איש המציאות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 653
איש המציאות
תמונת העולם של רוארק
ב"כמעיין המתגבר" מבטא הוארד רוארק את גישתה של אין ראנד, הסופרת והפילוסופית, אל איש הרוח, היוצר, המקדם את האנושות. לפי השקפתה, מה שמבטא את אישיותו ומבחין בינו לבין בני אדם אחרים הוא היותו ממוקד במציאות האמיתית, האובייקטיבית ולא במציאות החברתית כמו חלק גדול מבני האדם. עבור רוארק רק חוקי המציאות הם כאלה שלהם יש לציית ואילו המוסכמות החברתיות, אף שהן עשויות להיות עבורו בעלות ערך רב, הן משניות במעמדן ביחס לחוקי המציאות.
בהתייחס לעובדה שפעולתו של האדם נעשית בהקשר של ערכים, עליו לבסס את ערכיו על עובדות המציאות ולא על שקרים או דמיונות. בזמן שהראשון הוא התשתית היציבה של חיי האדם התבוני, השני הוא תוכנו הקבוע של הדמיון הסובייקטיבי, המאיים לעתים קרובות על הידיעה האובייקטיבית. עם זאת, העובדה שהיוצר ממוקד במציאות העובדתית יותר מאשר במציאות החברתית לא רק שאיננה עושה אותו בלתי-חברותי אלא להיפך: היא מאפשרת לו להשיג את ההישגים שיעשוהו כזה שיוכל לתרום לבני אדם אחרים.
דווקא מכיוון שההתייחסות למציאות היא היסוד המשותף לכל בני האדם, יכול אדם יוצר ליצור ערכים שיוכלו להעשיר ולהביא הנאה לבני אדם רבים בעולם. במובן זה ממוקדים כל בני האדם היצרניים, המחזיקים בשאיפה להשגת ערכים, קודם לכל במאמץ הגשמת ערכיהם במציאות, גם אם יש בערכים אלה משום תועלת רבה לבני אדם אחרים.כך, עבור יוצרים רציניים, מהווה המציאות אמת המידה היסודית לפעולה הרבה לפני שהתרומה לחברה הופכת לכזו.
לפיכך, בין אם מדובר בהתייחסות היחיד אל ערכיו שלו ובין אם הוא לוקח בחשבון את ערכם של ערכים אלה לחברה, מדובר תמיד בענין ערכי ולפיכך אנושי. התבוננות מסוג זה איננה מנגדת בין ערכי היחיד והחברה אלא משלבת ביניהם, כמו העובדה שהיצרן המפיק את יצירתו מן המציאות מביא באמצעותה תועלת לבני אדם אחרים. דבר זה תואם את העובדה שפעולת הסוחר למען עצמו מעניקה גם ללקוחותיו ערכים, ולפיכך מייצגת התאמת ענינים בין בני אדם ולא מלחמה. זהו רעיון יסודי בגישת אין ראנד לגבי יחסי-אנוש.
לפיכך, על אף ובניגוד למיתוסים עוינים, המוקיעים את האובייקטיביזם כאנטי-הומני, אין ראנד אומרת שהיחיד האנושי המכוון את מודעותו לציות לעובדות המציאות הוא זה זמניח את הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה ולכל שיתוף פעולה טוב בין בני אדם. למעשה, רק זה שממוקד במציאות האובייקטיבית הוא האדם שיכול להציע ערכים גם לבני אדם אחרים. זהו משמעה של יכולת היצירה האנושית, אשר איש הרוח מבטא אותה באישיותו. מבחינה זו נמצא האדם היחידאי, המתמקד בחוויית החיים האישית שלו, תואם – ככל שענינו זה מבוסס על ערך אנושי – את הערך האנושי המקיף שקיים בחזקת כל בני האדם באשר הם.
רעיון זה קיים בצורה חזקה ב"כמעיין המתגבר"; נוסחת היסוד המעורבת בנושא זה היא שבין שני סוגי אנשים, שאחד עוסק עם המציאות והשני עם בני אדם, לזה שעוסק עם המציאות יש גם מה להציע לבני אדם – ובמובן מסויים יש אף יותר ממי שעוסק עם בני אדם בלבד. רוארק, גיבור היצירה, שעוסק עם עובדות המציאות, כלומר עם עימות עם החומר הטבעי, שאותו עליו לעצב לכלל מבנים, שהוא האתגר שניצב לפניו כאדריכל ושלמעשה עומד לפני כל יצרן, הוא זה שיש לו מה להציע לבני אדם אחרים, בתוקף יכולתו לבנות עבורם בתים.
בזמן שאנשים יוצרים כדוגמת רוארק מציתיים לחוקי המציאות, בני אדם אחרים רואים את חוקי החברה כקובעים בחיים. אלה שמתמקדים בדרישות בני האדם ולא בדרישות המציאות, הם אלה שאין להם הרבה מה להציע לבני אדם אחרים, אם בכלל. במלים אחרות, היחיד המקורי, הקרוי ב"כמעיין המתגבר" איש "היד הראשונה", הוא זה שבידו מה להציע לאחרים ולכן מסוגל לסייע באמת לחברה האנושית, שכן זו זקוקה לערכים שנוצרים על פי חוקי המציאות ולא על פי מוסכמות חברתיות.
ה"מה להציע", במקרה של רוארק, בא לידי ביטוי סמלי בזה שהוא בונה בתים, כי מדובר בערך שימושי שבני האדם כולם נצרכים לו. הדבר מזכיר את איזכורה של ראנד לגבי התעשיין רירדן, ב"מרד הנפילים", שמגן על בני אדם שהוא מארח בביתו. ב"כמעיין המתגבר" מודגשת עובדה חשובה והיא שבנוסף לכך שהוא מועיל להם מבחינה חומרית, רוארק נותן לבני האדם הקרובים אליו (כמו דומיניק וואיננד) גם השראה – גם בזכות העובדה שכאדם מושלם הוא מהווה יחידה שלמה של חיים ואושר. ככזה הוא יכול לסייע לאלה שקרובים אליו לחיות יותר טוב. הוא יכול להדריך אותם לגבי מה שחשוב בחיים ואף להציל את חייהם בכך שהוא מעניק להם משמעות.
דרך "כמעיין המתגבר" אנו רואים כיצד כל מי שקרוב לרוארק מרוויח מקרבה זו מבחינה חומרית או רוחנית, בין אם מדובר בלקוחות שהוא מעניק להם את פירות כשרונו ובין אם מדובר במכרים כפיטר קיטינג שמחזרים אחריו כי יש בידו לתרום להם ערכים. אך בעיקר מהווה רוארק ערך לקרובים אליו בשל היותו מייצג עבורם ערכים רוחניים והשראה. רוארק מעריך חלק מבני האדם הקרובים אליו בהיבטים החיוביים שלהם ומנסה אף לעזור להם, אך כל העת מתוך ההדגשה שהוא אינו חי למענם ואינו מצפה שיחיו למענו. במונחים של המוסר האנוכי, אם וכאשר אנו יוצאים מתוך הנחה שרוארק מייצג את אידיאל האנוכיות, את האדם החי למען עצמו, ממחיש הדבר את היות פעולת האדם למען עצמו עולה בקנה אחד עם פעולתו למען החברה.
במושג חברה מקופל הרעיון שבעל היכולת הגאונית היחידאית הוא גם זה שמקדם את החברה האנושית כולה. בסוף "כמעיין המתגבר", כשמועמד רוארק למשפט על כך שהרס את המבנה שיצרה רוחו, אשר עוות ביחס לערכיו המקוריים, מציג רוארק את ההסטוריה האנושית ככזו שמבוססת על יוצרים כמוהו – ולמעשה מתאר בכך את פעולתו הוא בדיוק באותו מבנה, שכן רוארק הצליח לספק במבצע ציבורי זה פתרונות גאוניים למספר אתגרים שאיש לא יכול היה לספקם כמוהו – אלא שאלה הופקעו ממנו על ידי זרים.
היכולת לראות את המציאות האובייקטיבית ולא את המימד הסובייקטיבי של האדם מאפשרת לרוארק לראות את האמיתי, את מה שקיים באמת. הוא רואה את ההבדל בין מה שאמיתי למה שאינו אמיתי, את ההבדל בין מהות לבין אישיות. הוא יודע שלכל אדם יש מהות מסויימת, יסודית, שמכוסה על ידי אישיות, שהיא מעין מסיכה שאותה אדם עוטה על עצמו מסיבות של צרכים חברתיים. מכיוון שרוארק מכיר במציאות הוא יודע גם מה נמצא מתחת לפני השטח של המציאות החברתית האנושית.
הדבר מבוטא ביכולתו של רוארק לרדת אל מתחת לפני השטח גם מבחינה פיזית. במובן זה יש ערך סמלי לעובדה שרוארק, הבונה בסופה של היצירה את גורד השחקים הגבוה ביותר בעיר, מסוגל גם לרדת לעומק מחצבת האבן כאשר התנאים מכריחים אותו לכך. דבר זה מסמל את העובדה שאדם יצרני מסוגל לשלוט במלוא האפשרויות שיש במציאות. השליטה המלאה שלו מאפשרת לו לראות לא רק את הרמאויות, הטעויות והמשגים של בני האדם אלא גם עד כמה כל אלה הם החלק הפחות חשוב בהם ובמציאות. במובן זה מכיר איש המציאות בעוצמת האמת כפי שאין איש החשבון רואה את טעויות החישוב כגורם שיש להתעכב עליו. מדובר במה שאינו תואם את המציאות בזמן שמה שחשוב בחיי האדם ובמיוחד כשהוא יחיד בעל מקוריות הוא ההיבט תואם המציאות שמבטא את האמת.
כשמדובר באנושות, האמת של האדם היא מה שהאדם הוא באמת - החלק המקורי שלו, החלק שמבטא את הפוטנציאל שלו, שהוא מה שהאדם צריך לדעת לזהות ולממש בחייו, כי השגתו את האמת היא מה שמאפשר לו להתקדם בחייו.
שני אנשים שאיתם נפגש רוארק ושדומים מאד זה לזה הם דומיניק וואיננד. בתחילת היכרותו עם שניהם מתרחש תהליך שבו שניהם נלחמים בו ומעוניינים לשלוט בו, אך הוא מצליח לחדור את מעטפת התדמית שאותה הם מפעילים נגדו דווקא מכיוון שבראיית המציאות שלו הוא מצליח להבחין באישיותם האמיתית, הכמוסה, הנחבאת מאחורי פעולותיהם. בכך רוארק מוכיח את חוכמת ראיית המציאות שלו, שכן הוא מבין שהנסיבות שגרמו להם להתנגד לו קשורות יותר לרובד התת-מודע שלהם, אשר מנסה להוכיח להם כי הם צודקים בפעולתם נגד הגאוני והגדול שבאדם. רוארק מבין שבמלחמתם של אלה נגדו הם מנסים לפתור את בעיית חוסר המימוש האישית שלהם – ולפיכך הוא מנצח אותם על ידי הצגת עצמו כאנטי-תיזה לגישתם, כמי שאינו זקוק לתנאים החיצוניים כדי לחיות.
בשל יכולתו של רוארק לזהות את מצבם הנפשי של דומיניק ושל ואיננד יכול הוא להתמודד עימם, כי הוא קורא את השפה הלא מפורשת שבה הם משתמשים, כי הם עצמם אינם מודעים למלוא המשמעות של מה שעליו הם מצהירים – שבעצם הם אוהבים את מה שהוא מייצג כי הוא מבטא את הכמוס באישיותם שלהם, אשר הם לא נתנו לו להתבטא במלוא עוצמתו בחייהם הפרטיים.
דוגמה לכך מתרחשת באירוע האהבה הכפויה-לכאורה בין רוארק לדומיניק, שבו דומיניק מעבירה לרוארק שדר כפול. העברת שדר זה נעשית בשני צירים: בציר אחד מועבר על ידה השדר הרשמי, המילולי, שבא מצד אישיותה, שבו היא מצהירה כי אין לה ענין בו. במקרה זה מדובר בדברים שקשורים למצב החברתי ואין להם קשר קרוב לעניניו האמיתיים של היחיד; הם מייצגים את ההיבט הקולקטיביסטי של האינדבידואל כפי שהוא נתפס על ידי החברה החיצונית, זה שאינו קיים באמת: קליפה דקה שאינה מצביעה על הערכים האמיתיים. השדר השני שהיא מעבירה לו הוא זה הנמצא ברמה לא מילולית. בו אומרת דומיניק לרוארק שהיא רוצה בו. זה הדבר שאנו, כקוראים, חווים אותו ויודעים אותו ברמה יסודית. הקורא חש את רצונה האמיתי של דומיניק כפי שהוא חש שפעולתו של רוארק, בהקשר זה, מייצגת קריאה נכונה של עמדתה כלפיו.
כאשר רוארק עומד מול דומיניק, המעבירה לו שדר הכפול זה, הוא צריך לשאול את עצמו: מה מבין שני אלה עליו לקחת ברצינות? כמו כל אדם שנמצא בחברה, הוא יכול לשאול את עצמו באם הוא רוצה להתייחס אל המציאות או אל האישיות. במובן מסויים זהה הדבר לשאלה האם לסמוך על הבנתו את המציאות או את האנשים. הכוונה איננה לאנשים במובן האינדבידואליסטי אלא במובן של דעת קהל, של מוסכמות והרגלים חיצוניים לא רלוונטיים וחסרי בסיס. אלה האחרונים מהווים כבלים, אשר מעיקים על בני האדם ומונעים מהם מלממש את מהותם האמיתית.
בהקשר זה, מה שקורה למעשה, במצב שנוצר ב"כמעיין המתגבר" בין רוארק לדומיניק הוא שהוא משחרר אותה מכבלי הדוגמה הכוזבת שבהם היא אסורה. הוא פורץ את כבליה, את הקליפות של מה שסוגר עליה, מה שמגביל אותה. דבר דומה לחלוטין הוא עושה ביחסיו עם ואיננד, כאשר זה מנסה בשלב מסויים לכפות עליו לבגוד בעצמו. בשני המקרים הוא משחרר את שניהם מן השקר לאמת ונותן לשניהם אפשרות להציל את עצמם, כי הוא חושף לפניהם את מהותם האמיתית.
בשני מצבים דומים נתקל רוארק ב"כמעיין המתגבר": בפגישתו, כאמור לעיל, עם ואיננד, שבו זה האחרון מנסה להביאו לידי פשרה לגבי תכנית הבניה שלו ובפגישתו עם מר סטודארד, אשר נשלח על ידי טוהי להזמין ממנו את "המקדש לרוח האדם". בשני המקרים צריך רוארק להחליט מה, מבין שתי האפשרויות המנוגדות הנמצאות לפניו, מבטאת את המציאות האמיתית. בזמן שבמקרה של ואיננד קל לו להבחין באמת ולנצח במאבק, הוא מולך שולל במקרה של סטודארד כי זה איננו מייצג את עצמו אלא מצטט את אלסוורת טוהי, אשר מנחה אותו לגבי מה שיציג לפני רוארק. לפיכך מה ששומה עלינו ללמוד מכך איננה הטעות של רוארק אלא דווקא הכוח שלו – יכולתו לראות את הטוב באדם אף אם זה משקר לו.
בפעולתו של רוארק הוא מבטא את משמעות קיומו של היחיד היוצר לחברה כולה, כי באמצעות תפיסת העולם שלו הוא מעניק תרומה בלתי ניתנת להערכה גם לבני אדם אחרים. כאשר רוארק עושה מה שהוא עושה למען עצמו ולמען ערכיו הוא נותן משמעות וטעם גם לחייהם של ואיננד ודומיניק. יתרה מזו, הוא אף מציל אותם בהכנסת תוכן לחייהם. בכך הוא מהווה אידיאל ונקודת ייחוס ובקרה לא רק לאנשים טובים אלא גם לאנשים רעים. בגלל זה אלסוורת טוהי רוצה לדעת מה הוא חושב עליו, על אף שהוא אויבו. עבור בני אדם רבים רוארק הופך להיות מעין מצפן, המכוון בפעולותיו למימוש עצמי של הזהות. בגלל זה הרבה אנשים מתייחסים אליו, גם אם כאשר הוא אינו מתייחס אליהם – ואולי אף כאשר הוא אינו מכיר אותם כלל, פשוט כי העולם שלו מדי מלא בעניני עצמו.
לא מן הנמנע שהתנגדותם הרגשית הרבה של בני אדם בתקופתנו לראנד ולתורתה מבטאת אף היא את אותו עקרון, שכן היא מצליחה לגעת בנקודות הרגישות והעמוקות ביותר שקיימות בבני האדם, אלה שמציגות אותו, כפי שאמרה לא פעם, כיצור גיבורי, שיש בידו היכולת להגיע להישגים עצומים. במובן זה מדגים רוארק את הדרך שבה הופך היחיד האנושי למנהיג בעצם תפיסת המציאות שלו, המקנה השראה וכוח לבני אדם בעצם דמותו, אף אם אין זה כלל מענינו ומכוונתו להביא תועלת לחברה. דרך דמותו של רוארק מאתגרת ראנד את האנושות כולה, אשר איכות חייה מבוססת על יצירתם של היחידים גדולי הרוח שלה, לשאול את עצמה מהם התכונות האנושיות המבטאות בצורה המובהקת ביותר את הטוב שבאדם: יכולתו לשלוט בבני אדם אחרים או במציאות?