בעיצומה של שואה

בעיצומה של שואה

כיהודים, אנו נמצאים היום – שוב - בעיצומה של שואה. תוך פחות ממאה שנה נמצא עם ישראל פעם נוספת תחת איום קשה של השמדה. הפעם – שלא כמו מה שקרה לפני פחות מאה שנה – אין איום זה חומרי באופיו אלא רוחני; לפחות מבחינה זו הדבר חמור ומסוכן הרבה יותר ממה שקרה באירופה; בזמן שבאירופה ניתן היה לעקוב באופן מוחשי אחרי סימני מהלכי השואה מתחילתם הפוליטית והחוקית ועד לשיאם בפעולות ההשמדה המעשיות, במאה ה21 קשה ביותר להבחין בסימני השואה המתחוללת בישראל ובעולם המערבי, שכן הפעולה נגד היהדות איננה כה ברורה, והיא מוסווית ביעילות גדולה הרבה יותר מזו של הנאצים.

ההבדל בין שואת אירופה של המאה שעברה לבין זו של זמננו הוא, כאמור לעיל, רוחני. משמעות הדבר היא שבזמן שהשואה דאז כוונה נגד גופו של העם היהודי מכוונת השואה הנוכחית נגד רוחו, כלומר נגד המאפיינים הדתיים, הרעיוניים והפילוסופיים שלו. למעשה, חלק גדול מהעובדה שלא רבים מבחינים בקיומה של שואת זמננו היא עצם היותה – כמהות רוחנית בטבעה - בלתי מוחשית ולפיכך קשה לתפיסה.

בנוסף להיות ההתקפה על ערכי ישראל רוחנית, קיימים בה כמה מאפיינים המקשים עוד יותר את ההבחנה בה; התהליך הנוכחי של המלחמה ביהדות והשמדת מאפייניה בעולמנו מוסווה מן העולם בכלל ומבני העם היהודי בפרט בדרכים שונות, וקודם כל באמצעות איטיותו. למעשה, מדובר במגמה בת למעלה מ70 שנה שממשיכה באופן מתוחכם וחמקמק את שואת אירופה באמצעות גורמים רבים, שרבים מהם נהנים מלגיטימציה ציבורית כלל-עולמית. חלק גדול מאלה אינו קשור כלל, בתודעת המתבונן, למסורת ישראל כמו, למשל, מדינת ישראל.

מדינת ישראל הקטנה, שלמותר לציין עד כמה רבים אויביה, נתפסת על ידי רבים כמבטאת את רוח היהדות, אך עם זאת רבים הם המתנגדים לאיזכור כל קשר בין המדינה והעם, על יסוד פעולות רבות של מנהיגיה המנוגדים בבירור למסורת ישראל. למעשה, בנוסף לאויביה של היהדות הלוחמים נגד מדינת ישראל, שאותה הם רואים כנציגת היהדות, גם רבים מאזרחי המדינה הם אויביה ואויביו של עם ישראל במוצהר.

לא מעט ממנהלי מדיניותה של ישראל אינם ממוצא יהודי כלל ולמעשה הם מתנגדים גם לערכי מסורת ישראל. גם בממסד ההנהגתי הפנימי של המדינה יש רבים שאינם רק לא יהודיים אלא אף מתנגדים לאמונה היהודית ולדרך חייהם של שומרי המצוות. בני אדם אלה חוברים לכל מתנגדי עם ישראל ומסורת ישראל שקיימים בעולם וביחד עימם הם מהווים חלק מהחזית המנהלת מלחמה קשה שמטרתה לפגוע בקיום היהדות ולהעלימה מן הקיום.

לא מדובר במלחמה אנושית "פשוטה" כמו המלחמות על שטחי קיום, שענינן טריטוריאלי וממוקד בארץ זו או אחרת עלי אדמות. המלחמה נגד העם היהודי היא ערכית, עקרונית ומהותית הרבה יותר מכך, המשתרעת אל מחוזות רוחניים הרבה יותר, על אף שהיו שמחים בהיעלם בני העם היהודי מן העולם גם באופן מוחשי – וגם תומכים בכך נמרצות.

מעבר לגורמים המנהלים מלחמה כזו נגד מדינת ישראל, היוצאים נגד העם כמחזיק בערכים מיסטיים, אנכרוניסטיים ופרימיטיביים שעלולים להסיג את התרבות האנושית לאחור, המחזיקים באנטישמיות רגשנית המאשימה את היהודים כבלתי מוסריים בגלל היצמדותם לדת ישראל ודחייתה את אמונותיהם שלהם או, ברוח החילוניות השטחית, רואים את המסורת היהודית מנקודת מבט של אתאיזם אנטי דתי, אלה שמעוניינים בהכחדתה של היהדות רואים אותה כאויבת של העולם כולו או, בהתאם לתפיסת העולם שלהם, כאויבת של עולמם.

והם צודקים.

כי היהדות אכן מבטאת, בעצם קיומה, תפיסת עולם השואפת לתיקונו של עולם, והרואה, בשל כך, את אויביה כאויבי העולם, ואת כל המתנגד לה ככזה המאיים על העולם. למעשה, העם היהודי רואה את עצמו מראשיתו כמחוייב לפעול לגאולת העולם ואת מסורתו ככזו של מחוייבות מוחלטת לעולם ולאנושות כולה עוד מימי קדם. תעודתו זו, המעניקה לו מעמד אוניברסלי, היא ההופכת אותו למושא שנאתם של כל שונאי האדם, הרואים אותו כנציגו של בורא עולם עלי אדמות.

מנקודת מבט זו מהווה היהדות את הכוח הפעיל אשר מאז שחר קיומו עושה למען הפצת ערכי הטוב, האמת והצדק בעולם. פעולתו זו איננה נפרדת – וקל וחומר שלא מנוגדת – למצוות מסורת ישראל שקיבלו עליהם היהודים המאמינים שומרי המצוות, אלא עולה בקנה אחד עימן. כל מה שעשו בני העם היהודי בהסטוריה עד הלום היה, כך או אחרת, תרומה להתקדמותו של האדם בכל תחומי קיומו בעולם, החל מקיומו החומרי-מוחשי וכלה בקיומו הרוחני. את תרומתה של היהדות לאנושות ניתן למצוא במדעי הרוח והחומר, בכלכלה, בפוליטיקה, באמנות ובנושאים רבים אחרים שבהם מושלים יהודים בכיפה. בכל אלה חייב העולם לעם היהודי חוב גדול שלא רק שלא שולם לו אלא נותר כפצע מוסרי פתוח בהסטוריה העולמית.

פצע פתוח זה הוא עדות לסבל הסטורי שאותו גרמו ליהודים שונאי האדם, שעד היום מסרבים להכיר בתרומתם הייחודית לעולם. חלק גדול מהם מנהלים נגדו מלחמה בת דורות, שחלק ממנה מתנהל כאן ועכשיו, בארץ ישראל. בארץ זו, עוד מהתקופה שלפני קום המדינה, שיתפו צאצאי העם היהודי, שהיו לאויבי ישראל, פעולה עם הערבים ועם הבריטים. תוך סיוע לאחרונים, פגעו הם במעטים מעם ישראל, שחלק מהם ניסה להגיע אל חופי הארץ כדי להימלט מן ההשמדה הנאצית, ובכך סייעו גם למשמידי העם היהודי באירופה.

הפרק האחרון והקשה ביותר של השמדת העם נפתח עם קומה של מדינת ישראל, שהיתה למכשיר רב כוח בידי אויבי ישראל נגד מסורת ישראל. המדינה התבססה על חוקי עוול וגזל שרוחם זרה ומנוגדת לערכי מסורת ישראל ומוסדות הממשל הישראליים פעלו במפגיע נגדם תוך הצגת מסורת זו כשלילית מבחינה מוסרית. במשך למעלה ממחצית המאה של קיום המדינה ריכז ממסדה, הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ שלו, מאמץ מקיף נגד העם היהודי היושב בציון, כשהוא מתמקד במתקפה רוחנית שמטרתה להשכיח מן העם את ערכיו.

בזמן שאזרחי ישראל היהודים הנאמנים למסורת ישראל – ובמיוחד שומרי המצוות שביניהם – הקפידו לשמור כל הזמן הזה על הגחלת היהודית, הצליחו אנשי הממשל הישראלי לנתק בין שאר אזרחי ישראל, היהודיים החילוניים, לבין דתם, הן על ידי השכחתם את פרטי הידע שביסוד מסורתם המפוארת (החל מההסטוריה של העם היהודי וכלה במאגר הידע ההלכתי העצום שצבר העם היהודי לאורך הדורות) והן על ידי הטעייתם לגבי אופיה של מסורת ישראל. דבר זה נעשה באמצעות משרדי הממשל המיוחדים שעסקו בתחומי החינוך, התקשורת וההסברה, ובנוסף לאלה בכל דרך שבה הציג הממשל את הדת לפני אזרחי ישראל.

בכל אלה הוצגה היהדות לאורך שנות קיום המדינה לפני ישראל ועמי העולם באופן שעולה בקנה אחד עם רבות מטענותיהם של שונאי ישראל, מתנגדי הדת והאנטישמיים. הדבר הפך גם רבים מאזרחיה היהודיים של ישראל, שלא זכו בחייהם להשכלה אוהדת-מסורת, למתנגדים לכל מסורת דתית בכלל ולזו הישראלית בפרט. בנוסף לכך לומדו רבים מהם לראות את היהודי הדתי כסמל לאי מוסריות, שכן הוא הוצג על ידי גורמים פוליטיים כדמות לא יצרנית, נצלנית וחסרת יסוד מציאותי, המנוגדת לשכל, לחופש ולצדק.

ערכי יסוד אלה ועוד רבים נוספים מסוג זה, אשר הופיעו בכתבי היהדות דורות רבים לפני שעלו על בימת העולם, היוו את תרומתו של העם היהודי לאנושות מאז הופיע בעולם. אך כוחות המלחמה הרוחנית שכוונו נגד היהדות בישראל ובעולם הציגו את היהודי בצורה מנוגדת לעובדות אלה, כסמל לבורות, כפיה ואי צדק. ערכים כוזבים, כמו תמיכת המסורת ב"כפיה דתית", הופצו בקהל הכללי והיהודי גם יחד על ידי הממסד הישראלי האנטי-יהודי.

בהטעייה זו נעשה על ידי השלטון הישראלי בארץ ישראל מעשה פשע ענקי נגד היהדות. היקפו – במיוחד אם נזכור את היות היהדות זרז תרבותי בינלאומי - חורג מתחום פעולתו של העם היהודי, ולפיכך אין הוא פחות מפשע נגד האנושות כולה, ובאמצעותו משתלבת הנהגת מדינת ישראל בצבא שונאי ישראל הלוחם נגד מהות היהדות ברחבי העולם. בהקשר זה, אחת ההצלחות הגדולות של מלחמה זו היא בורותם של רבים מאזרחי ישראל לגבי מקורותיהם. חוסר הידיעה המתוכנן הזה, שבגללו אין רבים מאזרחי ישראל מודעים כלל לגבי ערכיו של העם היהודי, רעיונות היסוד שלו ותפקידו המיועד בהסטוריה, גם איננו מאפשר להם לדעת את מה שנגזל מהם באופן מתמיד לאורך הדורות האחרונים ואת השואה הרוחנית שהם קרבנותיה.

אחד מהדברים שניצולי השואה מספרים דרך קבע לגבי מה שקרה בשואה האיומה שבה הושמדו 6 מליון יהודים הוא שבעיצומה של השמדת היהודים שנערכה על ידי הנאצים במחנות המוות רק מעטים האמינו לעדויותיהם של מספר אנשים שהצליחו להימלט מידם של המשמידים – ומעטים עוד יותר שתו ליבם ברצינות לרעיונות הפעולה שנשמעו בעד מרד בשלטון הנאצי.

הדברים מזכירים את מה שאירע בגטו וארשה בתקופה שלפני המרד, שבו לא הבינו רבים את מה שיכולים הנאצים להרוויח מהשמדת יהודים. אך גם בתקופה ההיא לא היה בין היהודים ויכוח על עצם שנאתו של הנאצי כלפיהם. לעומת זאת, בתקופתנו אנו פוגעת השואה המתחוללת על עמנו בעצם ההכרה של רבים מבניו בערכיו של העם היהודי. אחת מתוצאותיה של שואת זמננו היא זו של קיום מושג מעורפל בלבד ברשות יהודים רבים לגבי האוצרות האובייקטיביים הקיימים בגנזכי העם היהודי, שחלק גדול מהם אינו מתבטא ישירות בקיום מצוות אלא נוגע לתרומת היהדות לעולם ולמשימתו-פעולתו לתיקונו. כל אלה, שהיו אמורים להעניק לעם היהודי כבוד ויקר מצד כל אוהב אדם בעולם, הוסתרו על ידי אויבי ישראל, שחלק מהם התבצר בממסדים המאויישים שבנו במדינת ישראל, מפני בני העם היהודי עצמו.

בהתחשב בכך שבני העם היהודי, שחלק גדול מהם שומר על מסורת ישראל, מהווים את ראש החץ של הקידמה הכלל-אנושית מזה דורות רבים, מהווה השואה הנוכחית חלק ממלחמה כוללת נגד גאולת האנושות. הצלחתה של שואה זו תתבטא בשכחת היהודי את הערכים שהוא מבטא מבחינה אנושית ותרבותית. שכחה זו לא תאפשר לו להבין את הסיבה לשנאה הכוללת המניעה את אויביו מזה דורות רבים – וגם לא לממש את ייעודו, שאינו אלא שמירה עיקשת על ערכי הקודש של הקיום האנושי בעולם.

מבחינה זו שומה עלינו להגיע להכרה בכך שמאבקנו נגד אויבינו איננו מאבק לאומי פרטי ב"אנטישמיות", ב"אתאיזם" או אף ב"שמאל", על אף שכל אלה מהווים חלקים רעיוניים במלחמה נגדנו. מלחמתנו איננה אלא מאבק לגאולת האנושות כולה משיעבוד לחירות: משיעבוד לרעיונות המגלמים, כך או אחרת, את הרוע המאיים על העולם, לחירות שבה יוכלו כל בני האדם בעולם לשמור על זכויות האדם שלהם.

נתונים נוספים