טעם ואמת

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 747

 

טעם ואמת

לעתים קרובות סותמים בתרבותנו את הגולל על כל אפשרות דיון באיכות אמנותית תוך שימוש ברעיון הטעם האישי ככזה שלא ניתן לחדור לתוכו באמצעות ידע אובייקטיבי. הטועים בנושא זה מבססים את גישתם על ההנחה שטעם אישי אינו אובייקטיבי וטעות בידם. כי למעשה ככל שהטעם היחידאי טוב יותר הוא אובייקטיבי יותר.

זה שטעם הוא עניין אישי איננו אומר שהוא תמיד נכון ושאינו יכול לטעות, איננו אומר שאין הבדל בין טעם טוב ללא טוב ושאני אינני יכול לומר למישהו, על בסיס אובייקטיבי, שלדעתי טעמו טועה או גרוע. לכך יש לי זכות לפחות כמו לכל טבח, וקל וחומר מורה לבישול. הבלבול בין זכות לטעם אישי לבין האמירה שאין אמת מוחלטת נפוץ ביותר בימינו – אך בעיקר בתחומי החומר והחושים. בכל מקרה יש לדעת להשתמש בעובדת קיומו של ידע מוחלט בתחום האמנות – כפי שמוסיקאי יכול לזהות טעות בנגינה או בהתאמה הרמונית. במקרים כאלה, כמו באחרים, מה שנתפש כטעות הוא באמת כזה ולא בעיה של טעם אישי.

באמנות, זה יהיה שקר להציג לאדם מצב לא אפייני כאפייני אפילו אם מצבו של האדם המסויים הוא מצבם העכשווי של מליונים. האמנות איננה אמורה לדווח על מה שקורה במציאות אלא על תמציתם של הדברים, על מהותם המטפיסית, וזו מציינת קודם כל את מה שמאפיין את טבעה של מהות. מבחינה זו יש להבין כי גם בעיצומה של מגיפה צריך אדם – במיוחד אם יש לו ענין לרפא את המחלה – כי במצבו הטבעי האדם בריא.

גישה זו באה לידי ביטוי במצבים שבהם יבואו לידי מימוש האפשרויות הגלומות בבני אדם יותר מאשר במצבם העכשווי. הטעות השגורה בנושא הטעם האישי בהקשר זה זו שקולה להצגת פתרון מוטעה לבעיה מתימטית בנימוק שרוב האנשים טועים בפתרונה.