מקלחות השקר

מקלחות השקר

על תרבות הכזב

מה שהוא אחד הדברים שחשוב ביותר ללמדם בטכנולוגיית ההשמדה שפיתחו הנאצים הוא את שיטת הכזב שלהם, שאותה העלו לדרגה של אומנות מתוחכמת שלא היה, כנראה, כדוגמתה בהסטוריה. באמצעות הכזב הצליחו הנאצים לייעל את כל הפעולות הכלולות בתכנית ה"פתרון הסופי" שלהם; חשיבות למידת הטכניקה נובעת מכך שאמצעי הדיכוי של הרייך השלישי היו אחד הצעדים המתקדמים ביותר בהסטוריה של דיכוי האדם, שחלק גדול ממנו עדיין מופעל היום ברחבי העולם העריץ נגד האדם החופשי.

השלטון הנאצי התמחה בשליטה בבני אדם באמצעות כזבים אשר היו מבלבלים את כל הנשלטים על ידם – ולא רק יהודים – עד כדי כך שאלה לא היו מבינים מה כוונותם של האוחזים בהם ומהו ההגיון שעומד ביסוד הדברים. כל אחת מפעולות הנאצים, אשר יושמו בשלבן האחרון ברצח פשוט, כללה מהלכים של פניה לבני אדם, שהוסוו כהליכים ביורוקרטיים פשוטים ובמידת האפשר הגיוניים, אשר הביאו את קרבנותיהם למצב של בעלי חיים נשלטים שקל לטפל בהם. טבעה האמיתי של פעולה כמו השמדת היהודים בתאי הגאזים נשמרה בהקפדה על ידי הנאצים עד הרגע האחרון – ולרוב גם אחריו.

רבים מאלה שהומתו על ידי הנאצים האמינו עד רגע החיים האחרון שלהם כי מה שמתרחש איננו רצח, כי השכל האנושי הישר איננו רואה – ובצדק – מה ניתן להרוויח מרצח, ולכן הוא פוסל את רעיון הרצח לשם רצח על הסף. בהקשר של תאי הגאזים שבהם, במחנות ההשמדה, נקטלו מליוני בני אדם, מתו מליונים בתאי הגאזים תוך כדי שהם מאמינים כי הם עוברים מקלחת כחלק מתהליכי חיטוי בשל בעיות של זיהום, שנועדו להכשירם למצב שבו יוכלו להיות "שימושיים".

על אדם נבון להכיר בכך שמעמדה של האמת בתרבות האנושית הוא כה יסודי עד שאסור להנהגה שפויה הדואגת לשלומם של בניה לאפשר ערעור של הדבר. מיסודיות השימוש באמת בלימודים כמו מתימטיקה וכימיה ועד להכרח לבנות היררכיה מוסרית שנשענת על עובדות מציאות איתנות, נשענת כל תרבות ראויה לשמה על האמת, המאפשרת לה חופש פעולה שבאמצעותו יכולה היא הן לשמור על בריאותם הקיומית של אנשיה והן לבנות תכניות להתפתחויות עתידיות של חזון ומטרה לאומיים.

בשל כך מהווה כל סטיה קשה במיוחד בדרך האמת סכנה אנושית הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט, לפחות כמו סטיה ממסלול הצדק בהפעלתה של מערכת המשפט – וםתח לשחיתות ציבורית מקיפה, העלולה למוטט את כל מעמדה של מדינה שאיננה מקפידה על מעמדו של הצדק בתרבותה. גרמניה הנאצית היא דוגמה לתרבות שחרגה בהרבה מן המותר בהקשר של שמירה על אמת, צדק ומוסר לא רק כלפי אויביה אלא גם ביחס שבין ממשלתה לבין אזרחיה שלה. בדיקטטורה של היטלר נחקקו חדשים לבקרים חוקי כזב בתחומים רבים, שתפקידם של חלק גדול מהם לא היה ברור כלל לציבור הגרמני, אשר מצא את עצמו מובל למחוזות שברבים מהם לא בחר כלל. לא רבים הם בני האדם המודעים למידה שבה היו אזרחי גרמניה עצמם בגדר של עבדים נרצעים להיטלר וסבלו אבידות קשות מידי קלגסיו, אשר פגעו ללא רחמים בכל מי שהמרה את פיו או עבר על חוקיו.

את הציות לרודן ולחוקיו מבלי לדעת מה הוא מתכנן עבור נתיניו ירשו כל הדיקטטורות הקיימות בעולם של ימינו – ובנוהג לנהל מדינה מבלי שאזרחיה מודעים כלל לתכניות הנסתרות של ממשלתה אוחזים גם אנשי ממשל של דמוקרטיות דוגמת ישראל. אך הדבר, כמובן, איננו חמור כפי שהוא קיים במדינות הדיקטטורה הערביות המקיפות את ישראל; בימינו, כאשר אנו ניצבים מול אויב בצורת מדינות ערב, אנו מתעמתים חדשים לבקרים עם עמים שהאמת איננה מהווה עבודם יסוד חשוב כלשהו גם מבחינה תרבותית. הדבר נובע גם מכך שכדי לשלוט בנתונים לשליטתו אסור לו לעריץ לחשוף את סודותיו לאלה שאסורים בידו – ורובן ככולן של חברות האומה הערבית הן עריצויות שעושות כמיטב יכולתן שלא לחשוף את סודותיהן משלל סיבות שבעיקרן העובדה שיש להם מה להסתיר – כלומר: שלפי הבנת המציאות שלהם אין הם, השליטים, מוסריים כלל.

אי מוסריות מתבטאת באי יעילות וכך הדבר לגבי כל עריץ ושליחיו. קל לחשוף זאת אם ננסה לחשוב מהי הפסיכולוגיה של הנאצי. מה יכולה להיות ההרגשה האנושית של קצין SS גרמני אשר מבלה חודשים מחייו במחנה מוות, כאשר הוא מייצג את "הוד מלכותו" המוות, השולט בו. הוא מהווה נושא דברה של הסמכות העליונה לגבי חיים ומוות – ובמיוחד המוות – אשר כל בני האדם חוששים מלגלות אף ברמז התנגדות כלשהי כלפיו, שכן בידו לחרוץ את עצם קיומם לשבט או לחסד. כדאי לחשוב, לעתים, על כך שבמשטרים עריצים זהו, למעשה, מצבם הקבוע של פקידי הממשל; הם נהנים מעליונות בעלת אופי מטפיסי, שכן בידם הזכות לחרוץ גורלות, וגם הם וגם עבדיהם – שאר האזרחים – מאמינים באותה מפלצת המעניקה להם את הסמכות לרדות ללא עוררין בבני האדם הסובבים אותם יום-יום ושעה-שעה. הקוץ שבאליה הוא שאין אדם כזה יכול להיות מאושר – ולו מן הסיבה שהאושר איננו דבר שמטורף יכול ליהנות ממנו.

אדם זה, הנמצא במחנות המוות שבהם, במשך רצף זמם של חודשים ושנים, מתפקדת כל מערכת ניהול המחנה כך שיש לה סוד שאין לחשוף אותו, ושאפילו השולטים במחנה אינם חופשיים לשוחח לגביו בחיי היום-יום ושומה עליהם – כמו במקרה של פושעים נרדפים – שלא לגלות את סוד חייהם שכן גילוי זה יביא להריסת כל תשתית קיומם. חברה שלמה המתקיימת במצב כזה היא חברה חולה כי הכזב איננו בסיס מיטבי לבריאות הנפש אפילו ברמת הקיום היום-יומי.

כל פסיכולוג מתחיל יכול לספר לנו על היותו של כל תסביך, סימפטום מחלה או פגם נפשי מבוסס על צורה מסויימת שבה נפש האדם בוחרת להתחמק מן המציאות, להסתיר את מעשיה החוטאים מפני עצמה ולהסוות את עצמה כמה שהיא איננה. הדבר מתבטא בנסיון המתמיד של שועים ורודנים להציג את עצמם כאנשי תרבות נאורים, תרבותיים וטובי לב בכל הזדמנות שבה הם נחשפים אל מול פני הציבור – מה שמהווה וידוי פשוט על טבעה הפוגעני של הרמייה שאותה מפעיל העריץ באשר הוא.

תסמונת הכזב המובנה בשיטה פוליטית היא כה עמוקה שלא ניתן למנוע את חדירתה לרבדים עמוקים של ההכרה ולהימנע מכך שתשפיע על כל הנאת חיים שקיימת. לא מדובר רק בחוסר יכולתו של הקצין הנאצי להיות מאושר או להגשים את מלוא הפוטנציאל האנושי שלו אלא אף בחוסר יכולתו לחוש סיפוק מלא בכל הנאה אנושית שהיא, שכן אלה מבוססות היררכית על מחוייבות פנימית של ערכים שתשתית היסוד שלהם היא המציאות. הנאצי שמכניס בני אדם למשרפות תוך כדי כך שהוא מספר להם כי מדובר במקלחות יודע מהי האמת יותר טוב מהם, אך אין הוא יכול לחוות, כמוהם, את העונג הפשוט ביותר של חוויית האהבה הקיימת הקיימת בין בני המשפחות שאותם הוא ממית. בכך מתבטאים הן נחיתותו הקיומית ביחס אליהם – והן מידת היותו של הצדק המציאותי גוברת בהיותם של חוסר הסיפוק, התסכול והאומללות האישיים של הפושע העונש המוטל עליו בחייו.

וכדאי שנבין, כאנשי תרבות, כי כוחה של האמת מאציל מבחינה זו את המחזיקים בה ומרומם אותם מעל אנשי תרבות הכזב בכל מצב תרבותי. גם היום, שנים רבות לאחר שתרבות הכזב הנאצית חלפה מן העולם, יש תרבויות עריצות רבות – כולל אלה של ארצות ערב – אשר בהן חיים הכזבנים ואלה המעונים על ידם מבלי שיוכלו הראשונים להשיג את העובדה שהמציאות לא תסכים לעולם שיהיו מאושרים בחטאם.

נתונים נוספים