אין ראנד ותנועת זו ארצנו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שבת, 19 ינואר 2013 16:41
- כניסות: 1129
אין ראנד ו"זו ארצנו" – הקשר
(תשובה לשאלות בעניין הקשר בין הפילוסופיה של אין ראנד לעקרונות תנועת "זו ארצנו")
כמחזיק בפילוסופיה של אין ראנד וכחבר הנהלת "הפילוסופיה של אין ראנד בישראל", מה שאני עושה במסגרת חברותי ב"זו ארצנו" איננו אלא נסיון ליישום של עקרונות הפילוסופיה של אין ראנד במציאות הפוליטית הישראלית.
אני יכול להיות צודק או טועה, אבל אני חייב לפעול על פי מה שנראה לי נכון – ומי שנראה לו שאני טועה מוזמן להציג לפני את טעויותי.
זה נכון שאין טעם לטפול עלי אשמות שוא רק בגלל שאני חבר בתנועת "זו ארצנו" אך מאידך זה נכון גם שיש קשר הדוק בין הפילוסופיה שבה אני מחזיק לבין פעולותי.
מה הקשר?
זכויות האדם.
הפילוסופיה של אין ראנד, במיוחד בחלק הפוליטי שלה, רואה את זכויות האדם כנושא המרכזי והחשוב ביותר בפוליטיקה (המאמר "זכויות האדם" של אין ראנד, בנושא זה, מומלץ לקריאה). למעשה, על סמך הידוע לי, אין ראנד הגדירה את הנושא של זכויות האדם בצורה הטובה ביותר, ולכן התיאוריה הפוליטית שלה היא, בעצם, ראש החץ של האמת בתחום מסויים זה. להבדיל מגישת אין ראנד (המתבססת, בין היתר, על גישתו של לוק לנושא, כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילת העצמאות של ארצות הברית), הגישה השמאלנית של זכויות האדם (שאת ביטוייה ניתן למצוא גם במגילת הזכויות של האו"ם) איננה מגינה על זכויות האדם אלא מפקיעה אותן ופוגעת בבני אדם בכל אתר ואתר – ובפרט בישראל.
בהתאמה לידיעה שמדינת ישראל היא ארגון לא מוסרי אשר פוגע בזכויות האדם של אזרחיה – ולא רק – הכרזתי, כבר לפני שנים, על מרד רעיוני כנגדה. אחד הטיעונים שלי במשפט שהתקיים כנגדי בעניין זה היה שלא רק שהמדינה פוגעת בזכויות האדם שלי על ידי הפקעת רכושי (מיסוי כפוי וכיו"ב) אלא שהיא מסייעת לארגונים ומדינות אחרות הפוגעות בזכויות האדם על ידי רכושי הנגזל. בהסכמי אוסלו ביצעה מדינת ישראל את אחד הפשעים הגדולים ביותר כנגד זכויות האדם (של יהודים וערבים כאחד) כשנתנה לרוצח נשק והפקידה בידיו את גורלם של אנשים רבים חפים מפשע. כל הדיון בקשר להפקעת רכושם הפרטי של מתיישבים, וכפי שקורה היום, הפקרת חייהם על ידי הממשל, הוא דיון בפגיעה בזכויות האדם המבוצעת על ידי מדינת ישראל. זהו היסוד לשילוב בין חברותי ב"זו ארצנו" לבין החזקתי בפילוסופיה של אין ראנד.
"זו ארצנו" איננה ארגון אלים, אלא ארגון של הגנה עצמית. אזרחי ישראל – ובכלל זה מתיישבי יש"ע – הם בעלי זכות על רכושם. כל תביעה שתערער על זכות זו תצטרך להצדיק את עצמה באופן אובייקטיבי בבית משפט אובייקטיבי – ורק אז יש להתייחס אליה כבעלת משמעות מבחינה מוסרית. כל צורה אחרת של תביעה, אם היא מגובה באבן, רימון או תותח, מהווה אלימות ואין לה מקום בין בני אדם ששומרים על זכויות. העובדה שהשמאל, האלים מיסודו ומטבעו (בתוקף התבססו על רעיון הפגיעה בזכות היסודית של האדם, זכות הרכוש – על ידי הפקעת הרכוש הפרטי של "בעלי ההון" וחלוקתו מחדש), התרגל לראות את האלימות מצידו כפעולה לגיטימית (ראה ההשתוללות והשמדת הרכוש בעת "הפגנות" ו"שביתות" ההסתדרות, הסטודנטים ומפוטרי מפעלים למיניהם), אסור לה שתעוור את עינינו מלתפוס אותו (את השמאל) כפוגע העולמי הראשי בזכויות האדם.
הרעיון שהסוציאליזם הוא האוייב הגדול של זכויות האדם הוא רעיון אובייקטיביסטי, שטופל רבות על ידי אין ראנד (חלק מהחומר ניתן לקריאה באגף "אין ראנד" באתר "פילוסופיה" – www.philosofia.org). "זו ארצנו" נבחרה על ידי ועל ידי ידידי תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל לצורך שיתוף פעולה במלחמה למען זכויות האדם. אני, באופן אישי, מעורב במגוון גדול של פעולות בנושא זה, החל מהתנגדות לפעולותיו של השלטון כנגד זכויות בעלי הרכוש באופן פרטני, וכלה בסיוע לנפגעי פעולות השלטון – כמו, למשל, פליטי אסון לבנון, שממשלת השמאל המיטה עלינו לפני שנה. זו גם ההזדמנות להזמין את הקוראים לתרום לפעולות סיוע לנפגעי הסוציאליזם הישראלי.
ואסיים בהערות קצרות הנוגעות לדיוקים פילוסופיים חשובים:
1.קראתי להרג ערפאת – אך לא לרציחתו. ההבדל בין הריגת רוצח לרצח הוא ההבדל בין המעשה המוסרי של הגנה עצמית ו/או ענישה לבין הלא מוסרי. אגב, אין אני זקוק לערפאת מת דווקא; הייתי מסתפק גם בעצירתו עם חבורתו, העמדתם לדין והוצאתם להורג בצורה "הומנית" (שאין ספק שהוריהם של אלה שרצח ערפאת לא היו אוהבים כל כך – ובצדק).
2."זו ארצנו" היא תנועה לאומית – לא לאומנית. ההבדל: לאומיות היא הכרה בערך אובייקטיבי, בהשתייכות ללאום, שהוא מהות אובייקטיבית. לאומנות היא הוצאת הלאומיות מהקשר והפיכתה לקרדום אלילי לא לגיטימי כדי לדרוס בני אדם אחרים ולפגוע בזכויות האדם שלהם. לאומיות איננה פוגעת בזכויות, אלא מצהירה על זכויות. לכל עם לאומיות – אפילו לעם שהורכב מעמים שונים, כמו ארה"ב. הדבר אינו סותר בשום צורה את גישת אין ראנד ("פילוסופיה – מי צריך את זה?" הוא המאמר שלה שמתאים לבירור עניין זה).
3.חברות בארגון כלשהו, אין משמעותה קבלה כללית, מוחלטת וחסרת ביקורת של כל הדעות של האנשים הכלולים בו. מעורבותנו, כמחזיקים בפילוסופיה של אין ראנד, בארגון כלשהו, היא גם בעלת מטרת הפצת ערכים, עימות רעיוני והשפעה אינטלקטואלית. אף כי לחלק מהקוראים זה עשוי להישמע מוזר, מצאנו בין חובשי כיפות בישראל פתיחות גדולה יותר, יכולת התמודדות רעיונית גדולה יותר וכושר גדול יותר לסימביוזה אינטלקטואלית, משמצאנו כמעט בכל ארגון "חילוני". מבחינה פוליטית, לא רק ש"זו ארצנו" נסתברה כתנועה הקרובה ביותר לנושא זכויות האדם, אלא שגם אין שחר להצגתה כאלימה. למעשה, רוב האלימות שבה היו מעורבים פעיליה, היתה כזו שהופעלה נגדם (יש תיעוד רב). מנהיגי התנועה ביססו את פעולותיה במכוון על פעולות המחאה הלא-אלימות (הפציפיסטיות באופיין) אשר נתבצעו בשנות ה60 בארה"ב בתחומי זכויות האזרח. למותר לציין כי "זו ארצנו" נתקלה באלימות שלטונית חסרת פרופורציות, כנראה מצד הגורמים הסוציאליסטים שעדיין מחזיקים בימינו בתפישות שהצדיקו,לפני חמישים שנה, מכירת תינוקות (ראה מקרה משולם), רציחות פוליטיות (ראה מקרה דהאן) וסתם מעשי טבח (ע"ע אלטלנה ורבין).בכבוד רב,
אוהד קמין
הפילוסופיה של אין ראנד בישראל