הדילמה של הווארד רוארק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2323
הדילמה של הווארד רוארק
חומר למחשבה על היחס בין שכל לאינטואיציה
אחד הקטעים החשובים ב"כמעיין המתגבר" הוא הקטע שבו מקבל הוארד רוארק מהופטון סטודארד (אשר נשלח על ידי אלסוורת טוהי) את ההזמנה לתכנון ובניית מקדש לרוח האדם; בשיחה שביניהם רוארק מתעמת עם הבעיה של קליטת שדר כפול מסטודארד, כלומר שני קוי מידע המציגים, לכאורה, סתירה: האחד, הדברים שנאמרים בפיו של סטודארד, הוא קו מושגי המתאר את הערכים שרוארק מזדהה עימם ביותר, אשר אמורים להיות ביסוד ההזמנה האדריכלית העתידית. השני הוא המידע החושי-תחושתי שרוארק קולט שלא באמצעות המערכת המושגית, שנובע ממראהו של האיש ומהתנהגותו, שמסתכם במידע הסותר את הערכים שלעיל; בדבריו, סטודארד מדבר על ערכים נאצלים המייצגים את הרם שבאדם, אך בטון דיבורו, בקולו, במבטיו ובתנוחתו את מאפייניו של אדם נחות מעלה.
מיצג זה הוא לא סביר בעליל, והוא נובע, כפי שידוע לקורא, מהדרכתו של אלסוורת טוהי, אשר טווה רשת רמאית שנועדה לבלבל את רוארק. הוארד רוארק, אשר אינו יכול להסכים לקבלת סתירה במציאות, מוצא את עצמו חייב להניח שאחד משני קוי המידע נכונים והוא ניצב בפני השאלה: איזה? האם סטודארד הוא איש גדול או קטן או, במלים אחרות, מה נכון יותר - ה שהאיש אומר או מה שהוא משדר במראהו והתנהגותו. רוארק שופט את סטודארד לחסד: הוא נותן לו ליהנות מן הספק מתוך ההנחה שיש אפשרות שסטודארד אכן מאוחד עם משמעות הדברים שהוא אומר, כלומר: שהוא באמת מבין אותם ומתכוון להם.
מנקודת מבט של אמנות היצירה של ראנד, זהו מקרה מיוחד שבו נותנת לנו אין ראנד דוגמה עקרונית לעליונותה של הידיעה האינטואיטיבית על השכלתנית: אם היה רוארק בוחר בקו המידע הלא-מושגי - זה המתבסס על המראה, התחושה וכיו"ב - הוא לא היה מרומה, כי במקרה זה היו הצדק והאמת עם מערכת הקליטה הלא מושגית: עם האינטואיציה.
כאמור, ניתן היה לכאורה לראות באירוע זה הוכחה לעליונות הגישה הלא-אינטואיטיבית, אך על אף טעותו, הצדק היה בכל-זאת עם רוארק ומדיניות השיפוט שלו היתה כן נכונה: אחרי הכל, השכל אינו מבטיח הגנה מטעויות - וקל וחומר שלא ממעשי מרמה. אך מה שחשוב יותר מכך - השכל אומר שליטה. פעולה עפ"י השכל נותנת בידי האדם את השליטה הטובה ביותר שיכול אדם להשיג במציאות. כל אפשרות אחרת, כמו הליכה בעקבות "אינטואיציה", "רגשות" או ידע לא מושגי תתן, בסופו של חשבון, אפשרות טעות גדולה יותר.
פסיכולוגית, מדיניות הפעולה לפי השכל היא גם הדרך לשמירה על הזהות העצמית. מידת הנאמנות לשכל היא יסוד הזהות האישית. אדם רציונלי אינו עוסק בחישובי כדאיות לגבי כל מצב בחייו באופן מודע, אלא מפעיל מדיניות שכלתנית במשך 24 שעות ביממה. עבורו, שכלתנות היא חייו. רוארק הוא שכלתן ביסודו: הוא מתייחס לאנשים כמו אל בנינים: הוא רואה את המהות, את הערך היסודי שבהם. החלק היסודי שבאדם הוא השכל וזה בא לידי ביטוי קודם כל במה שהאדם אומר. אם נניח, תיאורטית, שרוארק היה מסרב לקבל את ההזמנה על יסוד תחושתו, לא היה הדבר תואם את הכבוד שיש לאדם כמו רוארק לאינטלקט האנושי. בגישתו מבטא רוארק את מדיניותו של אדם תבוני.
בנוסף לכך חשוב לזכור כי במציאות, הטעויות, ובכלל זה ההטעיות המתוכננות, כמו אלה שמבצעים רמאים, הן נדירות ביחס. יתרה מזו, הרמאים, יהיו אשר יהיו מבססים את רמאויותיהם על נטייתם הרציונלית של אנשים לדברים טובים וחיוביים ולפעולה על פי השכל. האם אדם שפוי יפסיק לאכול פירות בשל כמה תפוחים רקובים או יפסיק להשתמש בכסף או במכונית כי התגלה ששטרות מסויימים או מכוניות מסויימות הן לקויות? בודאי שלא. זהו גם מצבו של רוארק, ה"מכוון" אל הטוב שבמציאות ואל הטוב שבאדם: אל השכל, כלומר אל המלה המדוברת, ההגיונית.
נקודה נוספת ובעלת חשיבות מיוחדת היא שכדי לרמות את רוארק משתמש טוהי באדם ישר - או, לפחות, תמים; סטודארד, אשר סייע, מבלי משים, בתרמית של טוהי, לא התכוון במישרין להרע לרוארק אך הוא - וגם רוארק - התרשלו פילוסופית: טוהי הצליח למצוא ולנצל מושג עקרוני המשותף לשניהם - הדת - וניצל את העובדה שהם אינם מודעים לכך שכל אחד מהם רואה מושג זה באורח שונה. כך, הבקי בפילוסופיה (כמו טוהי) יכול היה לנצל לרעה את קיומן של פרשנויות שונות על נושא הדת כדי לרמות בני אדם שאינם מודעים לעובדה זו.
בחייו של רוארק (ולא רק) נדיר הדבר לפגוש באדם שדוגל בגדולה אנושית וביחד עם זה מציג בהתנהגותו קטנות רוח. בתנאי חיים רגילים היה הדבר אומר שיש בהקשר זה טעות הגיונית, אך מכיוון שסטודארד משתמש במלים שנתן לו טוהי כדי להונות את רוארק אין זה האחרון רואה בעייתיות במצב.