הפילוסופית היהודיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 881
הפילוסופית היהודיה
ערכי ישראל בתורת אין ראנד
את כל הפילוסופיה הפוליטית של אין ראנד, יוצרת ההגות המציאותית – האובייקטיביזם – ניתן לסכם באמירה "לא תגנוב", המהווה את אבן הפינה של תרומתה הערכית של היהדות לעולם. בתורת ישראל, הדברה "לא תגנוב" מופיעה במקום מרכזי בעשרת הדיברות שמקבלים בני ישראל עם היותם לעם. לכאורה, יש ב"לא תגנוב" הנחייה בעלת אופי חברתי המתייחסת לאופי הקשר של היחיד עם בני חברתו. למעשה, מהווה שורת האיסורים החוברים לאמירה זו, החל מ"לא תרצח" ו"לא תנאף" והמשך ב"לא תענה ברעך עד שקר", "לא תחמוד בית רעך" ו"לא תחמוד אשת רעך" וכלה ב"עבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" רשימה שניתן לאחדה לכלל הכוונה מוסרית שמעבר למגמתה החברתית קיימת בה הצהרת כיוון אישית, שלפיה יכול היחיד להבין כי אל לו לשאוף לכל מה שאינני שייך אך ורק לו.
מן ההכוונה המוסרית הזו, שממנה על האדם להסיק כי הוא מצווה שלא לרצות כלל (לחמוד) את מה ששייך לאדם אחר (רעך) ניתן להבין כי בורא העולם מכוון את האדם לעסוק בשלו ולא בשל אחרים; כל האיסורים המוטלים על חפצו של האדם בדברים השייכים לאדם אחר, החל מבני האדם שמהווים חלק ממשפחתו וכלה בכל שאר סוגי קניניו, הלא-ניידים והחיים שנמצאים ברשותו כמוהם כאמירה ששומה על היחיד לעסוק בדברים השייכים לו, כלומר בכל מה שקיים ברשותו ובחזקתו.
מבחינה פילוסופית ניתן לראות באמירה זו את קיומה של הצהרה-המלצה על החיים המתאימים לאדם מבחינה מוסרית: חיים שבהם הוא ממוקד בעצמו ובמה שקיים ברשותו. מבחינה זו יש במסורת ישראל המתבטאת בעשרת הדברות יותר מאשר הכוונה חברתית-פוליטית אלא הכוונה מוסרית של היחיד לראות את קיומו כדבר שעומד בפני עצמו ואיננו נזקק או נדרש לדברים השייכים לאחיו (שהם בני האדם האחרים המהווים חלק מעמו). גישה זו היא בעלת מרכז כובד חינוכי ברור, שממנו ניתן להבין כי מנקודת המבט של האל הקפדתו של היחיד היהודי על הימנעות מקנינו של אדם אחר (ולא רק מעיסוק ממשי בו אלא אף מהימשכות רצונית או רעיונית אליו) היא אמת המידה של איכות האדם היהודי בהקשר החברתי.
למעשה, היתה אין ראנד הראשונה אשר ייבאה רעיונות אלה אל עולם הפילוסופיה, המייצג את תרבות המחשבה של העולם המערבי ובכך את ערכיו ביחס ישר למידת נגישותם לכל אדם בעל שכל ישר, אך לא כתוצאה של אמונה דתית אלא של זיהוי עובדות במציאות; על יסוד זיהויה את טבע האדם ואת הראוי לו מבחינה מוסרית, היא הגיעה למסקנה שהמוסר האנושי מתבסס על שני יסודות אלה: על שמירתו של היחיד על הפרדה בינו לבין קנין עמיתיו הן מבחינה מעשית (לא תגנוב) והן מבחינה נפשית-רגשית (לא תחמוד). את שני אלה ראתה בהיבטים משלימים של האופי האנושי המתאימים לקיום האנושי כיחיד וכחברה.
מכאן נובע כל המפרט ההשלכתי של רעיונות אין ראנד לתחומים שבהם אמור האדם ליישם את טבעו היחידאי ותכניה של אישיותו למציאות חייו. מבחינה זו, אף כי אין ראנד לא הגיעה בעבודתה לחקירה מסויימת ומעמיקה של המסורת היהודית, היא תרמה את ערכי היסוד הללו שבה, באמצעות עבודתה ההגותית-תבונית, לאנושות כולה, כמתת ייחודי שיביא לצמיחתה.