האמן כאיש הרוח
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 730
האמן כאיש הרוח
ביטוי אחדותו של העולם
בהיותם של האמנים אנשי רוח אין משום ניגוד לחומר אלא להיפך: הצהרה על שליטה בו. טעות נפוצה של התייחסות לא נכונה לחומר רואה את הרוחניות כביטוי של התעלמות מהחומר. הדבר לחלוטין אינו תואם מציאות, כי רוחניות אמיתית משמעה ראיית תמונת המציאות השלמה, וזו כוללת את היבטי החומר. למעשה, מבטא איש הרוח את העובדה שהרוח והחומר אינם מנוגדים אלא משלימים זה את זה.
בהתאם לכך מעידים דווקא מעשיהם של האמנים הגדולים על יכולת שליטה טובה בחומר. באמן גאון דוגמת רמברנדט אנו יכולים לראות בעצם יכולתו להעתיק תמונות מציאות על בד, ביטוי חזק של העובדה שהרוחניות אין פירושה התעלמות מהחומר אלא, כאמור לעיל, יכולת שליטה בו.
למעשה, בכל נקודה בהסטוריה של האמנות שבה בלט אמן גדול התבטא הדבר בכך שכאיש רוח אובייקטיבי הוא לא היה רק מעורב בחומר במובן של ביטויו באמנות אלא גם בעל תאוות חיים חזקות בהיבט שמכונה בפי בני אדם ההיבט החומרי – תשוקות הגוף - ואהבת העולם מבחינה חושנית.
בסרט "אמדאוס" מגלה סליירי, יריבו של מוצרט, כי מוצרט הוא אדם של תאוות הגוף וממחיש בכך את החזיקו בהשקפה הדתית-נוצרית ביסודה הרואה בכך משום חומרניות המנוגדת לרוחניות. הרעיון של איש רוח שמנותק מהחומר הוא רעיון סובייקטיבי. רעיון זה אינו אמיתי, נכון או תקף מבחינה פילוסופית. כי הרוח היא היכולת לתפוש את החומר והיכולת הרוחנית של האדם היא היכולת לפלח את החומר, לנתח אותו, לארגן אותו ולשלוט בו. לכן, כשאיש הרוח מוצג נכון מבחינה אמנותית, יהיה זה לרוב אדם שאוהב לאכול ולשתות, לגור בפאר וליהנות ממנעמי החיים בחומר. יהיה זה מי שמעריך את הערכים החומריים ויודע להעריך ביחד עם זאת גם את הערכים הרוחניים.
עובדת היותו איש רוח תעצים את הקשר שלו לעולם ובכלל זה להיבט החומרי שלו. איש הרוח אינו מתנתק מערכי החומר. עבור איש הרוח, הרוח והחומר עולים בקנה אחד, משלימים זה את זה ואינם מנוגדים זה לזה. הם מחזקים זה את זה, ומבטאים זה את זה כשהרוח מבטאת עצמה בחומר והאדם רואה באמצעות החומר ערכים רוחניים. מבחינה זו, החומרנות מייצגת מחדל כי היא מייצגת פשרה וצמצום. אדם חומרני כמוהו כילד שכרוך כל כך אחר ממתקים עד שהוא מחמיץ את ההנאות הגדולות ביותר של החיים, המוכנות לאדם הבוגר.
את הגישה החומרית מאשימים לעתים מזומנות כתאוות בצע. במובן אחד מסוים נכון הדבר, כי הבצע הוא חלק מן השלם. במובן זה עולה הרוחניות על החומריות כי היא מכוונת אל השלם ואיננה מסתפקת בבצע; בזמן שבו מצמצם איש החומר את שאיפותיו לכדי חלקיות מעוניין איש הרוח בעולם ומלואו, על יסוד הרעיון שכל אדם כמוהו כעולם מלא.
האמן הוא איש רוח מובהק, אשר יכול להגיע אל הרוח דרך החומר. הוא יכול הן לבטא את עצמו בחומר והן לראות את החומר בדלות עירומו, כאשר הוא חסר משמעות רוחנית. איש הרוח מתבונן בעולם החומרי בעיני הרוח וכך הוא יכול לראות תמיד את הרוח שנמצאת מאחורי החומר. במובן זה יש קשר בין אמן לאדם דתי גם במובן המסוים וגם במובן המופשט. במובן המסוים, זהו הדתי שרואה את אלוהים בכל דבר. במובן המופשט זוהי ראיית העקרונות החיים שמסתתרים ביסוד כל הדברים, לראות את נוסחאות החיים שנמצאות ביסוד התופעות בעולם.
השקפה מטפיסית שמקובלת על הרבה יותר אנשים משמסכימים לה בצורה פורמלית היא שהחומר מתרגם את המציאות לשפה שאנו מבינים. כלומר שהמציאות מורכבת מרוח וחומר, שביניהם הרוח היא דבר קשה ביותר לתפישה והחומר הוא סידור העקרונות הרוחניים בצורה כזו שאנו יכולים לתפוש אותם בקלות וביעילות כאילו היה לנו רישום קבוע של הדברים במימד החומרי. בהקשר זה, האמן הוא מי שאחראי לגבש את המימד החומרי של הדברים המופשטים. בכך האמן מסייע לייצר את מה שמבחינה דתית עושה האל, המציג את העולם החומרי בפני האדם כדי לבטא בו את רוחניותו.
במובן זה האמן הוא בורא עולמות; הוא לוקח רעיונות וערכים, מעצב אותם בצורה חומרית ובונה עולם, כדי שנוכל להבין דרך עולמו את הערכים המופשטים שהוא רוצה למסור לנו. לפיכך, שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, בהקשר של יצירת אמנות, היא: מכיוון שיצירת אמנות מבטאת את העולם של האמן, מכיוון שהעולם כולל כמות נושאים בלתי מוגבלת – למה, מתוך כל הכמות האפשרית הזו, האמן מכוון אותנו? אם נניח שאנו רואים תמונה בסרט והתמונה כוללת עובדות נצפות רבות, כפי שיש בכל תמונת מציאות שבה אנו צופים בעולם - במה, מכל אלה, רצה האמן למקד אותנו?
התשובה לכך היא שתהיה פעולת היצירה של אמן אשר תהיה, תמקד אותנו אמנותו, באם הוא אמן טוב, בקיומו של הטוב שבעולם.