לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 792

 

לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול

כשמדובר ביחסים בין צורה ותוכן באמנות, צריכה ביקורת אמנות רצינית להתייחס לצורה כאל דבר משני במובן העקרוני של המלה: כאל הדבר שבאמצעותו מטופל התוכן. היחס בין צורה לתוכן כמוהו כיחס בין גוף לרוח; יש חשיבות רבה למימד הצורני, הבא לידי ביטוי בפרטים הטכניים, כמו לגוף ביחס לרוח – והוא מהווה תנאי בל יעבור לכל התפתחות או עשיה שהן – אך העשיה העיקרית נמצאת בתוכן ועל כן התוכן הוא העיקר.

דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר בערכים הגבוהים. אלה מדברים אל האדם בדרך שאיננה מתחשבת כל-כך בצורה, ולעתים אף מנוגדת לה.

מבחינה זו עדיפה, דרמטית, כל הצגת חנוכה של ילדי בית ספר המראה את גבורת המכבים, על סרט הוליבודי עתיר פעלולים ומושקע במליוני דולרים, המציג כגיבורים שודדים צעירים – בשל עליונות הערכים האובייקטיביים של חירות ועצמאות, הבאים לידי ביטוי בסיפור המכבים, על הערכים של ביזה, שפלות ותלות, המוצגים בסרט הקולנוע.

לכן, ההנאה העצומה שמפיקים ההורים מראיית ילדם בהצגת הגן הפרימיטיבית מבחינה צורנית, אינה כל-כולה סובייקטיבית: היא נסמכת לא רק על האהדה החד-צדדית לילד אלא גם על המשיכה האנושית לערכים גבוהים, הקיימים בתוכן ההצגה. יש גם קשר הדוק בין חוייה זו לפופולריות העצומה שיש לאמנות הקולנוע בכלל ולשחקני הקולנוע בפרט באומות המפגרות יחסית באמנות זו מבחינה צורנית, כמו הודו ומצרים. צופי הקולנוע בהן, כמו שאר אומות העולם הלא-נוצריות, לא התדרדרו עדיין לכדי חוייה אמנותית המתמקדת בצורה ונותנת לה נקודות יתרון על פני התוכן.

ירודים כמה שלא יהיו יצירות האמנות של ארצות העולם השלישי ואלה הדומות להן, הן נוגעות לעומק רב יותר ברוח החווים אותן, בשל התמקדותם בתכנים, כלומר בערכים היסודיים ביותר שלהם.

וכל אדם יעדיף את ילדו על ילד של אחרים, אפילו יהיה הילד הזר מוכשר יותר, פשוט מכיוון שילדו, כמו גופו שלו, הוא ערך גבוה יותר מאלה של אחרים.