אל העבר והמזרח הרחוקים

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 679

 

אל העבר והמזרח הרחוקים

התרומה הקלאסית והרומנטית לבריחה מן הזמן והמקום היתה, במקרה של הקלסיציזם בריחה בזמן אל העבר ובמקרה של הרומנטיציזם בריחה במרחב למזרח הרחוק. בשני המקרים השתלב בכך גם הדמיון ופעמים רבות השתלבו שני אלה וחצו זה את גבולות זה, כלומר: נוצרו יצירות על פי סיפורים דמיוניים שתרחשו במזרח בעת-העתיקה.

ההשפעה, שהומחשה ביצירות אמנות רבות, היא בעלת מימד רעיוני-דתי; התשתית הנוצרית לענין זה הכרחית והיא החלה עם סיפורי הברית החדשה, שנסבו על ישראל העתיקה בימי שלטון רומא, שחדרו לאירופה ויצרו את הכמיהה למשהו שהוא מעבר ל"כאן ועכשיו" - כמיהה שבמקרים הפשוטים היא שאיפה למזרח הגיאוגרפי ובמקרים המסובכים יותר למיסטיקה המזרחית. זו השלימה את המיסטיקה הנוצרית כחצי שני מושלם: בזמן שהמיסטיקה הנוצרית משליכה את האדם לעולם של חמרנות בגלל דחייתו את העוני החמרי על אף קבלתו את מוסר העוני, מקבלת דמות האדם המזרחי במערב תדמית של "רוחניות", המיישמת את העוני החמרי בצורה שהאדם המערבי לעולם לא יעיז להגיע אליה יותר – במיוחד לא אחרי ימי הביניים.

כך, גם מבחינה התפתחותית מדובר בסימטריה ביחסים התרבותיים של המזרח והמערב כאשר המזרח הרחוק משמש למערב כהמחשה של הרוחניות על פי הנצרות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדחיית החומר וביטולו. בהקשר זה יתכן ואלה מהווים יסוד פסיכולוגי להבנת שני היבטים של הנהיה הפוליטית האירופאית העכשווית: מחד הדחיה העצמית של בן המערב את תרבות השפע שלו כתרבות של חומר – ומאידך המשיכה וההערכה שיש לו כלפי תרבויות המזרח הרחוק והקרוב כמבטאים של ערכי הרוח הקרובים ללבו.