אל העבר והמזרח הרחוקים

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 722

 

אל העבר והמזרח הרחוקים

על מפתחות המגמות האסתטיות

לאמנות יש בעולם האנושי מעמד של מנוע רוחני המסיע את האנושות לכיוונים שונים. לעתים מזומנות ניתן לקבוע כיוונים אלה בהתאם לנקודות ציון לא חומריות – מה שתואם את המושג "מנוע רוחני". אם, למשל, היתה כל האמנות הנוצרת בעולם מבוססת על סיפורי עלילה שמתרחשים בהם טרגדיות היה לגיטימי לציין כי המגמה האמנותית של עולמנו מובילה את האדם לעצב. בדומה לכך יכולה היצירה האמנותית של האדם להיות כזו שממוקדת בכיוון אחד או יותר בהתאם לתרבות אנושית מסויימת כזו או אחרת או יותר.

בעולמנו הנוכחי קשה להניח את האצבע על כיוון/ים מוגדרים בבירור של מגמתיות אסתטית שלכיוונה נעה התנועה הרוחנית האנושית הגלובלית, אך ברור כי בנסיון לגלות מגמה מסוג זה נוכל, במקרה של הצלחה, לברר במידה טובה את הכיוונים הרוחניים של האנושות על פי מפתח התנועה האסתטי שלה, שאותו נוכל לבסס על נושאים בולטים הכלולים בפעילות האסתטית שמתקיימת במקומות וזמנים שונים.

בהתפתחות המגמות האמנותיות בעולם היה מקום של כבוד לתרומת האמנות הקלאסית והרומנטית. שתי אסכולות אסתטיות אלה הובילו לבריחה מן הזמן והמקום, כשבמקרה של הקלסיציזם התמקדה הבריחה בזמן אל העבר ובמקרה של הרומנטיציזם בריחה במרחב למזרח הרחוק. בשני המקרים השתלב בכך גם הדמיון ופעמים רבות השתלבו שני אלה וחצו זה את גבולות זה, כלומר: נוצרו יצירות על פי סיפורים דמיוניים שתרחשו במזרח בעת-העתיקה.

ההשפעה, שהומחשה ביצירות אמנות רבות, היא בעלת מימד רעיוני-דתי; התשתית הנוצרית לענין זה הכרחית והיא החלה עם סיפורי הברית החדשה, שנסבו על ישראל העתיקה בימי שלטון רומא, שחדרו לאירופה ויצרו את הכמיהה למשהו שהוא מעבר ל"כאן ועכשיו" - כמיהה שבמקרים הפשוטים היא שאיפה למזרח הגיאוגרפי ובמקרים המסובכים יותר למיסטיקה המזרחית. זו השלימה את המיסטיקה הנוצרית כחצי שני מושלם: בזמן שהמיסטיקה הנוצרית משליכה את האדם לעולם של חומרנות בגלל דחייתו את העוני החמרי על אף קבלתו את מוסר העוני, מקבלת דמות האדם המזרחי במערב תדמית של "רוחניות", המיישמת את העוני החמרי בצורה שהאדם המערבי לעולם לא יעיז להגיע אליה יותר – במיוחד לא אחרי לקח ימי הביניים.

כך, גם מבחינה התפתחותית מדובר בסימטריה ביחסים התרבותיים של המזרח והמערב כאשר המזרח הרחוק משמש למערב כהמחשה של הרוחניות על פי הנצרות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדחיית החומר וביטולו. בהקשר זה יתכן ואלה מהווים יסוד פסיכולוגי להבנת שני היבטים של הנהיה הפוליטית האירופאית העכשווית: מחד הדחיה העצמית של בן המערב את תרבות השפע שלו כתרבות של חומרנות – ומאידך המשיכה וההערכה שיש לו כלפי תרבויות המזרח הרחוק והקרוב כמבטאים של ערכי הרוח הקרובים ללבו.

במגמות אלה מתבטא בעצמה רבה הקשר הקיים בין האמנות לפוליטיקה, שכן רבים מהכיוונים והנטיות הפוליטיות של עולמנו יצביעו – אם יזכו לניתוח שכלתני "קר" – על טפשות, בורות ונאיבייות מדהימות בהיקפן, שלא לדבר על בעיות נפשיות חמורות כמו טירוף עמוק, אשר יעוררו שאלות לגבי מקורותיהם. כך או כך יעלו תגליות אלה תהיות לגבי מה שנראה כסתירה בולטת בין הרמה הטכנולוגית של בני האדם התרבותיים (במיוחד במערב) לבין הטפשות היישומית של האיסטרטגיה הקיומית של תפיסת החיים שלהם.

במקרים אלה האמנות היא המפתח לפתרון החידה. מגמות האמנות שנותחו לעיל, אשר מצביעות על נהיה רגשית גדולה של האדם אל מחוזות המיסטיקה המזרחית והעולם השלישי, שחלק ממנו גובל בעולם העתיק רווי האלילות והאלימות הנוצרית אשר חיים עדיין בעולם של ימינו. בהקשר זה נראה שפתרון החידה נמצא בכך שהמקום שבו אין קיום לתבונה אנושית אמיתית שתסביר את המחדלים הרבים של התרבות מחזיק, במקומם של השכל, התבונה והחוכמה את הרגש האמנותי.

זה, הנובע מחוווייה אמנותית, מכוון באמצעותה את האנושות ומדגים בכך את העוצמה הרבה שבה מהווה האמנות כוח אנושי חזק היכול להוביל את כל האנושות לכיוונים ומגמות ערכיות אשר יכולות להיות, לעתים קרובות, מנהיגות עובדתיות של מהלכים פוליטיים. בהנהגה זו יש לראות משום מפתחות אסתטיים בטבעם שיכולים לבאר לנו מהלכים אנושיים רבים שלעתים עלולים להיוותר סתומים לגמרי בעולמנו מבחינת פשרם ומובנם בעולם האנושי.

אל העבר והמזרח הרחוקים

על מפתחות המגמות האסתטיות

לאמנות יש בעולם האנושי מעמד של מנוע רוחני המסיע את האנושות לכיוונים שונים. לעתים מזומנות ניתן לקבוע כיוונים אלה בהתאם לנקודות ציון לא חומריות – מה שתואם את המושג "מנוע רוחני". אם, למשל, היתה כל האמנות הנוצרת בעולם מבוססת על סיפורי עלילה שמתרחשים בהם טרגדיות היה לגיטימי לציין כי המגמה האמנותית של עולמנו מובילה את האדם לעצב. בדומה לכך יכולה היצירה האמנותית של האדם להיות כזו שממוקדת בכיוון אחד או יותר בהתאם לתרבות אנושית מסויימת כזו או אחרת או יותר.

בעולמנו הנוכחי קשה להניח את האצבע על כיוון/ים מוגדרים בבירור של מגמתיות אסתטית שלכיוונה נעה התנועה הרוחנית האנושית הגלובלית, אך ברור כי בנסיון לגלות מגמה מסוג זה נוכל, במקרה של הצלחה, לברר במידה טובה את הכיוונים הרוחניים של האנושות על פי מפתח התנועה האסתטי שלה, שאותו נוכל לבסס על נושאים בולטים הכלולים בפעילות האסתטית שמתקיימת במקומות וזמנים שונים.

בהתפתחות המגמות האמנותיות בעולם היה מקום של כבוד לתרומת האמנות הקלאסית והרומנטית. שתי אסכולות אסתטיות אלה הובילו לבריחה מן הזמן והמקום, כשבמקרה של הקלסיציזם התמקדה הבריחה בזמן אל העבר ובמקרה של הרומנטיציזם בריחה במרחב למזרח הרחוק. בשני המקרים השתלב בכך גם הדמיון ופעמים רבות השתלבו שני אלה וחצו זה את גבולות זה, כלומר: נוצרו יצירות על פי סיפורים דמיוניים שתרחשו במזרח בעת-העתיקה.

ההשפעה, שהומחשה ביצירות אמנות רבות, היא בעלת מימד רעיוני-דתי; התשתית הנוצרית לענין זה הכרחית והיא החלה עם סיפורי הברית החדשה, שנסבו על ישראל העתיקה בימי שלטון רומא, שחדרו לאירופה ויצרו את הכמיהה למשהו שהוא מעבר ל"כאן ועכשיו" - כמיהה שבמקרים הפשוטים היא שאיפה למזרח הגיאוגרפי ובמקרים המסובכים יותר למיסטיקה המזרחית. זו השלימה את המיסטיקה הנוצרית כחצי שני מושלם: בזמן שהמיסטיקה הנוצרית משליכה את האדם לעולם של חומרנות בגלל דחייתו את העוני החמרי על אף קבלתו את מוסר העוני, מקבלת דמות האדם המזרחי במערב תדמית של "רוחניות", המיישמת את העוני החמרי בצורה שהאדם המערבי לעולם לא יעיז להגיע אליה יותר – במיוחד לא אחרי לקח ימי הביניים.

כך, גם מבחינה התפתחותית מדובר בסימטריה ביחסים התרבותיים של המזרח והמערב כאשר המזרח הרחוק משמש למערב כהמחשה של הרוחניות על פי הנצרות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדחיית החומר וביטולו. בהקשר זה יתכן ואלה מהווים יסוד פסיכולוגי להבנת שני היבטים של הנהיה הפוליטית האירופאית העכשווית: מחד הדחיה העצמית של בן המערב את תרבות השפע שלו כתרבות של חומרנות – ומאידך המשיכה וההערכה שיש לו כלפי תרבויות המזרח הרחוק והקרוב כמבטאים של ערכי הרוח הקרובים ללבו.

במגמות אלה מתבטא בעצמה רבה הקשר הקיים בין האמנות לפוליטיקה, שכן רבים מהכיוונים והנטיות הפוליטיות של עולמנו יצביעו – אם יזכו לניתוח שכלתני "קר" – על טפשות, בורות ונאיבייות מדהימות בהיקפן, שלא לדבר על בעיות נפשיות חמורות כמו טירוף עמוק, אשר יעוררו שאלות לגבי מקורותיהם. כך או כך יעלו תגליות אלה תהיות לגבי מה שנראה כסתירה בולטת בין הרמה הטכנולוגית של בני האדם התרבותיים (במיוחד במערב) לבין הטפשות היישומית של האיסטרטגיה הקיומית של תפיסת החיים שלהם.

במקרים אלה האמנות היא המפתח לפתרון החידה. מגמות האמנות שנותחו לעיל, אשר מצביעות על נהיה רגשית גדולה של האדם אל מחוזות המיסטיקה המזרחית והעולם השלישי, שחלק ממנו גובל בעולם העתיק רווי האלילות והאלימות הנוצרית אשר חיים עדיין בעולם של ימינו. בהקשר זה נראה שפתרון החידה נמצא בכך שהמקום שבו אין קיום לתבונה אנושית אמיתית שתסביר את המחדלים הרבים של התרבות מחזיק, במקומם של השכל, התבונה והחוכמה את הרגש האמנותי.

זה, הנובע מחוווייה אמנותית, מכוון באמצעותה את האנושות ומדגים בכך את העוצמה הרבה שבה מהווה האמנות כוח אנושי חזק היכול להוביל את כל האנושות לכיוונים ומגמות ערכיות אשר יכולות להיות, לעתים קרובות, מנהיגות עובדתיות של מהלכים פוליטיים. בהנהגה זו יש לראות משום מפתחות אסתטיים בטבעם שיכולים לבאר לנו מהלכים אנושיים רבים שלעתים עלולים להיוותר סתומים לגמרי בעולמנו מבחינת פשרם ומובנם בעולם האנושי.

אל העבר והמזרח הרחוקים

על מפתחות המגמות האסתטיות

לאמנות יש בעולם האנושי מעמד של מנוע רוחני המסיע את האנושות לכיוונים שונים. לעתים מזומנות ניתן לקבוע כיוונים אלה בהתאם לנקודות ציון לא חומריות – מה שתואם את המושג "מנוע רוחני". אם, למשל, היתה כל האמנות הנוצרת בעולם מבוססת על סיפורי עלילה שמתרחשים בהם טרגדיות היה לגיטימי לציין כי המגמה האמנותית של עולמנו מובילה את האדם לעצב. בדומה לכך יכולה היצירה האמנותית של האדם להיות כזו שממוקדת בכיוון אחד או יותר בהתאם לתרבות אנושית מסויימת כזו או אחרת או יותר.

בעולמנו הנוכחי קשה להניח את האצבע על כיוון/ים מוגדרים בבירור של מגמתיות אסתטית שלכיוונה נעה התנועה הרוחנית האנושית הגלובלית, אך ברור כי בנסיון לגלות מגמה מסוג זה נוכל, במקרה של הצלחה, לברר במידה טובה את הכיוונים הרוחניים של האנושות על פי מפתח התנועה האסתטי שלה, שאותו נוכל לבסס על נושאים בולטים הכלולים בפעילות האסתטית שמתקיימת במקומות וזמנים שונים.

בהתפתחות המגמות האמנותיות בעולם היה מקום של כבוד לתרומת האמנות הקלאסית והרומנטית. שתי אסכולות אסתטיות אלה הובילו לבריחה מן הזמן והמקום, כשבמקרה של הקלסיציזם התמקדה הבריחה בזמן אל העבר ובמקרה של הרומנטיציזם בריחה במרחב למזרח הרחוק. בשני המקרים השתלב בכך גם הדמיון ופעמים רבות השתלבו שני אלה וחצו זה את גבולות זה, כלומר: נוצרו יצירות על פי סיפורים דמיוניים שתרחשו במזרח בעת-העתיקה.

ההשפעה, שהומחשה ביצירות אמנות רבות, היא בעלת מימד רעיוני-דתי; התשתית הנוצרית לענין זה הכרחית והיא החלה עם סיפורי הברית החדשה, שנסבו על ישראל העתיקה בימי שלטון רומא, שחדרו לאירופה ויצרו את הכמיהה למשהו שהוא מעבר ל"כאן ועכשיו" - כמיהה שבמקרים הפשוטים היא שאיפה למזרח הגיאוגרפי ובמקרים המסובכים יותר למיסטיקה המזרחית. זו השלימה את המיסטיקה הנוצרית כחצי שני מושלם: בזמן שהמיסטיקה הנוצרית משליכה את האדם לעולם של חומרנות בגלל דחייתו את העוני החמרי על אף קבלתו את מוסר העוני, מקבלת דמות האדם המזרחי במערב תדמית של "רוחניות", המיישמת את העוני החמרי בצורה שהאדם המערבי לעולם לא יעיז להגיע אליה יותר – במיוחד לא אחרי לקח ימי הביניים.

כך, גם מבחינה התפתחותית מדובר בסימטריה ביחסים התרבותיים של המזרח והמערב כאשר המזרח הרחוק משמש למערב כהמחשה של הרוחניות על פי הנצרות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדחיית החומר וביטולו. בהקשר זה יתכן ואלה מהווים יסוד פסיכולוגי להבנת שני היבטים של הנהיה הפוליטית האירופאית העכשווית: מחד הדחיה העצמית של בן המערב את תרבות השפע שלו כתרבות של חומרנות – ומאידך המשיכה וההערכה שיש לו כלפי תרבויות המזרח הרחוק והקרוב כמבטאים של ערכי הרוח הקרובים ללבו.

במגמות אלה מתבטא בעצמה רבה הקשר הקיים בין האמנות לפוליטיקה, שכן רבים מהכיוונים והנטיות הפוליטיות של עולמנו יצביעו – אם יזכו לניתוח שכלתני "קר" – על טפשות, בורות ונאיבייות מדהימות בהיקפן, שלא לדבר על בעיות נפשיות חמורות כמו טירוף עמוק, אשר יעוררו שאלות לגבי מקורותיהם. כך או כך יעלו תגליות אלה תהיות לגבי מה שנראה כסתירה בולטת בין הרמה הטכנולוגית של בני האדם התרבותיים (במיוחד במערב) לבין הטפשות היישומית של האיסטרטגיה הקיומית של תפיסת החיים שלהם.

במקרים אלה האמנות היא המפתח לפתרון החידה. מגמות האמנות שנותחו לעיל, אשר מצביעות על נהיה רגשית גדולה של האדם אל מחוזות המיסטיקה המזרחית והעולם השלישי, שחלק ממנו גובל בעולם העתיק רווי האלילות והאלימות הנוצרית אשר חיים עדיין בעולם של ימינו. בהקשר זה נראה שפתרון החידה נמצא בכך שהמקום שבו אין קיום לתבונה אנושית אמיתית שתסביר את המחדלים הרבים של התרבות מחזיק, במקומם של השכל, התבונה והחוכמה את הרגש האמנותי.

זה, הנובע מחוווייה אמנותית, מכוון באמצעותה את האנושות ומדגים בכך את העוצמה הרבה שבה מהווה האמנות כוח אנושי חזק היכול להוביל את כל האנושות לכיוונים ומגמות ערכיות אשר יכולות להיות, לעתים קרובות, מנהיגות עובדתיות של מהלכים פוליטיים. בהנהגה זו יש לראות משום מפתחות אסתטיים בטבעם שיכולים לבאר לנו מהלכים אנושיים רבים שלעתים עלולים להיוותר סתומים לגמרי בעולמנו מבחינת פשרם ומובנם בעולם האנושי.