החי הרוצה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 909
החי הרוצה
האדם – כמו כל חי – רוצה כמה שיותר למען עצמו; אך לא רק למען עצמו. היחיד האנושי מעוניין גם בטובתם של בני אדם אחרים, ובמיוחד כאשר הדבר כלול בתמונת הערכים שאותם הוא רואה כחלק מהערכים שאליהם הוא שואף ממילא. דאגתו של אדם היוצר לקיומם ושלומם של בני אדם אחרים קיימת בצורה שאיננה שוות ערך לאלטרואיזם או להקרבה עצמית אלא לאיכפתיות שהיא חלק טבעי מהעושר האופייני לחיי היצרן, זה המתבטא גם בדאגתו הטבעית לבני משפחתו והקרובים אליו.
אחד ההבדלים המשמעותיים בין הוארד רוארק לג'ון גאלט הוא שבזמן שרוארק מדגים אדם ה"מספיק לעצמו" ונראה שהוא יכול להסתפק בהישגיו המקצועיים שעליהם מסופר ב"כמעיין המתגבר" ובחיים משותפים עם דומיניק פרנקון, גאלט מעוניין במצבו המוסרי של העולם כולו ולא מוכן לחיות בעולם שהוא פחות מצודק. ערך זה הוא דוגמה מובהקת למרחב הערכים האפשרי הפתוח לפני הרצון האנושי, שהוא נחלתו של היחיד האנושי.
אדם תבוני מעוניין בקשר עם יחידים אחרים מסיבות רבות, וביניהן העובדה שהוא כמה להדרכה, כמה לראות פעולת אנשים היוצרים דברים שלא הוא יצר, כי הוא מעוניין להשיגם באמצעות מסחר, החלפה, וייעול חייו. זהו יסוד ענינו של האדם הטוב, היצרני, בערכים כמו העשרת החברה האנושית גם כאשר הדבר איננו נוגע בו חומרית.
בשלב הראשון של התפתחותם כיחידים אופייני לבני אדם צעירים רבים לתהות על הרווחים האפשריים להם מקשרים חברתיים. מבחינתם עומדות בסימן שאלה שאלות כמו: מה מניע את ג'ון גאלט לקבוע משימה שהיא בתחום החברתי? מדוע אכפת לו מן העולם? האם לא די לו להסתפק במה שקורה לו עצמו? והאם אין בדאגה זו של גאלט וחבריו לגורל העולם טעם מה של חוסר-אנוכיות או - גרוע מזה - אלטרואיזם?
ומדוע אנשי עמק ג'ון גאלט חיים בו רק תקופה קצרה בשנה? האם לא די להם בחלקה הקטנה של שלמות קיומית שהם בנו לעצמם? מה יש בעולם שקיים מחוץ לעמק המעניין אותם? הרי בימינו, למשל, מקובל על רבים (שחלק גדול מהם תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד) כי די לו לאדם בעצמו ולפיכך, אם מצליח הוא לבנות אי עצמאי של קיום המספק את צרכיו (כמו, למשל, בצורת מקום מגורים ומשרה טובה) יכול הוא להסתפק בו.
בנוסף לכך מובילה אותנו התצפית הפשוטה לזהות סימנים של רצון להיות לעזר לאחרים, הקיימים ברשותו של כל אדם בריא; זה מתחיל מזיהויה של ראנד איכות זו בספרותה, כמו במקרה של הווארד רוארק שמעניק סיוע ידידותי לקיומו החומרי של הפסל סטיבן מלורי, או הסתכנותם של יושבי עמק ג'ון גאלט למען הצלתו - ומסתיים במציאות ההווה, הכוללת את עובדת הקיום של ארגונים המקדמים את הפילוסופיה של אין ראנד בעולם תוך הסתמכות על תרומתם הנדיבה של תומכי רעיונותיה.
אך לכל אדם בעל שיעור קומה יש ענין בעולם החיצוני, כי עולמו – מה שמעניין אותו בחיים - איננו מצטמצם בהיבט החומרי. הוא כולל את כל מי ומה שיש לו ענין בו, ואת כל מי ומה שכולל ערכים מועילים (לו) ברוח ובחומר כאחד, ובכלל זה את האנושות ואת השאיפה לטובתה. ולא רק שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם אלטרואיזם, אלא שאין הוא חורג משאיפתו האנוכית של היחיד הפועל למען ערכיו הוא.
למעשה, כל אדם חש איך טובתו של המין האנושי בכלל קשורה ישירות לטובתו האישית - ולו רק מתוקף היות האדם מטבעו כזה השואף להשיב טובה תחת טובה ולפיכך - כמי שמודע לטובה הגדולה שניתנה לו על ידי בני אדם אחרים - חפץ הוא להשיב כגמולו לכל מי שהעניק לו בהסטוריה ערכים שמעשירים את חייו. ברוח זו, רואה כל אדם בעל שכל ישר כל פעולה למען האנושות כמוסרית, בשל היותה צורה של תשלום ראוי כנגד מה שקיבל בחייו.