התהו ובהו של זמננו

התהו ובהו של זמננו

בימים אלה, בהם גועש העולם מסביבנו בסערות מבלבלות ומדהימות, בהם קורים בארץ ובעולם דברים אשר מקדימים במהירותם את יכולת הידיעה שלנו ומותירים אותנו, פעמים רבות, בתחושת חוסר אונים אל מול הכמויות העצומות של אירועים המציפים אותנו בשפע פרטים, אין ככוח הפילוסופיה לעצור את הסחף, לתקוע יתד, לסדר את הדברים ולהביא ידע ועימו תחושת בטחון למקום שבו שולטים הבורות ובן בריתה, הפחד.

השכל האנושי, כשהוא מצוייד בפילוסופיה מתאימה, הוא מתת הטבע אשר באמצעותו יכול כל אדם לפצח את התעלומות הגדולות ולהגיע לניצול מירבי של משאבי המציאות. הפילוסופיה של אין ראנד העלתה את השכל על נס ככוח השליט במציאות האנושית, אחרי שזמן רב שלטו בכיפת מחשבת האדם על פני אדמה רעיונות מיסטיים המנוגדים לשכל. מול סיסמאות שגורות בפי כל כגון "על האדם לתת יותר" או "כל מה שאתה זקוק לו הוא אהבה" הציבה אין ראנד את הסיסמה "כל מה שאתה זקוק לו הוא מחשבה", ובנתה תיאוריה שיטתית להוכחה והסבר של עיקרון זה; השכל, הכוח החושב האנושי, הוא הרוח שתניע את האדם באשר הוא למחוז חפצו - ורק השכל הוא המסוגל לפתור את הבעיות הקיומיות היסודיות שלו.

התבונה האנושית איננה אוטומטית; על האדם לבחור להפעילה תוך ציות לכללים הגיוניים, שהם התנאים ההכרחיים לניצולה ככוח טבעי. אף כי כל יחיד אנושי מחזיק, אמנם, ברשותו את הכלי הטבעי הזה, השכל האנושי, על כל יחיד גם מוטלת המשימה לפעול כדי להכשיר כלי זה לפעולה יעילה, החל ממילויו בידע, ובמיוחד בידע פילוסופי נכון.

מזה זמן רב שהציבור בעולם המערבי חי מתחת לרושם שמושגים כמו פילוסופיה, רעיונות ואידיאלים אינם מחוברים כל-כך למציאות.בפועל, הם אלה שבאמצעותם יכול היחיד האנושי להביא את עצמו ליעילות מירבית.

במיוחד בישראל, בו עולה הפרגמטיזם החומרני כפורח, גברה בדור האחרון בציבור תחושה כללית שהפילוסופיה והעיסוק בה אינם ענין רציני, מעמיק או בעל מחוייבות לעובדות המציאות, אלא סוג של דיון-על מרחף אשר איננו נוגע לעולם בקרקע הקיום והיישום היומיומי (זהו, כנראה, גם שורש המנהג המגונה להעניק לפוליטיקאים תואר "כבוד" בפילוסופיה דוקא ולא בהנדסה או בפיסיקה גרעינית...). הדבר בא לידי ביטוי בכך שחיי הרוח הולכים ונמוגים מסביבנו והם מפנים את מקומם לחיי חומר - עד כמה שאלה יכולים להיקרא חיים.