אוניברסליות הקלאסיקה

 

אוניברסליות הקלאסיקה

לאחרונה האזנתי לשידור רדיו שבו ניצח גארי ברתיני הישראלי על השמעת הרקוויים הגרמני של ברהמס. המבצעים בהקלטה היו תזמורת, מקהלה וסולנים של עיר יפנית. הביצוע היה מעולה ובמיוחד הרשימה אותי הדאגה למבטא הגרמני הנכון של הזמרים הסולנים שלפי שמותיהם היו יפניים.

אין כמו עובדה זו כדי להצביע על היותה של המוסיקה הקלאסית אוניברסלית בהישגיה שכן, על אף שהיא נוצרה באירופה, הפכו יצירותיה המוסיקליות לחלק מהעולם המוסיקלי של עמים אחרים ברחבי העולם, כולל – כפי שמודגם במקרה הנוכחי – בארצות מזרחיות.

האוניברסליות של לשון המוסיקה הקלאסית מובעת בכך שלא פחות משיצירות המוסיקה הקלאסית נפוצו בכל העולם, הצליחה מגמה אמנותית זו להגיע לפסגת השיתופיות הכלל-אנושית בכך שהיא כבשה גם את העולם באמצעות דרכי ההבעה שפותחו בה, אשר היו לכלים שבאמצעותם מתבטאים מבחינה מוסיקלית בני אדם מתרבויות שונות ורחוקות זו מזו.

למעשה, הפכה המוסיקה הקלאסית בעולם לעולם שלם בפני עצמה. שכן כדי להפעילה, כלומר כדי לבצע אותה אין די בנטילת חלקים או היבטים מיצירותיה אלא יש צורך בלמידה ויישום גם של תוים, כלים וארגונים כמו תזמורות, מקהלות ומן הסתם גם אולמות קונצרטים מתאימים.