מעבר לאפשרות המדידה

 

מעבר לאפשרות המדידה

דרך אמנות גבוהה יכול אדם אחד לאפשר לאדם אחר להיות מעורב עד כדי חוייה של חלק מאישיותו ופעולותיה, אך אף פעם לא באופן מלא ושלם. בעיה יסודית שאיננה מאפשרת לחהגיע לבירור מדויק של ענין זה באמצעים טכניים, חמריים ומושגיים היא בעיית מושגי החומר. אלה, באופן טבעי והגיוני, יכולים לשמש למדידה השוואתית בלבד בין מהויות חומריות.

היבטי החומר מכויילים ונמצאים אצורים במושגי חומר ואילו נקודת הייחוס של ההערכה והשיפוט האמנותיים הם, ביסודם, רוחניים, מכיוון שהם נוגעים קודם כל למה שהוא חי, כי הם נוגעים למטרות, לתכליות ולתענוגות והנאות שהם היבטי חיים ולא חומר.

מושגי חיים אלה, אפילו אם נסכים לכך שהם כולם חמריים, אינם מובנים על יסוד מושגי החומר, אלא על יסוד מושגי החיים, כלומר: כשהם מיוחסים לבעל-חיים, והם חלק ממנו כמהות חיה. קל וחומר כשמדובר באדם, כי על אף העובדה שגופו כמוהו כגופו של בעל החיים, הרי אחד הדברים המאפיינים את ההבדל בין האדם לשאר בעלי החיים הוא יכולתו האמנותית, המאפשרת לו לקלוט בצורה אמנותית דברים שאין בעל החיים, אפילו הוא מפותח בחושיו יותר מן האדם, יכול לקלוט.

על דרך השלילה ניתן להבין באמצעות ההשואה ליכולתם של בעלי החיים אילו איכויות קיימות בחוויה האנושית את האמנות ועד כמה חוויה זו של האדם היא אנושית בצורה יחידאית שהיא בעלת אופי אנושי מטפיסי, שכן היא מבחינה בין האדם לבין כל שאר החיים בעולם. למשל, עד כמה שלא נרחיק בהנאה שיכול כלב להפיק מצלילי מוסיקה, לא נוכל לדמיין אותו נהנה מסימפוניה של בטהובן – ובוודאי שלא מ"פידליו".