ממסד מדעי אנטי מדעי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 627

 

ממסד מדעי אנטי מדעי

ההדגמה לצופים של כלי נשק חדש, שבה נהרגים כבשים, המופיעה ב"אטלס" של אין ראנד, והזעזוע שעובר על בני האדם הרואים אותו, היא בעלת משמעות עמוקה, המשלבת ביקורת פוליטית עם הצגת אופיו הרוחני של האדם; אין אדם שלא ירגיש זוועה מחיסול בדם קר של בעל חיים - גם אם הדבר מוצדק על ידי מטרה חיובית. העובדה שהדבר, אשר נעשה כדי להדגים את פעולתו של כלי נשק חדש, מזעזע את הצופים בו לעומק רגשי רב, היא צורת ביטוי של הזוועה שחשים בני אדם באופן יסודי כלפי כל תהליך שפוגע בחיים וזורע סבל, על אף שלכאורה הוא מוצג כנשק הגנה.

בהקשר של תפיסת ראנד, זוהי דרך אמנותית להראות לנו שהחיים והמוות מנוגדים בטבעם עד כדי כך שבמיוחד כאשר המדע מנוצל לביצוע מוות על ידי הממשל, יש לגבי הדבר סימן שאלה מוסרי. זה מה שחש איש המדע הרואה את תלמידו משתף פעולה במבצע ממשלתי, אשר מחד מבוסס על ידע שפיתח, אך מאידך לא ברור באם ההקשר שבו הוא מופעל הוא הכרחי – ובמקרה שבו מדובר בממשל לא מוסרי יש מקום להניח כי ההקשר אינו כזה ולכן גם כי התהליך אינו מוסרי.

חשיבה מסוג זה מאפיינת את פעולתו של הממסד המדעי המודרני; נתחים של ידע אובייקטיבי מטופלים באמצעות ממסדים ציבוריים הנתמכים במשאבים ציבוריים, כאשר ההקשר המוסרי של פעולתם אינו ברור, אך לעתים קרובות הם מעורבים במטרות המנוגדות למדע האנושי; כלומר כאלה שאינן נחוצות לקיומו במקרה הטוב ובמקרה הגרוע הן בולמות את התפתחותו.

דוגמה מובהקת לכך היא טיפולו של המדע המודרני בתחום הנפש בכלל ובנפש האנושית בפרט. בשדות אלה הממסד המדעי, שחלק גדול מתקציביו ומשאביו מבוססים על כספי ציבור, "מצליח" לעכב כה הרבה מהתקדמותו של מי שנשען עליו ולהביא אותו למצב של התעסקות קבועה ברכיבים יסודיים-ראשוניים של החומר הנלמד, וזאת במסווה של מחקר שאמור להביא תועלת למשלמי המסים. מגמה זו של "מחקריות" זהה בערכה גם לתירוץ ה"מחקריות" של "אמני" זמננו, הממומנים על ידי הניהול הריכוזי של חיי האמנות והתרבות בחברה. זה מוביל למבוי סתום מבחינה יצירתית ומספק לחברה כמות גדולה של מחקרים שטחיים במקרה הטוב ויצירות אמנות שטחיות, חסרות ערך אמיתי, שאין אפשרות ליהנות מחווייתן במקרה הרע.

בהקשר זה, אחת מה"תרומות" של המדע האנתרופולוגיה, למשל, היא מחקר שנעשה על עמים פרימיטיביים, אשר מתעלם לחלוטין מההישגיות הרוחנית של עמים אלה, בשל דחייה על הסף של האפשרות שהם יכולים להשיג ידע ללא קיומו של ממסד מדעי כמו זה הקיים בזמננו, כלומר כזה המצויד במעבדות ומכשירים כמו שיש לאנשי המדע של ההווה. אך החקירה המדעית של זמננו איננה מאפשרת בחינה יסודית של מושגי הרוח של תרבויות העבר, החל ממושגי הדתות העתיקות וכלה בהבנות תרבויות העבר לגבי המציאות.

הדחיה על הסף של כל ידע שאינו עולה בקנה אחד עם הידע המערבי העכשווי מהווה פסק דין קטלני על מכלול הידיעה האנושית שהצטבר בעולם עד הזמן החדש ומביא, ללא ספק, לחיסול אפשרותנו לדעת על ההישגיות האנושית של העבר, כמו למשל אלה המבוטאים באמצעות הדוגמאות המרתקות שנוצרו בקרב עמים שהגיעו להישגים עצומים בתחומים מדעיים רבים, כמו המצרים או הרומאים, שלא לדבר על הידע שמציגה היהדות.

הדרך לניצולו הנכון של הידע מן העולם העתיק חסומה היום על ידי תלכיד של מוסכמות דוגמטיות, שאיננו מאפשר לאדם של היום לעסוק בצורה רצינית אמיתית באוצרות הידע המציאותי שמקורו בגדולתם האנושית של חכמי העבר. אחת מ"תוצאותיו" של המדע החדש היא חוסר האפשרות שלו להציע תיאוריות לגבי הדרך שבה נבנו מבנים אדריכליים עצומים בעבר, החל מהפירמידות, מבחינה טכנולוגית.

אין ספק שיש לבצע בנושא זה פריצת דרך חדשה, אשר תפרק את עסקאות החבילה שבהן כרוך וקשור, לרוב, הידע הישן עם טכסיות, הרגלים רעים וציוויים דתיים לא תבוניים. אך בתנאים של ימינו יש להשקיע את ההפרדה בין העיקר לטפל לא רק בתוצרי תרבויות העבר אלא גם בטיפול בממסדי ההווה, שדרך פעולתם של רבים מהם חסומה על ידי גישות דוגמטיות, שאין ספק כי גם בהן יש עומס של ציוויים בלתי רלוונטיים הקשורים להיררכיה שעליה מבוסס המימון המשאבי של מחקרים אלה בימינו.

סביר שלצורך הפרדת הידע המציאותי מעטיפותיו הישנות יש להבחין בהבדל ביניהם, אך אסור לעשות זאת מתוך התעלמות מההקשר שבו הוא מופיע. סביר ביותר שלצורך הבנה נכונה של ידע זה יש להתייחס ברצינות אל "עטיפות" אלה, אף אם הן מוטעות, שכן בלעדיהן קשה יהיה להבין את מקורותיו ולעסוק בהם.

בהקשר זה כדאי הדבר לברר, כאשר בוחנים, למשל, את מבנהו של מקדש עתיק, את התפקידים המדויקים שלהם יועדו חלקיו וכליו, מתוך בחינה ענינית של המושגים העתיקים שבהם הם מוגדרים. בלי ידיעת תפקידים אלה לא ניתן יהיה לשפוט כהלכה את החוכמה שהושקעה ביצירתם. אם מוסד מדעי כלשהו חוקר, למשל, את הדרך שבה הוקמו הפירמידות במצרים, שומה על החוקרים להכיר את השקפתם המדויקת של הבונים לגבי העולם כי אין ספק שזו קבעה הרבה מעקרונות המבנה שהקימו. אם בהקשר זה יעדיפו החוקרים שלא להתייחס להשקפה עתיקה זו ויבחנו את בניית המבנה העתיק על יסוד בחינה מנותקת מרקע זה ייפגע בכך המחקר עצמו. לפחות במובן זה יהיה הממסד המדעי לא מדעי.

לסיכום, יש לעקר את הממסד של ימינו מאי מדעיותו המובנית, כדי להשיבו לפסים של מדעיות נאורה וחסרת דעות קדומות. כל עוד ימשיך ממסד מחקרי זה להיות שבוי בידי דוגמות ותובנות הפוסלות על הסף את השקפות העבר ימשיכו המחקרים של ההווה להיות אנטי מדעיים ולא יספקו תשובות ראויות על שאלות היסוד שיש לשאול לגבי הישגי העבר.