הזכות לטעות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1592

הזכות לטעות

באטמוספירת האמנות של ימינו הרבה פעמים אני רואה אנשים שעושים אמנות גרועה מאד מתוך תמימות – פשוט מכיוון שאחרים אף פעם לא אמרו להם שזו איננה אמנות טובה (אם בכלל). הדבר נובע מההנחה שכל דבר הוא בפוטנציאל בגדר אמנות ושלא ניתן לומר למישהו שמה שהוא עושה אינו אמנות מחמת חוסר קריטריונים.

כמה אנרגיה בוזבזה כך לריק על ידי אנשים חסרי כשרון אמנותי, שהיו יכולים להפנות אותה לאפיקים יצרניים – איזה הרס שאין להשיבו! תאר לך מה היתה תוצאתו של מצב שבו אינך יכול לומר לאדם שנמצא בדרך מוטעית שהוא טועה, כי חסרה לך מפה מדוייקת המוסכמת על בני אדם בעלי תבונה או כי – גרוע יותר – אתה חי בחברה שבה נשללה מבני אדם הזכות לטעות פשוט מכיוון שנאסר על בני אדם להכיר בכך שיש הבדל ברור בין "נכון" ו"לא נכון".

הגרוע במצב הוא שאלה שיצרוהו לא היו מעולם אמיתים דיים כדי להגדיר את הדברים במפורש בצורה כתובה, כחלק מתמליל שהם מחוייבים לו. דבר זה מביא לכך שאם אתה מבקר אדם כזה הוא רב איתך על כך שאתה מפריע לו ללכת בדרך שלו, כי הוא תובע את "הזכות לעשות את הטעויות" שלו...

ומה עלול לקרות, בחברה כזו, שבה אין הסכמה יסודית על קיומה של אמת מוחלטת, אמנות מוחלטת וצידוק לתת לבני אדם שרוכשים ידע אובייקטיבי לבקר מתי דבר נעשה בצורה נכונה או לא? נתאר לעצמנו רק מה יהיה מצבה של בנייה בארץ שבה אין מורה רשאי להצהיר לפני תלמיד על כך שעבר בהצלחה מבחן בבניה – או ששום אדם אינו יכול לבחור מבין מועמדים לביצוע מבצע כלשהו שהוא נצרך לו כי אין דרך שבה הוא יכול לבחון את יכולתם, מכיוון שלא ניתן להצביע על הצלחה או משגה שלהם...