אמנות כאמירה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 944

 

אמנות כאמירה

האמנות כהצהרת האמן

אחת הזכויות המיוחדות והסכנות של האמנות טמונה בכוח ההשפעה העצום שלה הנובע מהצורה בה היא מעבירה מסרים. לצורה זו שני היבטי יסוד: א.הכמות הגדולה ביותר של מידע שיכולה להיות מועברת בה ביחס לזמן נתון. ב.מעבר המידע נעשה בחלקים גדולים דרך מערכת הרגשות וללא סינון שכלי.

עובדה אחרונה זו מהוה סכנה בתרבות זמננו שכן היא מאפשרת לאמן להעביר מסרים שהם תוצאה של השקפות בלתי מאורגנות שלו לבני אדם, בצורה שעוקפת את השיפוט שלהם - בין היתר מכיוון שהוא הספק היחידי שהם מסתמכים עליו לצורך הענין המסויים שהם עוסקים בו. במיוחד כשמדובר בתחום כמו קולנוע, קטנה יכולתו של הקהל לשפוט את המסרים המועברים אליו.

כך או כך, בכל תחום האמנות, בכל פעם שאמן מציג תמונה הוא מציג דעה. כל מחווה אמנותית הוא תוצר של השקפה ולכן גם אמירה. האמירה האמנותית היא לא מושגית, גם כשמה שמוצג לקהלה נאמר במלים, וגם כשמה שמוצג ניתן להתפענח או להיות מתואר במדוייק במלים. ביסודו של דבר, האמירה האמנותית איננה מילולית - היא עוקפת את הרמה המושגית וניגשת ישר ללב הענין, כשהיא ממחישה אותו באמצעות המציאות.

המחשת המשר האמנותי מתוכננת על ידי האמן ולכן על הקהל חווה האמנות שומה להפריד היחס בין המקרי למתוכנן. הפרדה זו היא אחד הנושאים המטופלים ביותר באמנות. כל סיפור, סרט או ספר העוסק בתכנון אנושי של פעולה מסויימת מהווה הצהרה על ראיית האמן את המציאות.

הדבר חמור במיוחד בתחום כמו הקולנוע בשל העובדה שהוא מערב צילום. דבר זה נוטע בצופ את ההרגשה המתמדת של אשלייה מושלמת. לרוב, חווה האמנות הממוצע, צופה הקולנוע, איננו יודע במלוא מובן המילה מה בדיוק ההבדל בין המציאות לבין מה שמוצג על המסך, כי הוא איננו לוקח בחשבון גורמים כתכנון, בימוי, משחק וכו' (תופעה מעניינת ביותר, בהקשר זה, קיימת, בהודו, מקום שבו, בשל מחדל חינוכי, חלק גדול מקהל הצופים אינו מודע כלל לקיומו של הבדל כלשהו בין האמנות לחיים והנמצאים בו מאמינים כי מה שהם רואים הוא אמיתי.

הדבר איננו נגרם מפעולה אלא ממחסור בה. כלומר: אין הדבר נגרם מאשמת כוח שהציג את האמנות כדבר הזהה עם המציאות אלא דווקא מעובדת המחסור בכוח שיסביר לבני האדם כי יש הבדל כזה. ענין עקרוני נוסף הוא שמכיוון שהאמנות מהווה מציאות מעובדת, לאחר מיקוד תודעתי ואירגון, הרי אם הדבר נעשה בצורה מסודרת - ולאו דוקא נכונה - כלומר: אם הדבר נעשה בצורה בעלת הגיון פנימי מאורגן - הרי שהוא יהיה משכנע יותר מהמציאות כי המציאות משדרת חומר לא מעובד ועל כן מפוזר והאמנות משדרת חומר מעובד ועל כן מרוכז.