למה אמדאוס?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1651
למה אמדאוס?
הסרט "אמדאוס" היה קודם כל מחזה של פיטר שייפר. בזמן הארוך שעבר מאז יצא סרטו של מילוש פורמן "אמדאוס" אל מסכי הקולנוע עשיתי לי הרגל לשאול אנשים שראו את הסרט: למה דווקא "אמדאוס"?
שמעתי כל מיני סוגים של תשובות שלדעתי לא היו לעניין ובעיקר לא היו נכונות. רוב האנשים לא הבינו כלל את השאלה.
ואכן יש מקום להסבר: למה בחרו יוצר המחזה פיטר שייפר ואח"כ מילוש פורמן, יוצר הסרט, בתור שם ליצירת הדרמטית בסרט על מוצרט את המילה האמצעית מתוך שמו המלא וולפגאנג אמדאוס מוצרט? כשהתחלתי לברר את העניין הזה, יומיים שלושה אחרי שצפיתי לראשונה בסרט, היה ברור לי שיש לכך סיבה רצינית.
חלק מכם שראו איתי הרבה לפני כן סרטים וזכו לשמוע ניתוחים, יודעים שאנו יוצאים מתוך הנחה ששם היצירה מאוד חשוב, וכי בשם קיים בדרך כלל גם הנושא המרכזי של הסרט, הדבר החשוב ביותר בו. לפיכך שאלתי את עצמי: מה כל כך חשוב בשם הזה?
בד"כ לא היה מקובל לקרוא למוצרט בשם זה.
בתקופה שבה מוצרט גדל וחי, השם האמצעי נחשב השם המסורתי מנקודת מבט נוצרית. המילה "אמדאוס" מקורה בלטינית, שהיא שפת הכנסיה. פירושה המילולי של המילה הוא "אהוב האל", אדם שנאהב על ידי האל. זהו, למעשה, גם ביטוי למי שהאל חנן אותו במתנות או בכישרונות מסוימים.
הוריו של מוצרט, שקבעו לו את השם, עשו, במונחים של נבואה, עבודה טובה; ברור לנו שמוצרט היה בעל כשרונות ותכונות טובות מאוד.
יש בקריאת שם היצירה 'אמדאוס' הטלת עיצוב על התודעה שלנו. באמצעותו מכוונים אותנו אל הנושא הראשי שכפי שניתן להבינו הוא כשרון מיוחד מולד, כזה שניתן על ידי האל כמתת.
סרט כמו "אמדאוס" מחזיק בתוכו כמות גדולה מאוד של נושאים שכולם מטופלים לעומק מאוד משמעותי. חלק גדול מהם זכו להרבה יצירות אמנות בפני עצמם, ולהיות מוכתרים כיצירות בעלות משמעות בהרבה רמות שנוגעות לאדם, להיסטוריה האנושית ולאמנות באופן כללי, ולנושאים הקשורים בהתפתחות ההסטורית אך לא רק, קיימים בו גם נושאים פילוסופים שכל אחד מהם יכול להתנתח, כלומר להוות נושא משמעותי בפני עצמו.
חלק מהנושאים הקיימים בסרט מטופלים הרבה פעמים בנפרד כנושאים דרמטיים שמעמתים בין יסודות מסוימים שקיימים בעולם/בתרבות. למשל: היחס בין חובות חברותיות, אצילים ופשוטי העם. העימות בין סגנונות אומנותיים, כמו זה שקיים בין איטליה וגרמניה, שעליו מתווכחים מוצרט ומוסיקאי החצר. קיים ביצירה גם עימות בקנה מידה פנימי בין תרבויות וסגנונות בתוך אוסטריה שאחת, למשל, היא זלצבורג והשניה היא וינה.
קיים עימות בין עשירים ועניים, בין סוגים מוזיקלים, בין נושאים באומנות ומה שהם מבטאים, כמו הויכוח באלו נושאים צריכה לטפל האופרה... כל אחד מאלו מקבל בתרבות טיפול מיוחד במינו.
קיימים בסרט עוד הרבה נושאים זה לצד זה וכל אחד מהם זוכה לאיזכור ומשאיר חומר למחשבה. כמו למשל היחס בין הסגנון הארופאי המערבי ובין המזרחי טורקי, השייך להתפתחות היסטורית, כי באותה תקופה האימפריה התורכית עושה מאמצים לכבוש את אוסטריה ומתקרבת לגבולה...
"אמדאוס" לא מתייחס לאף אחד מהתחומים האלו. "אמדאוס" מתייחס למטפיזיקה, להשקפה יסודית שיש לבני אדם על המציאות מנקודת מבט מטפיזית, ולכן זה קשור דרך הלטינית לדת. ולמה? כי בחלק גדול מהתקופות של האנושות ההשקפה הדתית מגלמת השקפה מטפיזית.
במקרה הקיים בסרט מופיע הבדל של השקפה מטפיסית המתקיים לעתים לא רק בין דתות אלא בתוך דת אחת בין שתי פרשנויות; ב"אמדאוס" מוצג קיומן של שתי הבנות שונות של הנצרות שכל אחת מהן מציגה השקפה מטפיזית שונה על העולם, ובמקרה זה באותה דת יש השקפות שונות ואפילו הפוכות.
נקודת המבט של הסרט; הסרט לא מספר את הסיפור של מוצרט, אלא מספר על סינתיזה בין הצורה בה סליירי רואה את מה שקרה עם מוצרט ובין מה שקרה לו עם מוצרט. בפועל קיימת בידינו הבחירה איך לעשות את העירוב בין השניים ומי מבין שניהם קובע יותר.
ניתן לפרש את סיפור החיים של מוצרט, את מה שקרה באותה תקופה, ע"י פירוש סביר של העובדות. מבחינה הסטורית זו חידה עד היום מי הזמין את הרקוויים של מוצרט. אנו יכולים להבין כאילו סליירי עשה את זה ואפשר שלא. זה היה בתקופה בה רצה לחסל את מוצרט או לפגוע בו, ואולי לא, אך ברור שסליירי מסכים עם זה שמוצרט הוא אמדאוס = אהוב האל, ומה שאינו מוסכם עליו, זה שמוצרט הוא אדם מוסרי.
סליירי מופיע כאיטלקי מול האוסטרי, ושניהם כנציגי תרבויות שונות הנאבקות על השליטה המרכז ארופאית. הויכוחים בינהם הם על השפה בה תהייה האופרה, איטלקית או גרמנית. דרך ויכוח זה, נכנסים לשאלת הערכים בהם מחזיקה כל אחת מהתרבויות. בויכוח על נושאי האופרות האופייניות לתרבות, נוצר מצב שבו משפה עוברים לערכים, וזו דרך לומר שלא ניתן להפריד בין שפה וערכים.
אך דווקא בגלל שהמילה "אמדאוס" נבחרה להיות הכותרת של הסרט, היא מייצגת את הערכים שקיימים בסרט ולכן לא רק מדובר בתרגום מילולי לגבי השאלה האם מוצרט הוא אהוב האל אלא גם במונחים של השקפתו המוסרית של סליירי, השואל האם הוא מוסרי והאם הוא מבין את המוזיקה הדתית שהוא כותב. לכן סליירי ישאל לגבי מידת אמונתו של מוצרט לפחות בתחילת הסרט, לא יאמין לעומק ההבנה של מוצרט את התמליל הדתי ליצירות שהוא מחבר, ולכן, לאחר מכן, כשהוא עוזר למוצרט לחבר את הרקוויים, הוא נוכח במידת הבנתו של מוצרט את עומק התמליל הדתי.
לכן בנקודה זו, מגיע לשיאו קונפליקט שמתואר לאורך כל הסרט בין תפיסות המציאות שלהם: לאורך כל הדרך רואה סליירי את מוצרט כלא מוסרי ואת עצמו כמוסרי, והוא מגלה בסופו של דבר כי הוא טעה לגמרי בהבנתו את אופיו של הגאון הצעיר.
זה מתבטא בכל צורת ההסתכלות של סליירי על המציאות ,שמבטא גישה אחת, ולהכרה שלו בטעות שלו לקראת סוף הסרט, שמכניסה אותו לבית המשוגעים, שם אנו נתקלים בו בתחילת הסרט.
שאלת השיגעון והשפיות קיימת בסרט מתחילתו ועד סופו. הסרט מחזיק נושאים המספיקים לדיון של יום שלם, אך אני מתמקד ברעיון של אמדאוס כאהוב האל ובעימות ההשקפות הדתיות.
לאורך כל הסרט סליירי מעורב בכל מיני סוגי תככים בחצר הקיסר, במזימות של אנשים זה נגד זה, הקשורים בעניני מקצוע ופרנסה וכד'. תפיסה תככנית כזו קרויה "תפיסה של אינטרסים מנוגדים" - כולם נגד כולם. סליירי, המבטא אותה בפעולתו הפוליטית, רואה במוצרט איום. בפועל, מנקודת מבט אובייקטיבית, לא רק שמוצרט לא מאיים עליו, אלא שלמעשה מבין כל האנשים שסריירי מכיר, ושאנחנו רואים ביצירה, מוצרט הוא זה שיכול להועיל לסריירי ביותר כי הוא המבקר הטבעי שלו ולפיכך גם זה שיכול לסייע לו במידה הרבה ביותר מבחינה מקצועית. זו גם הסיבה שסליירי רוצה כל הזמן לדעת מה מוצרט חושב על היצירה המוסיקלית שלו, הוא יודע שמילה אחת של מוצרט שווה מליון של אחרים.
בסצנה הסופית, שבה סליירי מסייע למוצרט לכתוב, סריירי מגלה את תגלית חייו. למעשה כל משך היחסים לפני כן הוא ראה את מוצרט כאיום על מעמדו בחצר הקיסר, נעלב ממנו בקלות וכך הלאה, כמי שמבטא אינטרס מנוגד לו, לכן שם לו רגליים לאורך לכ הדרך, ובדקה ה 90, כשזה כבר מאוחר מדי, הוא מגלה שמוצרט הוא שיכול להעלות אותו לגבהים אמנותיים שנקראים "דתייים". הגילוי מתרחש מאוחר מדי, האופציה שהוא יעזור למוצרט הייתה פתוחה מתחילת היחסים בינהם – הוא יכול היה לעזור לו בכתיבה וכד', אך הוא פעל בדיוק הפוך.
למעשה הוא הכשיל במו ידיו את מוצרט, שבגללו הוא חי באופן עלוב ואולי אפילו מת בגללו. ההאשמה העצמית שלו את עצמו ברצח מוצרט היא ביטוי של הטרגדיה של ההחמצה שלו. נוכל להבין מה קרה לו כשהרגיש שפגע במו ידיו במוצרט, שהבין שלמעשה פגע בעצמו.
הוא אהב מוזיקה ורצה להיות מוזיקאי טוב, אך לא ראה את הזוית הזו. ואז הוא מבין על דרך ההיפוך שמוצרט היה לא רק אמדאוס במובן זה שקיבל מתנת אל אלא גם שביטא מגמה אלוהית בעצם יכולתו לחבר מוסיקה נפלאה כזו. מוצרט לא נשלח ע"י אלוה עוין לגרום לסליירי עוגמת נפש אלא להיפך: שמוצרט מבטא את האלוהות במובן החיובי ביותר האפשרי, והוא היה עד כדי כך אהוב האל, שהעשיר את העולם במוזיקה שלו, והיה יכול להעשיר כל מי שסביבו מבחינה מקצועית וקל וחומר אנשים שמבינים במוזיקה – כמו סליירי.
הדמות, האישיות והמהות של מוצרט, מנקודת המבט של סריירי, לא קיבלו מעמד נכון – סליירי היה מאוד דתי אך טעה בגדול בפרשנות שנתן למעמדו המטפיסי של מוצרט. אם היה רואה אותו מנקודת מבט של תאום אינטרסים ולא של ניגודם הוא היה פועל אחרת.. ונסתפק בזה, כי זה מעניק לנו את המסקנה הסופית הכוללת וזה מסביר למה אמדאוס.