איזה יופי!
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שבת, 19 ינואר 2013 16:31
- כניסות: 866
איזה יופי!
התקרבותי ליהדות לא היתה שונה מבחינה עקרונית מתוואי התקדמות שבו נקטתי במשך כל חיי הבוגרים אל מידת היצרנות. מגמת ההערכה לכל מי ומה שתרם לאיכות חיי התחילה, מבחינתי, כאשר מצאתי לנכון להתייחס אל היופי במציאות כאל גורם יסוד המעשיר את חיי, החל מהיופי הטבעי הקיים בעולם והמשך ביופי המלאכותי המגיע אל העולם כתוצאה מפעולותיהם של בני האדם היצרניים.
סוגי היופי השוררים במציאות על כל היבטיה – החל מזה הנתפש על ידי החושים וכלה בזה שהרוח תופסת ומגיבה כלפיו – הם, למעשה, מה שמושך את האדם באשר הוא ומשביע את רעבון החיים היסודי שלו. האמנות היא התחום שבו משלימים זה את זה מעשי האל והאדם, ובה גם ניתן להבין את הרעיון שמעשיו הטובים של האדם גם הם אינם, בכוח, אלא מעשי האלוהים.
היופי הקיים במעשי האל, המתגלמים בטבע העולם כפי שהוא נתפס על ידי החושים, הוא גלוי לעין וקיים במראות הטבע, הכוללים גם את גוף האדם. לפי המסורת היהודית, נמצא גם מקור היופי המלאכותי, הנוצר על ידי האדם – כמו, למשל, יופיה של המוסיקה – במרחבים הרוחניים של הבריאה שבהם, לפי המסורת היהודית, שוהים האל ומלאכיו.
בחיי שלי נמשכתי – כמו כל אדם בריא – ליופי הטבעי בכלל וליופי האמנותי בפרט. כבר מגיל צעיר התחלתי גם אני לעסוק ביצירה אמנותית וכך גם חוויתי באופן עצמאי את ההנאה שקיימת בעצם היצירה האמנותית. מאוחר יותר, בבגרותי, נתקלתי בהגות האנושית כאשר הובאה לידיעתי יצירתה של אין ראנד, שהיתה סופרת ופילוסופית גם יחד. דרך עבודתה בשני תחומים אלה ראנד כיוונה אותי לראות, להבין ולהעריך את גדולתה של היצרנות האנושית.
אין ראנד, שהיתה ממוצא יהודי, לא ראתה את עצמה כיהודיה ואף היתה אתאיסטית בהשקפתה, אך היא העריכה רבים מהערכים שגם המסורת היהודית העריכה, החל מעצם העשיה היצרנית החיובית שהתבטאה במה שבמסורת זו קידשה במעשיו היצרניים של האל, בורא האדם ויוצר העולם, אשר עשהו טוב ויפה.
העם היהודי, אשר נברא לפי מסורת ישראל על ידי האל כדי לקדם את המטרות שאליהן התכוון עם בריאת העולם, ניחן ביכולת יצירתית גדולה במיוחד; באופן מתבקש מיכולת זו הפליאו בניו של עם זה לעשות בתחומי היצירה האנושיים השונים ובכלל זה בתחומי עשיית היופי הקיימים באמנות. כנושא בפני עצמו אין היופי מתקיים באמנות בלבד אלא, למעשה, בכל תחום של עשיה. מבחינה זו, בשל כך שהעם היהודי היה לאחד מפסגות היצירה האנושית, רשם הוא לעצמו הישגים גבוהים מאד בתחום רוח האדם – וגם כאשר לא הכירו בניו בהשתייכותם אליו (כמו במקרה של אין ראנד) הצליחו להגיע להישגים ייחודיים (ולא תמיד חיוביים בהכרח, כמו במקרה של ישו ומרכס). אך גם כאשר יצירתו של בן עם ישראל לא היתה שלמה, התנשאה פעולתו מעל לאחרים.
כך או כך, אין זה מקרי שבשדה האמנות – ובמיוחד בתחומי הביצוע האמנותי – ידועים עד היום יכולותיו של היהודי כמיוחדות לטובה באיכויותיהם (בדומה לכך שמבחינה סטטיסטית עולים היהודים גם בכמותם היחסית כלפי הזוכים בהישגים מדעיים בינלאומיים). תופעה זו, המתקיימת כחלק מן ההסטוריה העולמית, מעידה, כנראה על צדקת הרעיון שעם זה נועד מלכתחילה על ידי האל להיטיב עם העולם.
בעולמי שלי הגעתי להכיר בערכיה של היהדות הרבה אחרי שכבר אהבתי את היופי שבו פגשתי בעולם הטבעי ובאמנות. מנקודת המבט שלי קיימת, על כן, התאמה מושלמת ובלתי מקרית בעובדה שהקשר בין יופיה של היצרנות האנושית באשר היא ויפי הטבע ליפי יצרנותו של האל נעשה ונודע לי באמצעות גדולת הגותה של אשה יהודיה, שהגדילה לעשות פילוסופית ואמנותית גם יחד - ובשני היבטים משלימים אלה של יצירה - לקדם את האנושות. ברוח הבריאה האלוהית, גם היא עשתה זאת על ידי יצירת עולם משלה שבו שולטים הטוב והיפה: הטוב שבפילוסופיה והיפה שבאמנות.