על הסברת עמדות וכפייתן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1038
על הסברת עמדות וכפייתן
יש בורות גדולה בציבור לגבי משנתה של אין ראנד.
אנו, תלמידי הפילוסופיה שלה, מקווים לפתור ענין זה. הפתרון שיהיה, כמובן, חינוכי, יתגלם בהסברת עמדות. הסברת עמדות, מטבעה, תהיה פתרון לכל מי שרוצה פתרון. לא ניתן להכריח שום אדם לסקור עמדות ולהחליט, אך אנשים טובים, כלומר אנשים ישרים ואמיצים, יעשו זאת.
לאחר מכן יעשה כל יחיד לעצמו חשבון-נפש ויחליט על מה שנראה לו כצודק. מי יחליט? כל אחד לעצמו ולא לאף אחד אחר - לעצמו, ועל עצמו.
מה הזכות שלך לקבוע את האמת בשבילי? זה בדיוק מה שאני שואל את אלה המנסים לכפות את עמדותיהם ולא להסבירם. אין ראנד קבעה נחרצות שאין לאף אדם זכות לכפות על אחרים את דעתו. בראש אלה המאמינים שיש כזאת עומד היום איש המדינה.
את איש המדינה, העוסק רבות ב"חינוך" כפוי של האזרח, יש לשאול: מה הזכות שלך לקבוע עבורי מה לעשות? היכן ומתי נדבק בך השגעון הזה שאתה יכול להבין את חיי יותר טוב ממני ולקבל עליהם החלטות?
זה נכון שרבים רבים הם האנשים המתכנים "אזרחים" אשר מחזיקים בהנחת יסוד שהוא, המדינאי, מייצג את האזרחים - אלא שהוא לא מייצג את האזרחים. השיטה הדמוקרטית טוענת לייצוג של כלל האזרחים (באמצעות "הרוב") אך היא אינה עושה זאת: למעשה, היא מייצגת רק את אלה העוסקים בפוליטיקה, בתקשורת או בכתיבה, שהם מיעוט יחסי לכל הדעות. קבוצת מיעוט זו מורכבת מאותם שנלחמים, רבים ודוחקים איש את רעהו, אותם אשר במקום ליצור מבזבזים את חייהם במאמץ לשכנע את עמיתיהם ואם אינם יכולים לעשות זאת, אז לכפות עליהם את דעותיהם.
בפוליטיקה הישראלית יש אנשים רבים אשר נכפים ואינם תופשים שום עמדה. ההנחה הרווחת רואה אותם - אם היא בכלל מתבוננת בהם - ככאלה שיכולים להציג עמדה במשחק הפוליטי אך אינם מוכנים לכך, או לכאלה שאינם חפצים בכך - ומתוך כך "מובן מאליו" שיש לאחרים זכות לכפות עליהם את דעתם הפרטית. אך הנחה זו רווחת רק אצל מי שלוקח לעצמו את זכות הכפייה. הנחה זו אינה נחלת הרוב הדומם ואין אנו יכולים להסיק זאת משתיקתו.
שתיקה היא מזכויותיו של אדם - ואין זה משנה אם הוא מיעוט או אם הוא רוב. מבחינה לוגית, אין שתיקה - אפילו אם היא שתיקת הרוב בדמוקרטיה, יכולה להיחשב כעמדה זו או אחרת. לכן, כל החלטה של אדם אחד - או רבים - על חייו של אדם אחר - או בני אדם רבים - היא פושעת. עמדה שמצהירה על כך שחלק מחייו של אדם אחר נתון למרותו של אדם אחר אינה שונה מעמדתו של כל גנב.