אמנות וידיעה

 

אמנות וידיעה

אמנות גדולה היא, קודם כל, אמת גדולה. ככזו היא מייצגת צורך אנושי יסודי. האדם הוא יצור רוחני, ודבר זה משמעו שפעילותו הראשית היא שכלית. השכל האנושי, שהוא החלק המובהק של רוח האדם, הוא זה העוסק באופן מתמיד בכיבוש המציאות באמצעות הרחבת היקף הידע שלו. בדבר זה תואם השכל את העובדה שכפי שמערכת הנשימה תובעת חמצן ומערכת העיכול מזון, דורשת האדם ידע. גם האמנות מהווה אמצעי חשוב ומיוחד של האדם להגדיל את עוצמת ידיעת המציאות שלו – ובכך הוא חובר לידיעה במיוחד בנושא האמת.

האמת היא הערך היסודי שאותו שואף האדם להשיג בעצם מהותו, כי הוא יצור לומד. כל יכולות הרוח האנושית מתבטאות ברמות שונות של ידיעה, המסתכמות בקרבה שחש אדם לאמנות, כי היא מבטאת את הידע שיש לו לגבי המציאות. עם זאת מעניין וחשוב לשים לב לכך שהידיעה היא בו בזמן מה שמאפשר פעולה במציאות וגם מה שמאפשר יציבות נפשית. שני אלה באים לידי ביטוי באמנות בכך שאנו מעוניינים ביצירות אמנות שמאפשרות לנו לחוות טוב יותר את מה שאנו מעריכים כעובדות המציאות וגם את אותן יצירות שמקדמות אותנו להבנה טובה יותר.

האמת והידיעה קשורות לאמנות כי חווייתה מבוססת במובן עמוק על שתיהן. הקשר בין האמנות לידיעה הוא היות שתיהן מבוססות הן על הבנת העולם של האמן והן של הבנתו על ידי חווי היצירה האמנותית במובן זה, יצירות האמנות הן עובדות מלאכותיות הממוקדות באופן מתוכנן לפעול על רוח האדם כעובדות המציאות. העובדות הנוצרות על ידי האמנים היוצרים הם – במקרה הטוב – כמו עובדות המציאות שיש להן שני ההיבטים המשלימים: ההיבט של המציאות הנמצאת וההיבט של המציאות המלמדת; אלה מתבטאים בחוויית אישור המציאות הידועה לאדם ובקידומו באמצעות העמקה בה.