בין מדע לדת

 

בין מדע לדת

רעיון נפוץ בעולמנו הוא קיומו של ניגוד בין מדע ודת, אך למעשה גם כאשר ישנו ניגוד מסוג זה, אין זה בגלל ההבדל בין מדע לדת אלא בגלל ההבדל בין שתי השקפות מדעיות או דתיות, שכן המושגים מדע ודת מייצגים מימדים שונים לגמרי זה מזה, אשר אינם מתנגשים.

המדע והדת מתייחסים שניהם למציאות, אם כי כל אחד בצורה שונה: את הדת ניתן לראות הן כמערכת התייחסות סימבולית פסיכולוגית למציאות והן כמכלול הוראות לחיים ואילו את המדע כגישה אובייקטיבית שיפוטית לגבי מידת העובדתיות המציאותית. במובן זה ניתן לשלב את גישות המדע והדת לחטיבה אחת, שאיננה בעלת ניגוד פנימי הכרחי.

הצד השווה שבין המדעים והדתות הוא ששניהם עוסקים בידיעה ולפיכך, ניתן לראות את הדת והמדע ככוללות מסגרות ידיעתיות אובייקטיביות, המבטאות, ברמות שונות ובאמצעות שיטות שונות, את מערכת היחסים של האדם עם העולם – וככאלה המהוות יסוד, במונחים אנושיים, לפעילויות וארגונים ממוסדים המבוססים על השקפות ידיעתיות תיאורתיות.

בחלוקה לא נכונה של היחסים בין ערכי הדת והמדע תיווצרנה בהכרח טעויות מסוכנות ומהרסות, אשר תתבטאנה ברמה האתית והפוליטית. לכן יש צורך ראשוני לערוך את החלוקה בצורה נכונה. דרך אפשרית אחת היא זו:

א. חלוקה נכונה: מדע ודת המבוססים על אמת חוברים לתוצאה המבטאת טוב, ואילו מדע ודת המבוססים על שקר מתבטאים בתוצאה של רוע.

ב. חלוקה מוטעית: המדע הוא טוב והדת היא רעה.

חלוקה א מפעילה את כושר השיפוט האנושי להבחנה ראויה של הדתות והמדעים המבוססים על אמת מאלה שמבוססים על שקר.

חלוקה ב מבטלת את השיפוט האנושי וגורמת לקבל את המדע הרע כעסקת חבילה עם הטוב וכך גם לדחות את הדת הטובה כעסקת חבילה עם הרע.

את מכלול הנתונים הללו ניתן לסכם באמירה שעדיפה אמת דתית על שקר מדעי או, ביתר פירוט, ששומה על האדם להעדיף ידע נכון הנמצא בעולם הדת על טעות או כשל המגובים וממוסדים על ידי המדע.

בין מדע לדת

רעיון נפוץ בעולמנו הוא קיומו של ניגוד בין מדע ודת, אך למעשה גם כאשר ישנו ניגוד מסוג זה, אין זה בגלל ההבדל בין מדע לדת אלא בגלל ההבדל בין שתי השקפות מדעיות או דתיות, שכן המושגים מדע ודת מייצגים מימדים שונים לגמרי זה מזה, אשר אינם מתנגשים.

המדע והדת מתייחסים שניהם למציאות, אם כי כל אחד בצורה שונה: את הדת ניתן לראות הן כמערכת התייחסות סימבולית פסיכולוגית למציאות והן כמכלול הוראות לחיים ואילו את המדע כגישה אובייקטיבית שיפוטית לגבי מידת העובדתיות המציאותית. במובן זה ניתן לשלב את גישות המדע והדת לחטיבה אחת, שאיננה בעלת ניגוד פנימי הכרחי.

הצד השווה שבין המדעים והדתות הוא ששניהם עוסקים בידיעה ולפיכך, ניתן לראות את הדת והמדע ככוללות מסגרות ידיעתיות אובייקטיביות, המבטאות, ברמות שונות ובאמצעות שיטות שונות, את מערכת היחסים של האדם עם העולם – וככאלה המהוות יסוד, במונחים אנושיים, לפעילויות וארגונים ממוסדים המבוססים על השקפות ידיעתיות תיאורתיות.

בחלוקה לא נכונה של היחסים בין ערכי הדת והמדע תיווצרנה בהכרח טעויות מסוכנות ומהרסות, אשר תתבטאנה ברמה האתית והפוליטית. לכן יש צורך ראשוני לערוך את החלוקה בצורה נכונה. דרך אפשרית אחת היא זו:

א. חלוקה נכונה: מדע ודת המבוססים על אמת חוברים לתוצאה המבטאת טוב, ואילו מדע ודת המבוססים על שקר מתבטאים בתוצאה של רוע.

ב. חלוקה מוטעית: המדע הוא טוב והדת היא רעה.

חלוקה א מפעילה את כושר השיפוט האנושי להבחנה ראויה של הדתות והמדעים המבוססים על אמת מאלה שמבוססים על שקר.

חלוקה ב מבטלת את השיפוט האנושי וגורמת לקבל את המדע הרע כעסקת חבילה עם הטוב וכך גם לדחות את הדת הטובה כעסקת חבילה עם הרע.

את מכלול הנתונים הללו ניתן לסכם באמירה שעדיפה אמת דתית על שקר מדעי או, ביתר פירוט, ששומה על האדם להעדיף ידע נכון הנמצא בעולם הדת על טעות או כשל המגובים וממוסדים על ידי המדע.