העל טבעי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 870
העל טבעי
התייחסות לאתאיזם של ראנד
מתחת לכותרת "על טבעי" מופיעה בספרו של ליאונרד פיקוף, "הפילוסופיה של אין ראנד", מציג הוא את ההתייחסות האתאיסטית של ראנד למושג האלוהים. בגישתו מופיעה בפעם היחידה התייחסות מאורגנת לגישתה של ראנד. לפיכך, הצורה המסודרת והשיטתית שבה מציג ד"ר פיקוף את הנושא מאפשרת התייחסות כזו לגישתה.
בחינה פילוסופית מחודשת של מושגי היסוד שאליהם מתייחסת הפילוסופיה המערבית בהקשר של אתאיזם, ובכלל זה זו של אין ראנד, אשר נעשתה בתקופה האחרונה, מאפשרת להציג הבנות שונות בתחום זה, שיש בהן כדי לסכל את יציבות גישתו של פיקוף, כפי שנראה להלן (אחרי דברי פיקוף):
כותב פיקוף על ה"על טבעי":
1. הגרסאות המתוחכמות יותר של האידיאליזם מבוססות על ניתוחים טכניים של טבע ההתפסים או המושגים. הגרסא הלא מתוחכמת אך הפופולרית של האידיאליזם אשר מאופיינת בהחזקה במימד זר מואנש, היא הדת. מה שחיוני לכל גרסאות ערב זה, מכל מקום – ולמספר גדול של תנועות מאותו סוג – הוא האמונה בעל טבעי (supernatural).
2. מבחינה לשונית, משמעותו של על טבעי הוא מה שנמצא מעל או מעבר לטבע; "טבע", לעומת זאת, אומר תפישת קיום מנקודת מבט מסויימת. טבע הוא קיום שנתפס כשיטה של מהויות מקושרות פנימית הנשלטות על ידי חוק; יקום הישויות הוא שפועל ומגיב בהתאמה לזהויותיהן. מה, אם כן, הוא ה"על טבעי"? זה חייב להיות צורת קיום שהיא מעבר לקיום; משהו מעבר לישויות; משהו מעבר לזהות.
3. הרעיון של ה"על טבעי" הוא התקפה על כל מה שהאדם יודע על המציאות. הוא מהווה סתירה של כל יסוד חיוני למטפיסיקה רציונלית. הוא מייצג דחייה של אקסיומות היסוד של הפילוסופיה (או, במקרה של האדם הפרימיטיבי, כשלון לתפוש אותן).
4. ניתן לאייר זאת על ידי התייחסות לכל גרסא של אידיאליזם, אך הבה נפנה את דיוננו זה לתפישה הכה פופולרית של אלוהים.
5. האם אלוהים בורא היקום? לא אם ליקום יש ראשוניות על התודעה.
6. האם אלוהים מתכנן היקום? לא אם א' היא א'. האפשרות האלטרנטיבית של "תכנון" איננה "מקרה" אלא "סיבתיות".
7. האם אלוהים כל יכול? שום דבר או אף אחד אינם יכולים לשנות את מה שהוא נתון מטפיסי.
8. האם אלוהים אינסופי? "אינסוף" אין משמעותו גדול. משמעותו גדול יותר מכל כמות מסויימת. כמות אינסופית תהיה כמות ללא זהות. אבל א' היא א'. כל ישות, לפיכך, היא סופית; היא מוגבלת במספר איכויותיה ובהקפן; זה נכון גם לגבי היקום. כפי שאריסטו זיהה לראשונה, מושג ה"אינסוף" אינו מציין אלא אפשרות לא מוגבלת של תוספת או חלוקות משנה. למשל, מישהו יכול להתמיד בחיתוכי משנה של קו; אך בכל כמות שיחתוך מישהו נקודה נתונה, יש רק כמות החיתוכים הללו ולא יותר. המעשה הוא תמיד מוגבל.
9. האם יכול אלוהים לבצע ניסים? "נס" אינו אומר רק משהו לא רגיל. אם אשה יולדת תאומים, זה לא רגיל; אם היא תלד פיל, זה יהיה נס. נס הוא פעולה שאיננה אפשרית עבור היישויות המעורבות בתוקף טבען. הוא יהיה התקפה על זהות.
10. האם אלוהים רוחני באופן טהור? "רוחני" משמעו מתייחס לתודעה ותודעה היא כושר של צורות חיים מסויימות, יכולתן לקלוט את מה שקיים. תודעה שהיא מעבר לטבע תהיה יכולת שהיא מעבר לצורות החי ולנמצאים. דבר כזה, הרחוק כל כך מלהיות יודע-כל, יהיה חסר אמצעי תפישה או תוכן של תפישה. הוא יהיה לא מודע.
11. כל טיעון שהוצע בדרך כלל לתמיכה ברעיון האלוהים מוביל לסתירה במושגים האכסיומתים של הפילוסופיה. בכל נקודה, מתנגש רעיון זה עם עובדות המציאות ועם התנאים המוקדמים של המחשבה. דבר זה נכון באותה מידה לגבי טיעוניהם של התיאולוגים המקצועיים ולגבי רעיונות הגישה הפופולרית.
12. נקודה זו רחבה יותר מאשר עניין הדת. היא קיימת בכל תמיכה במימד-על. כל נסיון להגן או להגדיר את העל-טבעי חייב להתמוטט בשל כשלים לוגיים. אין הליך הגיוני שיוביל את האדם מעובדות העולם הזה למצב או מימד שיסתור אותן; אין שום מושג שנוצר באמצעות תצפית על עובדות הטבע שישרת כדי לאפיין את מה שמנוגד לו. היפרדות מן הטבע יכולה להוביל רק ליותר ממנה, כלומר: לישויות מסויימות, מוגבלות, הפועלות ומגיבות בהתאמה לזהויותיהם. ישויות כאלה אינן ממלאות את דרישות ה"אלוהים" ואף לא שום "תופעת רוחות". עד כמה שהשכל והלוגיקה מעורבים בו, הקיום קיים ורק הקיום קיים.
13. אם רוצה מישהו ליצור מימד על-טבעי, עליו לנטוש את השכל, להמנע מהוכחות, להפטר מהגדרות ולהשען, במקום זה, על אמונה. גישה כזו מסיחה את הדיון ממטפיסיקה לאפיסטמולוגיה.
להלן התייחסויות לדברים שלעיל לאור חקירתם הפילוסופית ובחינתם ברוח הקשר המסורת היהודית (ויש לציין, כהערה כללית לגבי כל הדיון הזה, כי ההבדל בין לשונות האנגלית והעברית הוא אחד הגורמים הראשיים שיש להתחשב בהם בהקשר זה, ולא מדובר רק בהבדלים בין תרבויות ולאומים אלא גם בהבדל בין תקופות):
7. האם אלוהים כל יכול?
נכון ששום דבר או אף אחד אינם יכולים לשנות את הנתון מטפיסית – וגם לגבי היכולת האלוהית אין טענה מסוג זה במסורת היהודית. הנחת היסוד שכל-יכולות כוללת אפשרות לשנות נתונים מטפיסיים איננה תופסת באלוהים שעל פי מסורת זו (אשר איננו חורג מהמטפיסי). לפי היהדות, האלוהים הוא כל יכול בשני מובנים: א. במובן שהוא מהווה, כשלעצמו, את כל היכולות וממילא גם את הפעולות שנגזרות מיכולות אלה, מה שמשמעותו שהוא יכול לעשות הכל. ב. במובן זה שהוא מכיל את הכל ושלפחות מבחינת מבנה הלשון העברית שייכים המלים יכולת וכל למשפחה מושגית אחת, כלומר שהן שתי השלכות/יישומים של עקרון הכל (כלי, כללי, וכו'), דבר זה אומר גם שאלוהים הוא הכל וגם שיש בין כל ויכול התאמה הדומה לזו שבין קיום קיים ותודעה יודעת. (בהקשר זה יש לציין כי "תודעה מודעת" שקולה, כנראה, ל"מודעות" שהיא צורה דו-היבטית (שם עצם ופעולה בו זמנית).
עניין זה מצביע על הבדל עקרוני שקיים בין אנגלית לעברית, שהוא ההבדל בין החלוקה האנגלית הקשיחה של המלים, המציינות לעתים קרובות את ההיבט הפיסי של העולם הנתפש על ידי החושים, לבין התנועה הפעילה, האיחוד והקישור שקיימים בלשון העברית. מבחינה זו משמרת העברית את "הטוהר" הרוחני, שמתייחס לעקרוניות המופשטת ולפיכך תופס ביסודו את המטפיסי וכמו המטפיסיקה עצמה אינו נתפס על ידי החושים.
8. האם אלוהים אינסופי?... מושג ה"אינסוף" אינו מייצג אלא אפשרות לא מוגבלת של תוספת או חלוקות משנה.
המושגיות היא סופית ומהות שהיא עצם פיסיקלי היא סופית אם מייחסים אליה מהות מודדת מאותה משפחה, אך היכן שאין התחלה אין גם סוף; כמו שהמציאות קיימת ללא התחלה (מכיוון שאין נקודת ייחוס למהות כזו (חיצונית) כך אין לה סוף. מכיוון שמושג האלוהים מקיף את כלל המציאות, הרי שכמוה אין לו התחלה ולא סוף. במדידה פיסית – אם ניתן היה לעשות כזו (וסביר שלא) - יש לו סוף אבל הוא אינו מהות פיסיקלית, כפי שהמציאות והמחשבה אינן, ולכן, במובן זה, הן נכנסות מתחת להגדרה של אינסופיות.
9. האם יכול אלוהים לבצע ניסים? "נס" אינו אומר רק משהו לא רגיל. אם אשה יולדת תאומים, זה לא רגיל; אם היא תלד פיל, זה יהיה נס. נס הוא פעולה שאיננה אפשרית עבור היישויות המעורבות בתוקף טבען.
משמעותו של נס לפי המסורת היהודית היא סימן, אות, כלומר: אירוע שמציין משהו אחר. אירוע שיש לו ערך סימלי. לפעמים מתבלט אירוע זה על ידי נדירותו אך תמיד יש לו הסבר מציאותי. לפי תפישת היהדות, למשל, העובדה שבשני מקרים הנראים לכאורה זהים האחד מצליח ואחר נכשל, היא סוג של נס שאדם מוזמן לקרוא אותו ולהפיק ממנו מסקנות. לנס חוץ מציאותי אין יסוד במסורת היהודית – והמקבילה היהודית לרעיון ה"על טבעיות" משמעה ההיבט הטובע של המציאות, כלומר זה שקובע את טבעם של הדברים . מה שאנחנו קוראים "צירוף מקרים" מעמדו כנ"ל – ופוטנציאלית, כל האירועים בעולם הם כאלה.
Miracle, המושג המקובל באנגלית לציון המלה העברית "נס" הוא עיוות של מושג הנס לצרכיה של מטפיסיקה נאו-אפלטונית המוציאה את הסיבות אל מחוץ למציאות. אלוהים שמבצע ניסים הוא המימד היודע הלא נודע אשר מכוון את המודעות האנושית באמצעות אירועים טבעיים בעלי הסתברות נמוכה, כשיש לו ענין להסב את תשומת לב האדם. למעשה, דבר זה כמוהו כמעמדו של האדם ביחס לבעלי החיים - האדם מבצע ניסים לבעלי החיים שהוא מגדל: הוא נותן להם סיפוק צרכים שונים שהם זקוקים להם מבלי שהם מסוגלים לזהות במפורש הבדל "פילוסופי" בינו לבין שאר תהליכי הטבע.
בין האדם לבעלי החיים יש שילוב שבו האדם מסתמך על הכוחות הטבעיים שלהם כשהוא מספק להם את צרכיהם. למשל: הוא ממלא מים בשוקת כשהוא יודע שיש להם את יכולת ההליכה אליה ואת יכולת השתיה, העיכול והפליטה שלהם. אם הן תחלינה (במקרה של בהמות) הוא יצטרך לבצע את תהליך הטיפול בהן בצורה כואבת (במונחים אנושיים, "צרות" כמו מחלות ואסונות מיוחדים) או שהן תבאנה על עצמן מוות "טבעי" כלומר: כזה שיהיה תוצאה של מהלכי טבע שגורים.
10. האם אלוהים רוחני באופן טהור? "רוחני" משמעו מתייחס לתודעה ותודעה היא כושר של צורות חיים מסויימות, יכולתן לקלוט את מה שקיים. תודעה שהיא מעבר לטבע.
תודעה אינה יכולת "פיסית" – היא איננה מהווה מהות הכלולה "בתוך" צורת החיים; שיוכה – ושייכותה – לחי היא ביטוי להיותו חי. לפחות במובן אחד, מודעותו וחייו של החי הם היינו הך: בשני המקרים מדובר ביחסיו עם העולם החיצוני, כאשר ההיבט החי שלו משמעו שהוא רואה, רוצה, שואף ומתכנן להשיג מן החוץ בכדי לגדול, להתפתח ולצמוח כלפי חוץ. ההיבט המודע שלו משמעו שהוא יודע, מודע, תופש את המציאות החיצונית וצובר מידע לגביה. תודעה היא תפישת החיצוני על ידי הפנימי וככזו היא היא הרוח והיא המבטאת רוחניות. אמור על כן: רוחניות היא ידיעה ורוח היא היודע, בציון שאינו מבליט את ההיבט הפילוסופי-אפיסטמולוגי אלא את היבטי החיים.
12. אין הליך הגיוני שיוביל את האדם מעובדות העולם הזה למצב או מימד שיסתור אותן; אין שום מושג שנוצר באמצעות תצפית על עובדות הטבע שישרת כדי לאפיין את מה שמנוגד לו. היפרדות מן הטבע יכולה להוביל רק ליותר ממנה, כלומר: לישויות מסויימות.
נכון עם הסתייגות אחת: "מושג שנוצר באמצעות תצפית על עובדות הטבע" אין הוכחה שכל המושגים האובייקטיבים אכן נוצרו כך ולמעשה, יש מושגים שבהכרח לא נוצרו כך, אלא נובעים מרוח האדם ומחוויות שאינן נתפסות על ידי תצפית. הנכון הוא שכל מושג מבוסס על חוויית המציאות (חווייה מובחנת מתצפית ומציאות מטבע) וזהו מובן מדוייק יותר של תצפית בעובדות הטבע.
ישויות כאלה אינן ממלאות את דרישות ה"אלוהים" ואף לא שום "תופעת רוחות". עד כמה שהשכל והלוגיקה מעורבים בו, הקיום קיים ורק הקיום קיים.
לפי היהדות, אלוהים איננו נמצא בעולם אחר. לפיכך, לדבר על אלוהים כאילו מדובר בישותמחוץ לעולם איננו מתאים לגישה היהודית. יתרה מזו: הפרשה בין אלוהים לעולם עומדת בסתירה להגיון הפנימי היהודי, הרואה את אלוהים כמה שקיים בעולם לא רק כמהות השולטת בו אלא כמהות שמופיעה בצורת העולם – ודרך הופעתה זו היא אחת מהדרכים שבהם מתבטא האלוהים בעולם האנושי, שאחת ממטרותיה היא מתן האפשרות לאדם ללמוד את הדרך שבה אלוהים מנהל את העולם.
13. אם רוצה מישהו ליצור מימד על-טבעי, עליו לנטוש את השכל, להמנע מהוכחות, להפטר מהגדרות ולהשען, במקום זה, על אמונה. גישה כזו מסיחה את הדיון ממטפיסיקה לאפיסטמולוגיה.
לפי היהדות מהווה האלוהים בעולם את מה שמהווה הרוח לגוף האדם: היא קובעת את כיוונו אך אין הדבר הופך אותה לנעלה עליו ובוודאי שלא לנפרדת ממנו. מבחינה זו, מעבר לכך שאלוהים היהודי איננו מייצג מימד חוץ מציאותי או חוץ-טבעי ולפיכך ה"על-טבעיות" לכאורה איננה מתאימה להגדרתו, כפי שרוח האדם איננה "על-אנושית" או "לא טבעית" – נכון הדבר שעל הדיון בה לעסוק באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) לא פחות משעליו לעסוק במטפיסיקה (תורת היש). אין ספק שבהקשר זה נכנסת האמונה לתמונה – אך לא כאנטי תיזה לשכל אלא כביטוי של היכולת המיוחדת של השכל האנושי. לפי זו, האמונה יכולה להיות נכונה או לא, מבוססת על תבונה או על גחמות, ולפיכך כזו שיש ביסודה עובדות או רעיונות שרירותיים.
אין סתירה בין האמונה לפי גישת היהדות לבין השכל. בהקשר זה, היהדות תומכת באמונה תבונית, אשר מבוססת על עובדות מציאות, ואשר תואמת את הגישה השכלתנית האנושית לאורך כל הדרך, במיוחד כשהיא מתאימה לעובדה החזקה מכל והיא שהאמונה היא הצורה החזקה ביותר של הידיעה האנושית, ושלא רק שהיא איננה נפרדת ממה שמקובל כאמצעי השכל אלא שהיא משתמשת בהם כדי לאשר או להכחיש את הנחותיה. ברמות הגבוהות ביותר של האמונה התבונית מדובר בגישה מאוחדת לגמרי עם התפיסה השכלתנית המקובלת מתחת לכותרת של "לוגיקה אריסטוטלית" וכיו"ב.
מאת: אוהד קמין