בין אירופה לאמריקה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 829
בין אירופה לאמריקה
מבחינתם של רבים אין הבדל עקרוני בין משחק כדורגל למחזה דרמטי-אמנותי, שכן בשני המקרים מדובר בעימות בין שתי מגמות אנושיות, כאשר ההבדל בין העימותים הוא זה של כללים, אמצעים ומוסכמות. מבחינה זו ניתן לראות את כל עולם הספורט מנקודת מבט אסתטית, כעולם שבו מבוטאים עימותים בין ערכים אנושיים – ולא מקרית היא העובדה שהמשיכה של הציבור כלפי שני סוגים אלה של פעילות אנושית לובשת גם צביון לאומי. אך האם יש קשר בין עובדה זו והנאתם של בני אדם ממנה להנאה האמנותית שיש לבני אדם שונים בלאומיותם מיצירות אמנות? מעניין, לצורך מענה על שאלה זו, לבחון את התייחסותם של חווי האמנות שמקורם בתרבויות שונות כמו, למשל, אירופה ואמריקה.
בהקשר זה כדאי לציין כי קיים בכל תחומי האמנות והספורט גם פיצול אמנותי בדרך חוויית הדברים בין הצופים באמריקה ואירופה. באופן יחסי ניתן לומר כי האירופאים אוחזים ברוח והאמריקאים בחומר. לכל אחד חסר את מיקודו של רעהו. הפיצול הזה, כמובן, הוא השלכה של הפיצול רוח-גוף. הסרטים האמריקאים, כפי שאפשר לראות, מתמקדים בפעולה הפיזית. כך גם הרומנים האמריקאים. במיוחד הרומנים להמונים. האירופאים, לעומת זאת, מתמקדים, באופן גס ביותר בפעולה הפסיכולוגית, אל מול העיסוק האמריקני בפעולה פיסית.
בזמן שאנחנו רואים בסרטים האמריקאים דגשים מאוד גדולים של המחשה פיזית של פעולה, אנחנו יכולים לראות שבסרטים האירופאים, גם כאשר הם פעילים, ההמחשה היא על האווירה ועל היבטים פסיכולוגים אישיים פנימיים. האם זו הסיבה לכך שנוצרות סינתזות מצוינות בדרך-כלל כאשר יש שיתוף פעולה בין אמנות אירופאית לאמנות אמריקאית - והאם זו הסיבה למשיכה ההדדית היסודית שקיימת בין התרבויות? קשה לדעת. אנחנו יודעים שחלק מהאירופאים מעריצים את האמריקאים אך חלק אחר מהם דוחה את מה שהוא רואה כגס בתרבות האמריקנית – ויש הבדלים משמעותיים בין התייחסות אנשי הרוח והאמנות של אירופה וארה"ב זה לזה.
דוגמה מובהקת לענין אחרון זה מתבטאת בהערצתם של אנשי קולנוע אירופאיים ליצירות אמנות הקולנוע שנעשו באמריקה, אך מאידך נוצר חלק גדול מהקולנוע האמריקני על ידי בימאים אירופאיים שמצאו בהוליבוד את התנאים המתאימים ליישום רעיונותיהם האמנותיים. זה נכון לגבי חלק מהאמנים היוצרים ולגבי האנשים הפשוטים, בהקשר של אמנות פופולרית, כמו מוסיקה קלה וקולנוע, אך יש שכבה של יוצרים אירופאים שאינה כלולה בכך.
אנחנו יודעים שיש תופעה של הרבה מאוד אמנים מאנגליה וצרפת שהגיעו להוליבוד ויצרו שם עבודות מעולות. היצ'קוק הוא דוגמא לכך - וגם בימאים כמו פריץ לאנג, מילוש פורמן, רומן פולנסקי ועוד רבים. השילוב המסוים של ההיבט הפעולתי המוחש העובדתי האמריקאי, עם ההיבט הפסיכולוגי המופנם האירופאי נתן לנו את התוצאות האמנותיות הטובות ביותר מהרבה בחינות. כאילו נוצרה בשיתוף זה אחדות של רוח וחומר, של גוף-נפש.