בין הלשונות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 841
בין הלשונות
על הסוגיה הלשונית במחקר הפילוסופי
לצורך ביצוע מחקר משמעותי באפשרויות הקשר בין הפילוסופיה של אין ראנד (ופילוסופיה בכלל) לבין היהדות מצאתי כי הדבר מחייב לקחת בחשבון לא רק את העובדה שהיהדות משתמשת בלשון שונה מזו שבה משתמשת הלשון הפילוסופית, אלא שייחודיותה של הלשון העברית היא בעלת אופי אוניברסלי, המציב אותה במעמד מיוחד מבחינה אפיסטמולוגית, כבעלת מבנה וחוקים ההופכים אותה למנגנון תפיסה שונה לגמרי מכלל השפות הקיימות בעולם(*).
משמעותו של דבר זה היא בעיקר בכך שיש להכיר בעובדה שלצורך עבודה פילוסופית יש לראות את העברית כשפה השונה לא רק במושגיה אלא גם בצורת ההבעה שלה את הקיים במציאות – ורק לאחר בירור זה יש מקום להתאים את מושגיהם השונים של המגמות. התאמה זו צריכה להתייחס לשתי בעיות יסוד שאפייניות להחזקת ידע במערכת המושגית האנושית הן עיוות משמעויות המושגים, "אינפלציה" מושגית ו"גניבה" מושגית; עיוות משמעות המושג הוא החלפת תכנו העובדתי של מושג תוך השארת המלה שציינה אותו על כנה, "אינפלציה" מושגית משמעה החלשה ורידוד של שליטת מושג מסויים במציאות וזאת בד"כ על ידי הוספת מלים נרדפות או, לחליפין, הכנסה של עובדות עקרוניות פחות לתחומו; וגניבה מושגית משמעה הוצאת מושג ממקומו בהקשר ההגיוני ושימוש שלו בהקשר שבו הוא פועל בסתירה למקומו הטבעי.
לתהליכים אלה, שהם מטבעם חמקמקים וקשים לאיתור פילוסופי, מוספת בעיית ההבדל שבין הלשונות; כל לשון מייצגת תרבות מסויימת, שיש לה גישה מסויימת למציאות. ההבדלים בין התרבויות הם הבדלים בין לשונות ואלה באים לידי ביטוי בשוני שבין המבנים התחביריים, אוצר המלים, משפחות הקשרים המילוליים והבדלים המושגיים שלהם.
כפי שיודע כל מי שעוסק בתרגום, מדע הלשון רחוק מלהיות כזה שדומה למתימטיקה מבחינת דיוקו; היחסים בין השפות השונות אינם מהווים משוואה שקולה: לא לכל מלה יש מלה מתאימה באופן מדוייק בשפה אחרת, ולמלים רבות אין מלה מתאימה בכלל ויש להשתמש בקירובים. המצב חמור יותר במקרים שבהם מושגים שלמים הנמצאים בשפה אחת אינם נמצאים בשפה אחרת או כשיש ליקויים במוסר העבודה של המתרגם; אם זה האחרון איננו מודע לחשיבות תפקידו ו/או איננו ממלא את תפקידו בקפידה, הוא ישבש לחלוטין את הכוונות המקוריות ברמה המושגית.
(*) מכיוון שאינני מתיימר לידע מלא בכל הלשונות מבקש אני מהקורא לראות הגדרה זו באופן המוגבל לידיעתי הפרטית.
שיבוש ברמת המושגים, להבדיל משיבוש ברמת המשפטים, הוא דבר שקשה עד מאד לזהות ולתקן בשל העובדה שלקוחותיו הטבעיים של המתרגם תלויים בו וסומכים עליו שעשה את המירב בתחום שבו מכר להם את התמחותו.
במיוחד בהתחשב בכך שכל המאסה הפילוסופית של האנושות מבוססת על העברות תמלילים שנערכו מתרבות אחת למשנה במשך דורות לא מעטים, גורמים אלה הם חלק מהבעיות שנמצאות בגוף הפילוסופיה, ושיש לקחת אותן בחשבון לפני פתיחת דיון פילוסופי משמעותי במושגי יסוד בין הוגים האוחזים בשפות שונות. ההסטוריה של הפילוסופיה מאופיינת בבעיות אלה הן בגלל החשיבות העצומה שיש למערכת המושגית כנושא מטפיסי-אפיסטמולוגי והן בשל העברת הרעיונות הפילוסופיים דרך התרבויות ההשונות החל מתרבויות העולם העתיק.
למותר, בהקשר זה, לציין כי היהדות – והלשון העברית – הן לא רק התרבות הסדורה העתיקה ביותר שידועה לנו, אלא שחלק היסוד של תמליליה נכתב לפני הולדתה של הפילוסופיה ביוון העתיקה. ללשון העברית כמה מאפיינים שבהגדרה מייצרים בעייתיות מיוחדת לפני התרגום הפילוסופי. אחד מאלה הוא היות העברית, בהגדרה, בלתי ניתנת להיתרגם – מה שמעלה סימני שאלה לגבי מידת האמינות שיש לתרגומי מושגי היסוד שלה בכלל ובמונחים פילוסופיים בפרט. זוהי הנחת היסוד שבאמצעותה יש להתחיל כל מחקר רציני במשמעות הפילוסופית של מושגי היסוד הדתיים, וזה אחד הדברים שלקחתי בחשבון לצורך חקירת הנושא.
ונסיים בדוגמה אחת מני רבות להבדלים המילולים (שאינם רק מושגיים) בין השפות, אשר מצריכות התייחסות מיוחדת בהקשר דיון תכני, כדאי לחעמוד על משמעות העובדה שהמושג "אתה" בעברית, המתייחס אל היחיד האנושי (כאשר הוא מבחין אותו מהרבים של "אתם") לא קיים, למעשה, באנגלית, שבה המילה YOU מקיפה יחיד ורבים גם יחד. לדוגמה אחת זו יש השלכות מכריעות לגבי אמירות יסוד כמו כל המצוות המופנות אל היחיד ביהדות – פניה אשר בשל אי קיומה המילולי בשפה האנגלית, למשל, מאבדת את המגמה היחידאית שלה לטובת קולקטיביזציה לשונית.