עימות האסכולות באמנות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1485

 

עימות האסכולות באמנות

הערכים הראשיים של האמנות הם פילוסופיים ביסודם. אין ראנד מדגישה כי בין מספר הנושאים המרכזיים בפילוסופיה שאותם ממחישה האמנות ובהן מתבטא ההבדך בין האסכולות הראשיות שלה נמצא חופש הבחירה. האמנות מכילה את העימות הפילוסופי המשמעותי דרך מחלקותיה כשהאסכולה הרומנטית היא זו מחזיקה בתפישת הבחירה החופשית מביניהן. משיכתו של האינטלקטואל של ימינו לנטורליזם, הרואה את תפקיד האמנות כתיאור המציאות "כמו שהיא" נובעת מאמונתו בדטרמיניזם, כלומר מהחלטתו וקביעתו הפילוסופית כי בחיים לא ניתן לשנות דבר מבחינה עקרונית וכי כוחות גדולים מן האדם פועלים עליו לדכאו.

מבחינתו של חובב הנטורליזם תפקיד האמנות הוא להיות תרוץ לאי פעולה ולהראות בצורה יישומית איך אי פעולה עדיפה על פעולה שיסודה בבחירה. פעולת הקטרזיס (חוויית השיא האסתטית) האפיינית לאמנות, המתבטאת במיוחד כאשר יש אמנות שמוקדה הוא אירוע טראגי של כשלון, פועלת על האדם השלילי כמשחרר פסיכולוגי בהקשר של אי פעולה - מכיוון שאז הוא חווה את אי הפעולה כפעולה - דבר שהוא הכרחי לו מבחינה מטפיסית, כי הוא מבטא, למעשה, את תוצאותיה של אי פעולה..

כלומר: מכיוון שאדם, ככל יצור חי, חייב לבחור בפעולה כלשהי בכדי להשיג את מטרותיו – אך המציאות כפי שהיא מתוארת על ידי הדטרמיניזם היא כזו שבה אין הוא אמור לעשות - הוא בוחר שלא לבחור כבצורה של פעולה. האמנות הנטורליסטית מביאה אותו, בצורה הקרובה ביותר למצב של אישור אי הפעולה כפעולה מכיוון שהיא, הנטורליזם, פועל כצורת אמנות הנמצאת על סרט נע אמנותי במפעל שמייצר דרך קבע יצירות אמנות המתארות מצבים אנושיים שבהם האדם נכנע לאירועי המציאות מבלי שהוא מערער על הכרחיותם.

הנטורליזם משול לחבורת סופרים הכותבת על אי הצורך בכתיבה ודואגת, באמצעות ספריה, לדלדולה של הספרות הכתובה. הרומנטיציזם, מאידך, מציג לפני הקורא את אפשרויות החיים שקיימות לפניו ואת הכוחות הפנימיים שיש ברשותו ובכך מדרבן אותו לצאת לפעולה כדי לשפר את חייו. על יסוש משל זה ניתן לראות איך האמנים הקרויים "מודרניים" מביאים את מצב האמנות בתרבות לדלדול בשל ייצור בסרט-נע של שלסתרים פחות ופחות יפים וציורי נוף יותר ויותר מפחידים, הגורמים לבני האדם לחשוש להתקיים במציאות.

לעומתו, הרומנטיציזם מציג יופי גדול ככל היותר. ולא רק שהרומנטיציזם מציג את המציאות הטבעית כיפה ועשירה מבחינה טבעית אלא גם את האדם כביטוי של יופי. דבר זה משמעו לא רק שהאדם הוא יפה אלא שהוא יכול ליצור יופי ולעתים קרובות אין היופי שהוא יוצר מוגבל על ידי גורמים חיצוניים כמו רוע או, אפילו, מגבלות יכולת אלא ממש בלתי מוגבל: לפי הרומנטיציזם יכול האמן להציג את האדם כמי שיכול ליצור יופי גדול יותר מן הקיים.

לפיכך לא מקרי הוא הקשר שבין האמנות הגדולה שנוצרה באנושות בתקופות גדולות כמו הרנסנס, שהעלתה על הבמה התרבותית העולמית מליוני יצירות אסתטיות נשגבות בכל תחומי האמנות, לבין העובדה שאותן תקופות הביאו לעולם גם יצירות מדע וטכנולוגיה המבוססות על תבונה בכמות ואיכות שלא היו כמוהן לפני כן בעולם. אין ספק שהדבר קשור לכך ששתי התופעות נובעות משורש משותף: של הכרת האדם ביכולת החופש, הפעולה והיצירה שלו.