אמת אמונה ואמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1264
אמת, אמונה ואמנות
על האובייקטיביות האמנותית כדת
מוצרט היה אדם מאמין.
מה משמעותה של אמירה זו?
הענין הוא כזה: תאר לעצמך שאתה מוצרט ושאתה יושב ליד שולחן עם מחברת תוים ועט ואתה כותב, בשטף הולך ומתגבר, את הסונטות, הקונצ'רטי, הרביעיות, החמישיות, הסרנדות, הסימפוניות, המיסות והאופרות. ההשראה והיצירה הולכות וגדלות ואינן נפסקות: נעימה רודפת נעימה, הרמוניה הרמוניה ואתה חווה איך הדברים זורמים דרכך, נוצרים כאילו מאליהן – ואתה מחוייב לזהות, בשלב מסויים, את העובדה שמה שאתה עושה הוא לרשום דברים ש"מגיעים" אליך.
מאיפה הם מגיעים אליך?
השאלה, בהנחתה, היא חמרנית. היא מניחה שבהקשר זה "מאיפה" הוא חיצוני פיסית. זו טעות מובנת:
מקור השידור הוא, אכן, חיצוני, אך לא פיסית, אלא אובייקטיבית.
הגורם ה"משדר" חיצוני למודעות ולרצון המודע של היוצר. גורם כזה הוא מה שהפסיכולוגים קוראים תת-מודע, האנתרופולוגים אינסטינקט, המיסטיקנים מודעות-על, והדתיים – אלוהים.
זוהי גם משמעותה של התגלות – כל סוג של התגלות - ההכרה של האדם בכך שגורמים שאינם בשליטתו מוסרים לו ערכים.
נבואה, לעומת זאת, היא מושג הנגזר ממושג ההתגלות. פירושה התגלות מתמדת, חיבור רציף לשפע, והנביא המושכל, כמו היוצר הרציונלי, הוא האדם שהצליח לשלוט על מבוע היצירה, לאלף את המעיין.
זהו גם הביטוי של פעולה "צינורית" – כשהאדם פועל כצינור המשמש מעבר בין מימדים – בין הרוח לחומר.
עקרון זה, הבא לידי ביטוי בעולמו של כל יחיד בעל יצרנות גבוהה, הוא בעל משמעות מטפיסית, כלומר: הוא מהווה עקרון מפתח רוחני כולל הבא לידי יישום בעובדות המציאות.
לפי עקרון זה, יסוד פעולתו של האדם בכלל והיחיד בפרט בעולמנו הוא המחשה, הגשמה וקישור, אשר המשותף להם הוא החיבור בין רוח לחומר.
האדם הוא יצור יוצר העוסק באיחוד: כל יצירה מקורה במחשבה המומחשת בעולם, ברעיון המובע בעובדות המציאות, מטרת כל מחשבה יצירתית היא הבאה של המופשט לידי מוחשיות, לידה: כל אלה הם ביטוי של האחדות בין חומר-לרוח ובין גוף לנפש.
יוצר ברוח או בחומר, סוחר, מהנדס, רופא, מורה או אמן - עוסקים כולם בצורות שונות של תיווך בין הרוח לחומר. בתיווך זה מהווה היחיד היוצר צינור, גשר וסולם, המגשים ערכים מופשטים בחומר.
מעלתו של האדם היוצר באה לידי ביטוי בהכרתו העצמית בהיותו מתווך – מעביר - בין גורמים במציאות.
הכרה זו מביאה את היוצר להכיר גם בכך שהנאתו הגדולה ביותר של יוצר מבוססת על יצירתו, מסקנה שמהווה גורם המדרבן את היוצר לשאוף ליצירה מתגברת והולכת, כדי להגביר את הנאת הקיום שלו.
כפי שגישור חייב לקחת בחשבון את שתי גדות התהום, חייבת אובייקטיביות לקחת בחשבון את עובדות המציאות במשולב עם התייחסות התודעה.
כך, שאיפה זו ליצירה והנאה, תתממש ביחס ישר ליכלתו של האדם לקחת בחשבון את "שתי גדות" התהום שעליה הוא אמור לגשר: את הרוח ואת החומר, כלומר: את הגורם הלא ידוע, ה"משדר" (ה"גדה" הראשונה של התהום) – ואת הגורם ה"קולט" (ה"גדה" השניה של התהום), שהן עובדות המציאות.
מוצרט, כמו הוארד רוארק (גיבורה הספרותי של אין ראנד, הוגת האובייקטיביזם), הוא אדם דתי: הוא דתי במובן האובייקטיבי של המלה – במובן שבו היוצר משעבד את עצמו (כעבד האל) באופן מלא למשימת ההגשמה של המופשט בעולם המוחשי.
במודע או שלא במודע, באופן ישיר או עקיף, יודעים כל בני האדם שביסוד חויית החיים העילאית נמצא תמיד החיבור – אלא שלא כולם יודעים איך לעשותו.
האמנות, האומנות והאמונה קשורים כולם בערך האמת. מושג האמת – ההצהרה התואמת את עובדות המציאות – הוא זה שבו עוסקים במשותף האמן והמאמין גם יחד. ביסוד כל אמן נמצא מאמין. למעשה, האמן הוא המאמין אשר מבטא את אמונתו כלפי חוץ ומגשים אותה בצורה המאפשרת לאחרים להיות, באמצעות חויית הזדהות, למאמינים גם כן.
יכלתו של אמן טוב היא יצירת גשר בר-קיימא, באמצעות אמנותו, המאפשר לחווי האמנות שלו לעבור עליו למימדים גבוהים יותר של המציאות. צייר הבונה עולם של צורה וצבע ממקד את חווה ציוריו בהיבטים נאצלים של המציאות החושנית ומאפשר לו להגיע לראיה טובה יותר של מימד הרוח הבא לידי ביטוי בעולם החמרי. על ידי חיבורו מביא המוסיקאי את המאזין להתמקדות ביחסי הצורה המופשטים הקיימים, כיסודות רוחניים, בעולם הצלילים הגשמי הסתום, ומוביל אותו, באמצעות ההנאה המיידעת, לפילוח החומר הצלילי ולארגון המחודש שלו בהתאמה אלוקית. אמנים אלה פועלים ככוהני דת המציגים לפני הקהל את המדרגות שבהן הוא יכול לעלות ולהתעלות אל מעבר לגשמי (ובאמצעותו) אל הרוחני.
ואנו, כמו האמן או הכהן וביחד עימם, הולכים ומתעלים, הולכים ומשתתפים בתהליכי ההאצלה המרכיבים את הסולמות בהם מטפסים החיים כולם, כל העת, אל האינסוף.