אתאיזם דוגמטי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שבת, 30 מרץ 2013 20:14
- כניסות: 1385
אתאיזם דוגמטי
על אמונת הספקנות
מבחינה פילוסופית, האתאיזם הוא עמדה שאיננה מסכימה עם קיומו של אל; גישה זו מבטאת מסקנה הגיונית ומעשית שאליה מובילות ההנחות הסותרות, הנמצאות ביסודן של הגישות הדתיות הטוענות לקיומו של אל בדרך אשר איננה עולה בקנה אחד עם השכל הישר, ההגיון וחוקי המציאות. במקרה כזה האתאיזם מייצג הכרחיות הגיונית ולפיכך גם אמת.
אך האתאיזם הדוגמטי איננו כזה; גם אם ביסודו מתקיים האתאיזם הפילוסופי, הוא חורג ממנו ומפליג למסקנות כוללניות, אשר מסתכמות בדחייתן של כל הדתות, תהיינה הגדרותיהן את האל – אם בכלל – אשר תהיינה. רבים ממאפייני התנועה האתאיסטית הקיימת קושרים בין קיומה של דתיות באשר היא למאפיינים השליליים שנקשרו בדת באופן הסטורי. בשל היותה של דרך זו לא הגיונית ובלתי מחייבת מבחינה לוגית ופילוסופית, מחמיץ האתאיזם הדוגמטי היבטים חיוביים שקיימים בחלק מן הדתות, כמו חלק מהערכים המופיעים גם בכתבי אין ראנד ובדבריה לגבי הדת.
במיוחד בעולם המערבי-חילוני, האתאיסט הדוגמטי קושר לגישה הדתית את המאפיינים וההיבטים שמהווים חלק מביטויי מורשת הדת הנוצרית, כמו הדוגמטיות, הכפייתיות, העיוורון ובלימת החופש האנושי. אלא שבמלחמתם נגד הפגיעה בחופש שמבוטאת על ידי הדת, חוטאים גם הם בפגיעה בחופש המחשבה כאשר הם כופים על כל השקפה דתית באשר היא את השלילה הדוגמטית. זו, האופיינית באופן טבעי לדוגמה הדתית, שהיא מקורה, איננה ערוכה או מוכנה כלל לבדיקה של הנחות או הקשרים שאינם עולים בקנה אחד עם אלה המוחזקים בידי מאמיניה – וזה גם מה שמאפיין את האתאיזם הדוגמטי. מבחינה זו מגלה גישה זו הסתגרות ודחיה בפני כל המנסה לחקור את מניעיה.
קרבנות חפים מפשע לאתאיזם הדוגמטי הם אין ראנד ותלמידיה. אין ראנד, אשר דגלה באתאיזם, הפכה מבחינתם של האתאיסטים הדוגמטים לכוהנת של דתם. הם משתמשים בפילוסופיה שלה לצורך חיזוק מגמותיהם הפוליטיות האנטי-דתיות ובהתאמה לכך מתנגדים לכל נסיון לראות בפילוסופיה שלה את קיומם של ערכים דתיים חיוביים כלשהם. בשל המצב התרבותי הקיים בעולם, שבו רבים הם המתנגדים לדת על יסוד פוליטי, רבים הם הנופלים לפח הכוללניות הגורפת המאחדת בין האתאיזם לשלילת הדת באשר היא וסוברים, בטעות, כי ראנד היתה גם אנטי-דתית.
אך אין טעות גדולה מזו; על אף שמבחינה פילוסופית הגיעה ראנד למסקנה האתאיסטית, שהתבקשה על יסוד הידע שבו החזיקה, אין זה נכון שראנד ראתה את הדת כמכלול שלילי – וגם אין זה נכון שלא הניחה שום אפשרות לקיומו של אלוהים, כפי שביטאה את הדבר גם במכתב שכתבה. כך או כך, אין שאלת קיומו של האל הנושא המרכזי בהערכתה האובייקטיבית של דת ולפיכך אין בהתמוטטותו של מושג האלוהים כדי להפיל את כל המבנה הדתי או אפילו להטיל ספק בערכם של ערכיו. במקרה של ראנד ניתן להניח בסבירות רבה כי היא ראתה בדת ערכים חיוביים רבים. דבר זה בא לידי ביטוי במיוחד בספרה הגדול "כמעיין המתגבר" בו מודה גיבורו, הארכיטקט הוארד רוארק, כי הוא אדם דתי.
האדריכל רוארק, על אף שהוא עוסק בהקמת מקדש לרוח האדם, איננו אדם מאמין המקיים את מצוותיה של דת כלשהי, אך הוא מבטא באישיותו ובפעולתו את הדתיות כפי שמבינה אותה אין ראנד: כמגמה רוחנית חיובית, שהאדם רואה אותה כמייצגת את הערך הגבוה של חייו. מהדרך שבה מתייחסת אין ראנד לנושא הדתי ניתן להבין שהיא איננה נופלת לפח שבו נכשלו האתאיסטים הדוגמטיים ואיננה קושרת באורח כוללני בין העקרונות הפילוסופיים שביסוד הענין הדתי לבין ההסטוריה הפוליטית של הדתות. ברוח זו מתבטאת ראנד גם פעמים נוספות בהקשרים שונים אחרים, מה שמראה שהפרידה, כראוי, בגישתה, בין שאלת קיום האל לשאלה לגבי טבע הדת שעליה היא משיבה, ללא ספק בחיוב. בגישתה זו מציגה ראנד עמדה המעקרת את האתאיזם הדוגמטי מיסודו ושוללת אותו מבחינה ערכית. "הדת", אומרת אין ראנד למעשה, "מייצגת את ערכי האדם הגבוהים והחיוביים".
בחינה של הערך היסודי הקיים בגישת האתאיזם הדוגמטי מעלה שמחוץ לכך שהמאמינים בו משתמשים בו כאילו היה דת מיסטית, הם מבטאים באמצעותו שלילה של כל ערך חיובי שעשוי להתגלות בו על הסף. דבר זה הוא מקבילה למגמה פילוסופית נפוצה, הידועה במונח "סקפטיות" – ספקנות. גישה זו מטילה ספק בכל מידע שאיננו מוכח על פי כללים אמפיריים, כלומר כאלה שניתנים להיות מוכחים בניסויי מעבדה המבוססים על יסוד חומרני. גם בספקנותם זו נתמכים האתאיסטים הדוגמטיים באין ראנד, שבמסגרת גישת הפילוסופיה שלה דחתה את האמונה לטובת השכל.
אך רבות הן העובדות, האמיתות והגורמים שאינם חומריים ולפיכך גם לא ניתנים להוכחה על יסוד חומרי, שלא לדבר על כך שרבים הם הדברים שמהם נהנה האדם בחייו, אשר אינם נתונים כלל להוכחה כזו או אחרת משום שהמדע המוסכם איננו מסוגל להשיגם ו/או להגדירם. למעשה, כל עולמו המופשט של האדם – הכולל את רגשותיו, תכניותיו יצירות דמיונו וחזונו – הוא בלתי תפיס במונחים של מדע החומר. למעשה זהו גם מעמדן של כל התיאוריות, ההיפותיזות והאמונות האנושיות.
כי גם את האמונה האנושית, שאותה רואה הפילוסופיה של אין ראנד כמה שאינו יכול להחליף מחשבה הגיונית, אין אין ראנד פוסלת על הסף באופן דוגמטי כחסרת חשיבות. אנימאמינה–היא כותבת - וברצונילקבץאתכלהעובדותהדרשותכדילתמוךבכך, כיהקללההגרועהביותרשמוטלתעלהמיןהאנושיהיאיכולתושלהאדםלהעריךרעיונותכדברשהואמופשטומנותקלחלוטיןמחייהיום-יוםשלהיחיד. במילותיה אלה ביטאה ראנד את היחס הראוי שבו יש לגשת לאמונה, כלומר כיחס שבו יש לגשת אל כל רעיון שיכול אדם לראות בו את קיומה האפשרי של אמת גם אם זו עדיין לא הוכחה. כך, בניגוד לגישתם של המאמינים בספקנות, מדגימה ראנד גישה של אמונה. כמעט למותר לציין, בהקשר זה, כי מכך ניתן להבין שהתנגדותה של ראנד לאמונה איננה דוגמטית אלא כזו המכוונת לאמונה חסרת יסוד, המבטאת חוסר חשיבה, מסקנות לא ראויות וקשרים לא מבוססים.
בזמן שהאתאיסטים הדוגמטים מעלים על בימת התרבות מופע של אמונה מיסטית בספקנות, המציג עצמו כשכלתני, מסבירה אין ראנד את מעמד הדתות במלים הבאות: "הדתותנותנותלךהקשר, מסגרתלחיותאתחייךבהתאםלה. אנשיםקיבלואותןכיאישאינויכוללחיותללאאיחודפילוסופי." במלים אלה הצביעה ראנד על התפקיד שאותו, לדעתה, מילאו הדתות בהסטוריה האנושית. מדבריה אלה ניתן להתרשם ממידת אמונתה הרבה בטוב ובערכים החיוביים הקיימים באנושות, שכן היא הצליחה לראות את החיובי שבדתות על אף ההסטוריה העגומה של זוועות שחוללו מאמיניהן בעולם.
מכך ניתן להניח שעל יסוד אמונתה באדם ראנד זיהתה – בניגוד לספקנים - שלדת יכול להיות ערך חיובי לאדם. אם ניקח בחשבון את הקשר הידע שבו פעלה ראנד, יש סיכוי סביר שיהיה בדבר די כדי להניח שהמסקנה האתאיסטית שאליה הגיעה בוססה על הקשר לקוי לגבי הדת – ושזו תהיה שונה לגמרי בהקשר שבו לא קיימת סתירה לגבי קיום האל, כפי שהוא מוצג על ידי דתות לא תבוניות.