להתבונן במציאות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1068

להתבונן במציאות

מנהיגינו, מורינו ומכווני דרכינו הטובים ביותר הם אלה שמראים לנו את המציאות. בניגוד לטעות שגורה הרואה מנהיגים ככאלה הממציאים רעיונות מנותקים מן המציאות או אף מוצאים לנכון לגרום לנו לצאת נגד המציאות ולשנותה, לבו של המהלך החינוכי הנכון הוא פעולתו של המורה כשמו, כלומר מי שמורה לנו את המציאות ומלמדנו מהי האמת לגבי עובדת הקיום החשובה ביותר מבחינתנו, שקיימת במציאות: חיינו.

בהקשר של עובדת חיינו מהווה המורה הטוב, יהיה אשר יהיה, כל מי או מה אשר מצביע על הטוב הקיים בעולם, החל ממה שטוב בעולם האנושי וכלה בכל מה שטוב עבורו. בהקשר זה מהווה אין ראנד אולי את המורה הפילוסופי הטוב ביותר כי היא מלמדת אותו ראשית לכל את היות האדם טוב - וקודם כל לעצמו.

כשלומדים אנו את הפילוסופיה של אין ראנד, ובכלל זה את האתיקה שלה, אין היא כופה עלינו רעיון חסר יסוד עובדתי, בחינת הר כגיגית, דבר שהוא פרי המצאתה יש מאין, אלא מנחה אותנו להתבונן בעובדות המציאות בעינינו שלנו, בשלבים מתקדמים של מיקוד, כאשר המיקוד נעשה חד ומדוייק יותר ויותר: קודם כל שומה עלינו לראות בה את עצמנו כמהויות הנמצאות בעולם כעובדות בעלות טבע וזהות, לאחר מכן כבני אדם ובשלב השלישי, המדוייק מכולם לראות את עצמנו כיחידים. עובדות אלה אינן נפרדות – וקל וחומר שלא מנוגדות זו לזו, אלא משלימות זו את זו כהיבטים מיוחדים של אישיותנו, היחידאית בטבעה.

עובדת מציאות אחרונה זו, של היותנו יחידים, היא העובדה שלפיה, בתוקף היות כל אחד מאיתנו יחיד ומיוחד כשלעצמו ו"קרוב" לעצמו, יש ברשותנו את היכולת הטובה ביותר במציאות להתבונן בה. נקודת המוצא של טבענו היחידאי מעניק לנו את עמדת התצפית הטובה ביותר הקיימת במציאות כדי לבחון את תכונותינו מבחינה ידיעתית; בידינו – ולא בידי שום יחיד אחר או גורם אחר במציאות – לתפוס, לדעת ולראות את עצמנו כבני אדם וכמהויות מציאותיות, כי המצב שבו אנו קרובים אל עצמנו – היחס שקיים בין יכולת הידיעה שלנו לטבענו הקיומי - הוא מצב מיצוי המציאות הטוב ביותר שנוכל להיות בו.

למעשה, הצורה שבה אנו תופסים, מבינים ומנהלים את חיינו במציאות נושמת את היותנו מודעים לייחודיותנו וליחידאיותנו, אלא שרק לעתים רחוקות אנו מבינים זאת בהכרה, במוצהר ובאופן מילולי; אנו יודעים שבזמן ארוחה עלינו להמליח, להמתיק ולפלפל את מזוננו בדרך שתתאים לטעמנו באופן מיוחד, ושהתאמה מסוג זה עלינו לעשות גם עם בגדינו, לימודינו, הנאתנו, אמונותינו, רגשותינו הכמוסים ועם כל שאר מה ששייך לנו באופן יחידאי.

בהתאמה לכך, אנו נוהגים להשיב גם לאלה הקרובים אלינו משפחתית, חברתית ומקצועית, לבן זוגנו, לרופאנו, למורנו, וליועץ שלנו על כל שאלותיהם הנוגעות אלינו, על יסוד ההנחה כי ברשותנו יש את הידע הטוב ביותר אודותינו, והוא שיאפשר להם לעסוק עימנו, לסייע לנו ולשתף איתנו פעולה בצורה שתהיה הטובה ביותר עבורנו, כי היא מתבססת על הידע שנבע מתוכנו.

בחיים הרגילים כולנו דואגים למהותנו הטבעית היחידאית, שכן הדאגה לצרכינו היחידאיים היא פועל יוצא של פעולת ההתבוננות שלנו במציאות עובדת היותנו מיוחדים, אך לא לעתים קרובות אנו מודעים להיקף ולמשמעות של דאגתנו ליחידאיות שלנו ושל הקרובים אלינו. למעשה, בכל עיסוקנו עם בני אדם, בין אם מדובר בנו ובין אם מדובר באחרים, אין אנו פועלים עם העקרונות הכלליים הנוגעים לצרכי המין האנושי וגם לא לצרכיה של משפחתנו אלא יורדים לפרטי עולמנו היחידאיים, כפי שעושה אם המתאימה את הטיפול שהיא נותנת לכל אחד מילדיה לאישיותו הוא, שאותה היא מבינה כייחודית ומיוחדת לו – ולו בלבד.

על דרך המשל ניתן להמחיש זאת בכך שהצורה בה דואגים הורים להזנת ילדיהם או כל מי שעוסק במזון באופן מסחרי היא ראייה בשלב הראשון של החשיבות היסודית של היות המזון שבו הוא עוסק בעל ערך תזונתי חיובי - אך תוך כדי הענקת חשיבות להיות המזון תואם גם את טעמם הפרטי של בני האדם האמורים לאכלו.

הילדים – ילדינו – הם הדוגמה הראשונה, הטובה והיפה ביותר לעובדת המציאות של יחידאיותנו שאנו מודעים אליה. את ילדנו שלנו הרך, היחיד והמיוחד כל כך, שאנו אוהבים בכל לב, אנו אוהבים על ההיבטים המיוחדים של אישיותו שלו, על הרגליו, טעמיו ודרך מחשבתו היחידאיים – ואנו חפצים כי עם שיגדל הוא יביא את כל אלה לקידום, לבשלות ולבגרות וישלב אותם – את אלה המאפיינים את יחידאיותו שלו ולא של אחרים – בחייו.

כי מעבר למידת אהבתנו את הילד המסויים הזה, יודעים אנו שככל שירבה לפתח את מהותו שלו, את טבעו היחידאי, יגדלו סיכוייו להיות מאושר, ויגדל הסיכוי שגם בני אדם אחרים יוכלו ליהנות – כמונו – ממה שיש בו, מהמיוחד שבטבעו, כי יחידאיותו היא מקור המחצב היקר של טבעו שלו, שממנו הוא כורה את הערכים המתאימים לו, שכאשר יממש את מה שיש בהם בכוח יביא הדבר קודם כל להנאתו שלו וגם להנאתנו שלנו, ושם גם נמצא מקור מה שיוכל להביא בעתיד לאחרים, כפי שהוא מביא לנו בהווה, את תרומתו המיוחדת.

וכדי שילדנו, כמונו, יוכל לבנות את חייו טוב ככל האפשר על אדני המציאות של טבעו, עלינו להיות לו מורים טובים וללמדו, ראשית לכל, להתבונן בעובדות המציאות וללמוד שזה – טבעו היחידאי – הוא עובדת המציאות החשובה ביותר בחייו, שעליו לדאוג לה לפני כל דבר אחר, כי הוא – יותר מכל אדם אחר בעולם – מחזיק ביכולת לזהות, לתפוס ולהעריך את הקיים באישיותו הטבעית. אם ישתמש ילדנו בכושר זה במטרה לקדם את ידיעת ערכיו היחידאיים לצורך השגתם, יוכל להגיע בדרך הטובה ביותר להשגת תכלית חייו, למימוש במציאות של כוחותיו היחידאיים הגלומים באישיותו ולהשגתו, בסופו של דבר, גם את ערך האושר.

31.10.11