור ההמום מן השבר העצום של העם היהודי את ההיבט של השוד הגדול לא פחות.

הדוגמה המובהקת והנודעת יותר בהסטוריה החדשה לשנאת היהודי – שואת אירופה – היתה גם חלק מהשוד הנאצי של אירופה הכבושה, שנגרם על ידי הסוציאליזם הנאצי. השלטון הנאצי, אשר פגע קשות בנתיניו בשל מדיניותו "למען הכלל" הגרמני (שכינה הגזע הארי), החל במדיניות זו שנים לפני המלחמה, עם עלייתו של היטלר לשלטון, בגזל מסיבי של האוכלוסיה הגרמנית, אך בעיקר של רכוש המיעוט היהודי בה.

למעשה, המשטר הנאצי הפך את העם היהודי בגרמניה שלפני המלחמה לשפן נסיון במעבדה שבה בחן הן את האפשרויות העומדות לרשותו כדי לפגוע בחיי אזרחיו והן את תגובת העולם למעשיו אלה. למותר לציין כי העולם שתק והניח לשלטון הגרמני להתעלל בזכויות נתיניו מבלי להגיב או להתערב, ובכך העניק למשטר הנאצי לגיטימציה ואיפשר לו להתעלל בנתיניו בחסות החוק. במחדל זה שלו איפשר העולם גם מאוחר יותר, זמן רב אחרי המלחמה, את פשעיהם של משטרים עריצים רבים שפגעו בזכויות האדם של אזרחיהם באמצעות חקיקה. את הנחתה של תשתית רשעית זו איפשרו בגופם הקרבנות היהודים.

בשוד האזרחים היהודים בגרמניה באמצעות החוק מימן הצורר את פעולותיו בשלב הראשון של שלטונו. הוא עשה זאת באמצעות הפקעה וגזל ישירים ועקיפים של רכוש אזרחיו היהודיים, שהיו לקרבן לגיטימי של העם הגרמני בעקבות התעמולה הנאצית האנטישמית, שבה שולבו הגזענות הנאצית עם איבת ההון הסוציאליסטית. כך הפכו בני המיעוט היהודי בגרמניה ל"שפני הנסיון" של מה שהיה מאוחר יותר לשוד הנאצי של אירופה כולה.

בפעולתו זו של הממשל הנאצי נגד זכויותיהם של היהודים הועברו נכסים אזרחיים אדירים לידי המנגנון המדיני שניהל ושימשו כחלק חשוב במימון בניית מכונת המלחמה שהביאה מאוחר יותר אסון על העולם כולו. בדרך זו ניצל הצורר לא רק את משאביהם החומריים של היהודים אלא גם השתמש בעובדה שהיהודים עצמם לא היוו לגבי הלא-יהודי ערך ששווה להסתכן למענו. בהקשר זה חש הצורר חופשי לנסות ולתרגל נגד היהודים את המהלכים החוקיים והשיטות הפסיכולוגיות שהפכו לחלק משיטתיותה של המפלצת.

לאור העובדות הללו ניתן להבין כי לשואה האיומה שפקדה את העם היהודי במלחמה, אשר התחוללה בכל מקום שאליו הגיעו הגייסות הנאציים, היה מעמד משני בתכנית הפעולה של המכונה הגרמנית, שביססה את כוחותיה המשאביים על תהליך הגזל הכלל-עולמי שבו נקט הנאציזם. כך, במה שהתחיל בפעולת הגזל הגדולה נגד העם היהודי, שהחלה עוד לפני המלחמה, השתלבה שואת העם היהודי, עם מעשה השוד הגדול ביותר שהתרחש בהסטוריה מעולם (*).

(*) הכוונה היא להיקף של הפעולה בהקשר הזמן הקצר שבו התבצעה. פעולת השוד שהתבצעה על ידי הנוצרים, למשל, הקיפה שטח שליטה גדול הרבה יותר אך נעשתה לאורך הסטוריה ארוכה יותר.

 

נתונים נוספים