במסלול ההנאה האמנותית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 789
במסלול ההנאה האמנותית
כשאדם לומד את מונחיה הטכניים של המוסיקה ולמה, במוסיקה, הם מתייחסים, הוא לומד "לקרוא" את המוסיקה ואז הוא גם "מבין" אותה. כשזה קורה נוסף לו נדבך התייחסות שלם הנותן עומק גדול יותר לחויית ההאזנה.
ניתן לומר שיש יחס בין שמיעת בעל חיים לא מושגי את המוסיקה לבין שמיעת האדם. מבחינה עקרונית, קיים יחס כזה גם בין אדם ששומע ללא ידיעה לבין מי ששומע בצירוף ידיעה. הידיעה, פוטנציאלית, מוסיפה מימדים ומגבירה את ההנאה.
כך הוא גם לגבי שאר האמנויות, שבהם מוסף הערך המוחשי ההולך ומתווסף, מתגבר ומתעצם עד לאמנות המקיפה והמורכבת מכולן, זו המכילה את כולן: אמנות הקולנוע. בגלל מורכבותה האינסופית של אמנות זו מוסיף כל פירור של ידע - ובמיוחד ידע עקרוני - להנאה של החווה.
גרף ההנאה יעלה ביחס ישר לעקרוניות ההנאה ויירד ביחס ישר לפרטיות הידיעה. למשל, אם אדם מכיר את המקום בו מתרחשים האירועים תהיה, פוטנציאלית, הגברה בהנאתו (פוטנציאלית, מכיוון שיכול להיות שידיעה מסויימת זו שלו נושאת בחובה סבל ולא הנאה). אם אדם מכיר את היבטי העשייה הקולנועית, או שהוא נהנה מהמוסיקה של היצירה, מהמשחק ומהתסריט בצורות מבודדות, הנאתו תהיה גדולה עוד יותר, גם מכיוון שאלה סוגי ידע המתייחסים באופן עקרוני יותר למה שקורה וגם מכיוון שהם יהוו היבטים מוספים על נקודת החוייה.
רצף החוייה מורכב מנקודות מודעות שבהן חווה האדם נקודה בחלל ובזמן של היצירה המוצגת בפניו. ככל ששליטתו בידע הכללי גדולה יותר, גדולה יכולת האיחוד שלו את ההיבטים המופרדים וחוייתו תהיה סכום של חויות רבות, המתאחדות לשלם.