החוויה האמנותית כרוחנית

 

החוויה האמנותית כרוחנית

בעת ראיית סרט אנחנו מתרגשים מהסיפור אף שאנו יודעים מה סופו, אנו מזדהים עם מה שעובר על הגיבורים אף שאנו יודעים שזה "רק סרט" ואנו חשים באמת את מה שקורה אף שאנו יודעים שהכל יצירה של משהו דמיוני, וששום דבר מזה לא התקיים במציאות.

כל זה נובע מכך שברמה החווייתית מדובר בענין שכן קיים במציאות – ולו רק בעובדת היות החוויה האמנותית כזו שפונה אל האדם כשלם, כלומר אל שכלו המודע ורגשותיו הכמוסים גם יחד.

אך לא מדובר רק בעובדת החווייה, אלא בכך שהנושא שבו עוסקת היצירה האמנותית הנתונה קיים במציאות מבחינה עקרונית, כלומר רוחנית – מה שמשמעו שהוא מתייחס למהות היסודית של הקיום ולא למסיכה העוטפת אותו, למה שיש הקוראים אישיות חיצונית.

במובן זה מהווה כוח ההשפעה של יצירת אמנות על האדם עדות למקומו המכריע של כוח הרוח בהווייתו הקיומית. מבחינה זו עולה רוח החווייה האמנותית בעוצמתה ובמשיכתה את האדם על ההיבטים החומריים של המציאות הסובבת אותו, והיא – הרוח – היא מה שמתבלט מבחינתו הרבה מעבר לאמת או לדיוק של העובדות שמתארת האמנות.